רגעים אחדים לפני כניסת שבת שעברה החלו לזרום דיווחים על החלטותיהם של דייני בית הדין הבינלאומי בהאג אשר היו מלאות בעצות ותבונות לעם היהודי וללוחמי צה"ל הנלחמים בעת הזאת מלחמת מצווה בעזה.

אמנם המרחק הגאוגרפי שבין ארץ מדין להאג שבהולנד הוא רב, אך אולי יש להקיש וללמוד מעצותיו של יתרו שנשמעו והתקבלו על ידי משה, גם לעצותיהם וצוויהם של חכמי האג?! אם משה רבנו, נביא הנביאים, ידע לקבל עצות מחכמי אומות העולם, הרי שכלפינו הדברים נכונים לכאורה בקל וחומר.

היה ניתן למחות על ההשוואה ולומר מה לדיני המלחמה אותם שופטי האג מנסים להנחיל, לבין הלימוד שלמדנו מיתרו בענייני המשפט. אך היא הנותנת, שכן אם במערכת הצדק המשפטית של האומה היהודית שמענו לחכמת הגויים, מדוע שלא נשמע לחכמתם גם בשדה הקרב?

אולם כאן יש להעמיק ולהבין היטב, לבל ניטעה ונטעה, לבל נתבלבל ונעשה מן העיקר טפל. דווקא בחינה מדוקדקת של עצת יתרו, ובעיקר של מה שמשה רבנו לא הסכים לקבל ממנה- היא שיכולה לתת מענה מכריע לשאלה האם דייני האג יכולים ללמד אותנו מוסר.

בית הדין בהאג (צילום: DCStockPhotography / Shutterstock)

תיקים "כבדים"

יתרו פונה למשה ואומר לו כי עליו לסדר מערכת משפטית היררכית, עם ערכאות מבוזרות, שאם לא כן- סופו לקרוס מהעומס הרב. את החלוקה מה יגיע למשה ומה ילך לערכאות הנמוכות, מחלק יתרו כך ואומר- "כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם", כלומר- את התיקים הגדולים ו"הכבדים" של סכומי העתק- תשפוט אתה, ואת אלו ה"זולים"- תשאיר לשופטים הפשוטים.

משה, מקבל את עצת יתרו באופן חלקי בלבד, ואכן בונה מערכת משפטית עם ערכאות של שרי עשרות, מאות ואלפים, אבל את החלוקה המהותית, שהיא התוכן העיקרי והמוסרי אותו יתרו מבקש להנחיל- משה דוחה. לשאלה מה יגיע אליו ומה לערכאות הנמוכות יותר- משיב משה תשובה אחרת לחלוטין.

דין פרוטה כדין מאה

במערכת המשפטית שבונה משה כלל לא חשוב בכמה כסף מדובר, ומה סכומי התביעה עליהם מוגש התיק. אמת המידה על פיה נקבע לפני איזה ערכאה יגיעו הדברים היא המורכבות והקושי של הסוגייה איתה מגיעים הצדדים לדין. משה לא מקבל את חלוקת "הדבר הגדול יביאו אליך" וחלף זאת הוא קובע "את הדבר הקשה יביאו אל משה", ההבדל בין "גדול" ל"קשה" הוא אחד מעקרונות המוסר החשובים של מערכת המשפט היהודית, ואת זה משה מסרב לקבל מיתרו.

משה סובר כי כשמטרתה של מערכת המשפט היא להשכין שלום ולהוציא את הצדק לאור, יש להביא את המקרים המסובכים ביותר ל"למעלה", ואת התיקים הפשוטים, גם אם על סכומי עתק- להשאיר לערכאות הנמוכות.

סדרים- כן, הטפות מוסריות- לא

קבלתו החלקית של משה את עצת יתרו, והחלוקה הברורה שבין קבלת עצות לייעול, סידור ואירגון אל מול הדחייה של עקרונות ערכיים ומוסריים, מציבה בפנינו מצפן חשוב ביותר גם לימים אלו ממש.

סדרים, פרוצדורות והצעות לייעול- יש מקום לשקול ולקבל, גם אם הם באים מבחוץ, אבל מוסר, ערכים וצדק אף אחד לא ילמד אותנו, לא יתרו, וגם לא חכמי האג.

הרב אסף הר-נוי, ראש בימ"ד "מבקשי פניך", רב קהילת "אדרת אליהו", ודיין בביה"ד לממונות ארץ חמדה, ירושלים