בשבעה של רס"ל שמעון אסולין הגיע לנחם המ"מ שלו שהיה גם חבר נפש שלו, וכך תיאר "תוך כדי טיהור בתים ממחבלים היה צורך בביצוע משימה מאוד לא פשוטה. שמעון, בלי להתבלבל, הולך קדימה. שום דבר לא מסיח את דעתו, לא המראות ולא הריחות. מה שצריך להיות – יבוצע. וכך היה".
האב השכול, הרב רפי, הקריא מהצוואה של בנו שכתב:
"תארגנו ערכת קריוקי טובה לחברה.
אל תתאבלו הרבה.
תהיו שמחים.
אני מבסוט שם למעלה.
אבוא לבקר אתכם מדי פעם.
עד הניצחון.
סוף".
מספרים על אסולין כי היה שקט וצנוע, מפוקס וממוקד מטרה. אשיות של נגביסט חוד שיודע בדיוק לקראת מה הוא הולך ולשם מה הוא נלחם.
אחיו יהושע ספד בהלוויה וסיפר: "שמעון היה בכוח הראשון שנכנס לטהר בתים. באחד הבתים שככל הנראה היה חשוב לחמאס, שמעון החל להילחם יחד עם הרביעייה שאיתו. הוא והצמד שלו הגיעו לקומה שנייה ועל גרמי המדרגות שמעון ביצע לחימה, חתר למגע בצורה לא נורמלית ונהרג מירי ככל הנראה במקום".
"אני לא מבין איך הכדורים הצליחו לחדור לו לתוך הגוף. הוא היה שרירן, חסון, הוא היה חסין אש. הוא היה גיבור אמיתי, אחד שה' אוהב אותו. הוא בא גם אם למסור את הנפש וביצע את זה על הצד טוב ביותר"
גיבור ישראל יחד עם כל הלוחמים שמקריבים עצמם למען העם. ה' יקום דמם הטהור.