הרב בני לאו בפוסט חשוף: "אני בערפל ובמבוכה"

ראש מיזם 929 – תנ"ך לעם, הרב בני לאו, חושף את תחושותיו בחודשים האחרונים מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל, ואומר כי הוא נתון בתוך ערפל גדול ובמבוכה.

הפוסט של הרב בני לאו

מה שלומך? ארבעה חודשים שאנחנו מחפשים תשובה לשאלה הבנלית הזו. השבוע, בתוך ימי הסערה של מזג האוויר, מצאתי את עצמי בנהיגה בתנאי ערפל. תוך כדי המאמץ להיות קשוב לדרך ולסביבה הקרובה הבנתי שזו החוויה שממשיגה עבורי את התשובה לשלומי. שרוי בתוך ערפל. כולם צועקים – מה יהיה ביום שאחרי? ואני יודע, עמוק בתוכי, שכל היהירים שמציגים את תמונת האחרי מהלכים כזב עלי, שהערפל הסמיך עוטף גם אותם ואיכשהו בזחיחות יתרה הם מעיזים להופיע כיודעי דבר וכמפלסי דרך.

אנחנו במלחמה על קיומה של המדינה – ומלחמה כזו לא עוצרים עד להשגת גבול בטחון של ממש בצפון ובדרום. אנחנו במלחמה להשבת כל החטופות והחטופים – ושום תמונת נצחון לא תהיה כאן עד שובם הביתה. איני חולם לגרש את תושבי הרצועה מביתם. איני משתתף במחאות להפסקת המלחמה ולהשבת כל הכוחות מעזה. אני במבוכה, בערפל סמיך. ערפל מגביל את שדה הראייה. אורות גבוהים רק מסנוורים וגורמים לתאונות קשות. ערפל לא מאפשר לדחוף קדימה, גם אם מאד דחוף לי להתקדם. הוא מחייב להתמקד בכאן ולא בשם, בעכשיו ולא במחר. ערפל מחייב קשב עמוק לרחש שבחוץ. צריך לפתוח מעט את החלון (גם אם זה פחות נעים) ולזכור שאני לא לבד בדרך. שיש עוד אנשים ותנועה שרוצים להגיע למחוז חפץ בשלום. הערפל הוא לא משהו שאתה מזמין. אבל כשנפגש איתו – צריך להיות איתו, להתקדם לאט עם אורות ערפל שמסמנים אותך ולא לעצור. להיכנס לתוכו בזהירות ולצלוח אותו בשלום.

אצל רבי נחמן הכניסה לערפל היא הזמנה למפגש. ההפרעות בדרך הם סוג של נסיון למנוע מהאדם את הכניסה להיכל. כשעמדו ישראל מול האימה של מעמד הר סיני הם חוו ערפל גדול. התגובה שלהם היתה "ויעמדו מרחוק". רק משה נגש אל הערפל – אשר שם האלוהים (ליקוטי מוהר"ן קטו). שולי רנד ביקש לתרגם את התורה הזו לשיר: 'הסתכלתי לאחור איי חורבות, משמאלי מימיני הכול עולה בלהבות, לעיני נגלה שביל מתפתל, בליבו ענן, מכוסה בערפל. כל העם אשר איתי נעמדו מרחוק, בעיניהם לצנינים הייתי ולשחוק, אהיה אשר אהיה לעצמי ממלמל זה הזמן לפסוע אל תוך הערפל. כי שמה, כי שמה, כי שמה האלוקים'.

אני יודע, בעומק התודעה והאמונה שלי, שזכיתי להיות חלק ממסע חיים של עם שמבקש להתחדש ולחזור לחיים. מסע שיודע ימי הארה וכעת עובר כברת דרך מעורפלת וסמיכה. רק לא לדהור קדימה בעוורון של החולמים בהקיץ. רק לא לסגת לאחור ביאוש של הקצים בחלום. להיות עם סדק בחלון ולהתקדם לאט לאט, בשימת לב למי שעומד מלפני, מאחורי ומצדדי.