יהורם גאון מרוסק: "הלב לא פנוי היום לחגיגות"

  (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בעוד משפחות רבות חגגו צייני בחגיגיות את יום המשפחה שחל בסוף השבוע האחרון, הזמר, היוצר והשחקן הוותיק יהורם גאון, אומר כי הוא אינו יכול לחגוג בזמן שמשפחות רבות במדינת ישראל עדיין אבלות על האובדן הקשה בארבעת החודשים האחרונים.

בפוסט בחשבון הפייסבוק שלו כתב גאון: "יום המשפחה, ואני קורא מתוך גוגל, "בעבר היה יום האם, חל בתאריך העברי ל' בשבט, זמן שבו משפחות מתכנסות כדי לחגוג חגיגה שנתית, זו היא מסורת אהובה, בה משפחות ישראליות עוסקות בבילויי איכות עם יקיריהם. כדי לחזק את הקשרים וליצור זיכרונות מתמשכים שיישָמרו לָשנים הבאות".

גאון חזר על המשפט האחרון בהגדרה וכתב: "יום ליצירת זיכרונות משותפים שיישמרו לָשנים הבאות", די לחשוב רגע על השביעי בָּחודש הנורא ההוא ולהרהר במשפט הזה "זיכרונות שיישָמרו לשנים הבאות", כמה משפחות שבינינו לא ירצו לזכור את היום הזה, את השנה הזאת, בה נתרסקו לרסיסים, ואיזה זיכרונות אימים יישָמרו בליבם שלא ירצו להעביר הלאה לדורות הבאים".

הזמר הוסיף: "משפחות שחיות בסיוט אימתני, על כי בן או אח אבא או אמא או אחות, נמצאים עדיין במנהרות בחושך ובטחב ואי אפשר להושיט להם יד מחלצת או תומכת, מי ירצה לזכור את הבלהה הזאת, וכמה משפחות לא ישכחו לעולם את הנקישה בדלת? הפליאה להגדיר את הרגע המשוררת רחל איתן אם שכולה ומשוררת שכך כתבה: "המוקש ההוא שהתפוצץ לא בשדה (התפוצץ) באמצע הסלון. והיינו מסובים, אנחנו ואתה, וצוחקים. ופתאום הכול התנפץ וכל איברינו, התפזרו, ועפו דרך החלונות, והבית ריק, ואיש לא חי בו עוד, רק רוחות מרחפות, באות והולכות, נשמות קרובות מתרחקות, בודדות נעלמות, מחפשות ושבות בידיים ריקות, והן לא מספרות, שתיקה מרחפת בין הווילונות".

בסוף דבריו כתב גאון: "כמה משפחות לדאבון לב חוו הפעם את החוויה הקשה הזאת שלאחריה הבית שהיה ביתם כבר איננו אותו הבית, כבר איננו בית בכלל. הלב לא פנוי היום לחגיגות של הרמוניה משפחתית, הלב הקולקטיבי של כולנו צריך לחוש היום בכל מאודו רגע מיומה של משפחה שנצטרפה למשפחת השכול, הלב הקולקטיבי שלנו צריך ביום הזה לחוש שניה אחת מן העובֵר על המשפחות הנעות בין אַין ליש, באין אונים משווע וחוסר ידע על אהוביהן שבמחשך הגיהנומי. ביום המשפחה הזה, ננסה כולנו להיות אחים"