אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

"זכו שכינה ביניהם" – האם זאת הגרלה?

כשפגשתי את דרשת רבי עקיבא – משהו בי לא הבין במה מדובר. "זכו-שכינה בניהם, לא זכו- אש אוכלתם". לא הבנתי את המילים הפשוטות, המילים שלפני כל הדרשות. את המילה "זכו" לעומת המילה "לא זכו". כאילו יש איזה הגרלה שאף אחד לא סיפר לנו עליה, יש מצב שנזכה ואז שכינה תהיה בנינו ויש מצב שלא- והאש תאכל אותנו?

"זכו שכינה ביניהם"  - האם זאת הגרלה?
  תרגיש שהקב"ה זיכה אותך. (אילוסטרציה שאטרסטוק)

שני זרים נפגשים, איש ואישה, מעולמות שונים, מחיים אחרים, מנסים להתחבר- להשיק אחד לשניה. יש מצב שיצלח ויש מצב גם שלא. אבל הפגישה, הניסיון חיבור הוא מרתק.

מישהו שלעולם לא הכרת – יש מצב שתחיה איתו לעד. מוזר ומדהים בו זמנית. אבל עצם החיבור מצריך בדיקה, באיזה דבק נוצר החיבור, איך נוצר מצב השלמות.

אומרת הגמ' (סוטה יז, א) "דרש רבי עקיבא- איש ואישה זכו- שכינה בניהם. לא זכו- אש אוכלתם". מדרש מוכר לכולם מן הסתם. לא באתי לחדש ולא להביע דעה, רק לשתף תובנה, תובנת חיים.

מה פירוש לזכות?

כשפגשתי את דרשת רבי עקיבא – משהו בי לא הבין במה מדובר. "זכו-שכינה בניהם, לא זכו- אש אוכלתם". לא הבנתי את המילים הפשוטות, המילים שלפני כל הדרשות. את המילה "זכו" לעומת המילה "לא זכו". כאילו יש איזה הגרלה שאף אחד לא סיפר לנו עליה, יש מצב שנזכה ואז שכינה תהיה בנינו ויש מצב שלא- והאש תאכל אותנו?

אז רגע, שנייה, נחזור שוב לפגישה. אתה רואה אותה, היא רואה אותך. שני זרים. אבל אחרי הפגישה ובירורים אתם מרגישים ויודעים שיש חיבור מתאים. אבל משהו בתוכך צועק "יש מצב שהכרתי את אישתי אחרי כל השנים?!" שאלת פליאה ושמחה מעורבבים.

הרגשה כזאת שפגשת את האדם המושלם עבורך, את החיבור שלך- הרגשה של שמחה. שאתה לא ראוי לכל הטוב הזה שנחת עלייך. ל-החצי השני שלך. מסתכל לשמיים, עם חיוך מפה לאוזן ועיניים מאושרות- וידיך פרושות- ואומר " אבא, תודה". אתה מרגיש שזכית. נקודה. שאתה לא ראוי לכל הטוב הזה ובכל זאת קיבלת. שזכיתם אחד בשניה.

"זכו- שכינה בניהם"- את ההרגשה של הזכייה, אם אתם מרגישים אותה- שקיבלת משהו שמעבר ממך, שאלוקים התערב בתמונה ונתן לכם אחד את השניה- אז "שכינה בניהם"- כי הכנסתם את ריבונו של עולם לקשר ביניכם, ממש פה, בחיבור שלכם.

אבל מצד שני- "לא זכו" –כשאין את הרגשת זכייה, כאילו קיבלתם משהו שאתם ראויים לו- משהו כזה "מובן מאליו", שזה בשליטה מלאה שלכם-שבזכותכם- בזכות המהלכים שעשיתם נוצר החיבור "ונדבקם", מין גאווה כזאת שאופפת את כולך אז פשוט "אש אוכלתם". פה כבר נגמר הכל, אין מעבר, אין משהו מיוחד. ואז כבר הכל מתפרק, הכל נאכל – כי הרי זה המיוחד באש- שהיא לא מסננת ומבדלת- אלא היא פשוט מכלה. את הכל. את הטוב ואת הלא טוב. פשוט בלי שליטה.

ונראה לי פשוט שזאת תפילה- תפילה שנזכה להרגיש את המעבר, שעוד משהו מלווה את הקשר, את המשהו הלא מוסבר שיוצר את החיבור, שמדביק אותנו אחת לשניה בדבק שיתקיים לעד, או במלים אחרות שאלוקים ישכון פה, ממש בינינו- בני לבנך.

ושפשוט נזכה להרגשת "זכו". אמן.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
פשוט מאמר מקסים!
הכותב הזה תותח! | 17-09-2014 15:11
ואיזה שם יפה זה אור-אל!