משה עולה לשמיים, למשך ארבעים יום וארבעים לילה, ושומע את פרשיות תרומה – תצוה, שהן הציווי על עשיית המשכן וכליו. אח"כ בפרשיות ויקהל – פקודי משה מצווה את העם על העשייה בפועל של הדברים ששמע בהר.

אין ספק שיש כאן פירוט רב שלא מובן ואף חזרות מרובות – כפי שהגר"א אמר שחזר על המשכן וכליו שבע פעמים – ננסה להסביר מה הצורך בחזרות המרובות.

אחד ההסברים היפים לשאלה זו, הם דבריו של אור החיים הקדוש, יש כאן התלהבות של הקב"ה. סוף סוף בני ישראל מצליחים על ידי מעשה ידיהם להשרות שכינה בתחתונים, וזה הפוך ממה שהיינו רגילים עד כה. עד מלאכת המשכן כל הפעולות היו הפוכות: הקב"ה קורע את ים סוף, הקב"ה מטביע את המצרים בים, הקב"ה מכה את המצרים, הקב"ה מוריד את המן, הקב"ה נותן תורה – הכל הקב"ה עושה לישראל. והנה בפעם הראשונה ישראל עושים משהו לקב"ה. יש כאן שינוי כיוון, מלמטה למעלה. זה עדיין רק בקטן אימון לקראת הדבר האמיתי. הדבר האמיתי יקרה עוד 480 שנה בימי שלמה, ששם יבנה את בית המקדש המיוחל.

משה ניסה להביא אותנו למדרגה זו, שלא ה' יעשה בשבילנו אלא אנחנו נעשה למען שמו. כך היה בעשיית המשכן וכל ימי משה במדבר. אחריו המשיך תלמידו הנאמן יהושע בכיבוש הארץ, זה היה כל עניינו בכיבוש הארץ, שייעשה בצורה טבעית 'לתקן עולם במלכות שד-י'. אמנם היו ניסים על טבעיים בכיבוש, אבל הם היו באזור מסוים בלבד בשטח נחלת בנימין, שזה מקום גילוי השכינה, ואילו בשאר שטחי הארץ הכל נעשה בצורה טבעית. כך התנהלנו כל ימי יהושע.

דרך משל, אומר הרב קוק זצ"ל במדבר היינו קטנים ולמדנו ללכת, לכן היינו צריכים קביים (ניסים), כי קשה ללכת לבד. אבל אחרי שלמדנו ללכת, אפשר לזרוק את הקביים. כעת צריך ללכת לבד. זו ההנהגה בארץ ישראל.

התוכנית הייתה להיכנס לארץ ומיד להקים בית מקדש וכפי שהפסוקים בפרשת בשלח אומרים: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך". אבל הכל התעכב כמה מאות שנים: יהושע מת ולא מוצא מנהיג ראוי להחליפו בהנהגה ועם ישראל נותר ללא מנהיג. כך מתחיל ספר שופטים שחז"ל אומרים על תקופה זו בעם ישראל 'דור שכולו הבל' – זמן מבוזבז. עם ישראל לא עשה מה שצריך לעשות, אמנם לא גלינו מארצנו, אבל שובבים היינו. וכך ארבע מאות שנה עד ימי דוד המלך, שהוא מזיז ומניע עניינים בכיוון הנכון. הוא מבקש מנתן הנביא לבנות בית לה'.

למעשה הוא לא בונה הבית אלא בנו ממשיך דרכו. אבל מכוח בקשתו הכל התחיל, ועל בקשה זו דוד המלך מקבל מלכות לנצח. כביכול הקב"ה אומר לו 'אתה רצית לבנות לי בית ולא תזכה לכך, אבל אני אבנה לך!'.

מה הסיבה שדוד נפסל מלבנות הבית? הסיבה, לא כפי שטועים לחשוב ולפרש את הפסוקים (בדברי הימים): "דמים לרוב שפכת" – שהכוונה שדוד שפך דמים ולכן נפסל מלבנות הבית. דבר זה לא מובן, שהרי דוד הרג את שונאי האומה, והכל היה נחשב לו כעולות על גבי המזבח. אז א"כ מדוע נפסל? מסביר המשך חכמה (סוף פרשת בלק) שבימי דוד היו מלחמות רבות ולכן אם יבנה את הבית, יגידו שהוא בנאו לצורך חיזוק הממלכה שלו, ולכן שלמה יבנה את הבית. בימיו יהיה שקט ממלחמות ולא יהיה צורך לחזק את הממלכה, אם הוא יבנה את הבית, יאמרו שבנאו לשם ה' בלבד. אנחנו רואים שהעקרון חוזר גם פה, שצריך לעשות לשם ה' בלבד.

שלמה בונה את הבית בשנה הרביעית למלכותו, במשך שבע וחצי שנים. אח"כ בחנוכת בית המקדש, שלמה חונך אותו בתפילה ארוכה, ובראשית אותה תפילה הוא מדגיש משהו חשוב. שלמה מבין שהוא עושה כאן הסטוריה לה ציפו מאות שנים, והוא זכה לממש דבר זה בפועל, אבל שלמה בענווה גדולה מדגיש ואומר שכל זה מכוחו של דוד אביו. הוא יזם הקמת הבית. כפי שאומר דוד בתהילים: "לא לנו ה' לא לנו, כי לשמך תן כבוד". לכן דוד נבחר להיות הרגל הרביעית, אחרי שלושת האבות.

דוד היה חי למען המטרה הנעלה הזו, ולכן צריך להזכיר בחנוכת הבית מעלתו, שכולנו צריכים לשמר מדרגתו של דוד, כדי שבית המקדש יוכל להתקיים. או לצערנו, במקרה שלנו, שנוכל להביא לבנייתו.

חמשת הפרשות המסיימות את ספר שמות, מתארות מימוש של כל האושר הגדול של אברהם, יצחק ויעקב. לכן יש פה תיאור של כל פרט ופרט, וחזרות מרובות. כי עצם הקריאה היא המטרה כעת, יש כאן התרגשות אלוקית גדולה, ורק תפילה שזה יחזיק מעמד. שבת שלום ומבורך.

=======

הרב איתמר לוי, בוגר ישיבת מצפה יריחו, משמש כרב בעיר הולדתו קריית שמונה.