שאלה

שלום,

מעיקר הדין ועד הפוסקים, מה הדין לגבי שמיעת שיעור תורה מפי נשים מבוגרות יראות שמיים?

תודה רבה!"

תשובה

שלום לשואל.

יפה רמזת שיתכן שבהלכה זו קיים הבדל בין 'עיקר הדין' לבין 'הפוסקים'.

מעיקר הדין אין איסור לשמוע דברי תורה וחוכמה ויראת שמים ממי שיהיה, קטן וגדול איש ואשה, ולכן אין בעיה לשמוע שיעור מאשה חכמה וידענית כאשר לא נגרם איסור יחוד, או קרבה מיוחדת לאותה אשה בזמן השיעור או בעקבותיו, או חוסר צניעות מכל סוג שהוא. ולכן אם היא אשה מבוגרת ויראת שמים, ששום תקלה לא עלולה לקרות בעקבות שיעוריה, אין איסור מעיקר הדין לשמוע את דבריה, וכידוע הרבה קבלו תורה בזמנו מפי נחמה ליבוביץ' ז"ל, ביניהם גם חכמים ורבנים.

מצד שני – כמו כל נושא שגבולותיו מאוד מטושטשים, גם כאן קיים חשש ששיעור יגרור שיעור ומרצָה אחת תגרום ל'היתר' לשמוע ולראות מרצה אחרת, ובהמשך יהיה מאוד קשה למנוע העברת שיעורים ע"י נשים בכלל גם כאשר אינן מבוגרות ואינן הכי צנועות, וייגרמו איסורים או ספק-איסורים של קרבה לנשים ושל הרהורים לא צנועים ושל חוסר צניעות בכלל. הרי אסור להביט באשה, למרות שמותר לדבר עם נשים לצורך.

היכן הגבול? האם לשבת שעה שלימה מול אשה מרצה, בעיקר כאשר יש לה מראה מושך או התנהגות מקרבת או שהיא לבושה שלא כראוי, אין בזה בעיה של צניעות? יאמר האומר שאנשים מקשיבים גם לשיעורים של נשים באוניברסיטה ובכנסים מכל הסוגים ואין פוצה פה ומצפצף; אך זהו בדיוק שגם על דא קבכינא, שפעמים רבות אכן מדובר באירוע ממש לא צנוע; לשבת ולהקשיב ולהתבונן במשך זמן ארוך באשה לא צנועה בוודאי שאין לזה היתר ברור. אמנם אם קיים צורך גדול, 'ליכא דרכא אחרינא' כפי שזה נקרא בתלמוד, יש מקום להקל לעבור ולשהות במקום שיש בו נשים לא צנועות, ואין חובה להישאר במעצר בית או להימנע מדבר שיש בו צורך חשוב. וכך פסק הרב פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק א סימן נו) "דכיון דהאיסור הוא רק משום חשש שיבוא לידי הרהור רשאי לסמוך על עצמו שיסיח דעתו מהן ולא יהרהר מחמת שיסתכל בהן כשיש לו צורך ללכת שם לצורכי פרנסתו וכדומה, ואינו מחוייב לחשוש על זה ביותר ולהפסיד ממונו ולמנוע משאר צרכיו. ורק כשאין לו צורך לעבור כאן, כגון באיכא דרכא אחריתא, וה"ה כשאין לו צורך לילך שם דהולך רק לטייל, שאף בליכא דרכא אחריתא הוא אסור לסמוך על עצמו שיסיח דעתו, דהא זהו האיסור 'ונשמרת' שלא יסמוך על עצמו לומר שלא יהרהר. אבל במקום צורך רשאי לסמוך שלא יהרהר". האם תמיד מדובר 'במקום צורך'? האם לשיעורים של נשים אין בימינו תחליף?

אסיים במה שפתחתי: מדובר כאן בשאלה העוסקת בשיקול דעת התנהגותי ראוי, ואין בה הכרעה ברורה לכאן ולכאן, וכל מקרה לגופו. אולם ראוי לבן מקפיד במצוות, שרוצה לשמור על עיניו ועל הנהגותיו ועל דרכו התורנית, להשתדל להימנע מלהיכנס למצבי דחק למיניהם ללא צורך חיוני, או מלפרוץ פרצות שקשה יהיה אח"כ לתקן אותן.

כתיבה וחתימה טובה,

==

הרב יואל קטן הו ר"מ בישיבת שעלבים, ראש מכון אומן (מרבני דרך אמונה).