אם תכננתם לנסוע הערב לכנס למען חידוש ההתיישבות בגוש קטיף – אני מציעה לכם לחשוב על כך שוב. גם אם אתם משוכנעים בכל מאודכם שיישוב מחדש של גוש קטיף זהו מעשה ציוני הולם שיחזק את הביטחון ויתקן את העוול מלפני תשע עשרה שנים, ואתם בטוחים שרק מחיר טריטוריאלי ילמד את החמאסניקים לקח, תזכרו שהדברים אינם בקונצנזוס.

בין החיילים הנלחמים בשעה זו בעזה יש התומכים בהקמת גוש קטיף מחדש, ויש המתנגדים לכך, מכיוון שהם חושבים שזו טעות חמורה שעלולה לפגוע בתמיכה הבין לאומית, בדגש על התמיכה האמריקאית, החיונית להמשך המלחמה. בימים כתיקונם יכול כל אחד להפגין עבור מה שהוא מאמין בו, גם אם אין על כך הסכמה ציבורית. אולי דווקא כשאין הסכמה של כלל הציבור, חשוב להפגין כדי לנסות לקדם את התפיסה שכל אחד מאמין בה.

https://www.srugim.co.il/890251-%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%a6%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%9c%d7%9b%d7%a0%d7%a1-%d7%94%d7%a2%d7%a0

אני עצמי הפגנתי בלהט במשך תשעה חודשים כנגד הרפורמה אותה ראיתי כניסיון להפיכה משטרית שעלול לפגוע במדינה ולהחלישה באופן חמור. אך מאז השבעה באוקטובר לקחתי על עצמי להימנע מהפגנות, מכיוון שבזמן מלחמה עלינו לפעול אך ורק למען מה שבקונצנזוס. האמינו לי, לא קל לי ליישם החלטה זו. לא פעם אני יוצאת מדעתי ומתגרדת מרוב כעס על הממשלה והעומד בראשה, ובכל זאת אני נמנעת מלהפגין, אף שאני תומכת בכל לבי בפירוק הממשלה והליכה לבחירות בהקדם. אך מכיוון שלא כל הלוחמים בחזית מסכימים איתי, אני מבינה שאני צריכה להתאפק ולהישאר בבית.

גם כשהעבירו תקציב שיש בו בזבוז משווע שמרגיז בכל עת, קל וחומר בזמן מלחמה יקרה כל כך, כשההוצאות הולכות ומתרבות והגירעון גדל בהתאם, גם כשהחליטו להשאיר על תילם משרדים שאינם חיוניים, נמנעתי מלהפגין. גם כשבניגוד להסכמים עם גנץ, פיטרו בזמן מלחמה את נציבת שב"ס, וכשמנהלת רשות החברות הממשלתית נאלצה להתפטר מכיוון שלא היה ביכולתה למנוע מינויים מושחתים, נשארתי בבית. גם כששר התקשורת בחר לסרב להמלצת בג"ץ להשאיר בתפקידו את יו"ר הדואר המוערך, נמנעתי מלהפגין. גם כששופטי האג ציטטו את שרי ממשלת ישראל באמירות מיותרות שפגעו בתמיכה הבינלאומית ובביטחון של כולנו, נשארתי בבית. אני ורבים אחרים נמנעים מהפגנות קרוב לארבעה חודשים.

תבינו, למי שבאופוזיציה זה לא קל. הרי הכוח בידי הקואליציה שממשיכה לשלוט ולהעביר כספים ומשאבים כאוות נפשה. תחשבו מה עובר על אנשים כמוני שרואים בסקרים שרוב רובו של העם לא סומך על נתניהו ומעוניין להחליף את הממשלה הרעה הזו, ולמרות זאת אנחנו לא יוצאים לרחובות בהמוננו, עדיין. הסיבה היחידה שאנחנו מתאפקים היא מכיוון שאנחנו נוהגים באחריות ומבינים שהלוחמים בחזית צריכים שנהיה מאוחדים. אם אתם מאמינים בסיסמה 'ביחד ננצח', לא יתכן שתיסעו היום לכנס הזה, פשוט לא.

תבינו שאם אתם נוסעים לכנס אתם מחייבים גם אותנו לצאת לכנסים מקבילים ולהפגנות אחרות. אם כל אחד ימשוך את העגלה לכיוון שלו ויצפה שכולם יתאחדו מאחוריו, לא נהיה ביחד ולצערי גם לא נוכל לנצח. הניצחון יגיע רק אם כולנו ננהג באחריות, ונבין שבזמן מלחמה אפשר לקדם רק מה שבקונצנזוס, ולא את מה שנכון בעינינו אך שגוי בעיני אחרים. איך אמרו עידן עמדי ושאר הלוחמים בקמפיין ההוא – אם אין לכם משהו מאחד לומר, תסתמו את הפה. אז אני אומרת – אם הכנס לא מאחד אלא מעצים את מה שמפריד בינינו, תישארו בבית.

==

פסית שיח היא מנהלת לשעבר של תיכון דמוקרטי, יהודי-פלורליסטי, כיום מלווה מנהלי בתי ספר, מורה למחשבת ישראל ומטפלת ב-Li.c.b.t. בוגרת האולפנה בכפר-פינס ומדרשת לינדנבאום.