החלטת בג"ץ משבוע שעבר, הקובעת כי מן הראוי שנשים תהיינה חלק מהגוף הבוחר רבנים במדינת ישראל, תוך דגש על החשיבות בשיתוף נשים בכל מקום בו מתקבלות החלטות הרות גורל, בעלות השפעה ציבורית, רק מחדדת את הצורך לצעד הבא, בו נשים תהיינה הנבחרות בעצמן, ולא רק בוחרות בין גברים, בוודאי כשמדובר בהחלטות הנוגעות ישירות גם לחייהן של נשים, וגם אם מדובר בתפקידים בעלי סמכות דתית.

ואכן בהתאם לאבן הדרך שאפיינה את מאבקי המאה הקודמת, בה נשים טענו שאם לא תהיה להן זכות הצבעה לבית הנבחרים, גורלן ימשיך להיות תלוי בידי הגברים וזכויותיהן יקופחו, פסק בג"ץ לטובת שיתופן של נשים בגוף הבוחר רבנים.

ההיגיון הפשוט כי כאשר נבחרי ציבור אינן זקוקים לקולות הנשים בכדי להיבחר, מדוע שידאגו לזכויותיהן, הוחל סוף סוף על מה שנראה מחוץ לתחום השפיטה –  גם כאשר מדובר במשרה דתית של רב – פוסק הלכה.

מה שמאכזב, כי שוב מדובר בפריצת דרך אשר הושגה באמצעות פרשנות של בית המשפט העליון (את החוק המסדיר בחירת רבנים) ואילו הממסד הדתי האמור לתת מענה לצרכי השעה, המשיך להתנגד לשילובן של נשים, וכך גם הסיכוי להפוך זאת למציאות.

אין ספק, כי במיוחד בישראל, החלטות של רבנים ודיינים, הינן בעלות השפעה עצומה על חייהן של נשים, על רכושן, מעמדן, משפחתן, חיי המין והאינטימיות שלהן, ולמרות זאת לנשים מעולם לא הייתה דריסת רגל בתפקידי רבנות ממלכתיים, הן מעולם לא ישבו סביב שולחן פסיקת ההלכה, גם מאז הצלחת המהפכה התורנית לנשים בעשרות השנים האחרונות, אשר העמידה לא מעט תלמידות חכמות, בוודאי מספיק כדי למנות אותן כפוסקות, מורות הלכה, ודייניות.

כך שגם אם פסיקת בג"צ הלכה צעד נוסף בתחום זכותן של נשים להיות שותפות בבחירת רבנים, אנו עדיין רחוקים ממציאות בה גוף ממלכתי לבחירת רבנים או דיינים ימנה אישה לתפקיד עצמו, המוחזק על טהרת הגברים בלבד.

דוגמא העשויה להמחיש את החשיבות לשיתוף נשים בפסיקה, היא למשל תקנת מועצת הרבנות הראשית מ 1949 האוסרת  נישואי קטינות מתחת לגיל 16, שנה לפני חקיקת "חוק גיל הנישואין" כאשר כבר מאות שנים לפני, בקהילות יהודיות שונות, התמודדו רבנים עם הנוהג הנפסד של נישואי קטינות, והיו שאסרו להשיאן מתחת לגיל 12 ו – 11.

שוו בנפשכם אם בשולחן קבלת החלטות היו יושבות נשים, אימהות, אחיות, סבתות כפוסקות הלכה, האם הן היו מאפשרות את המנהג המגונה הזה שרווח בקהילות רבות גם לאחר שהתקנות נכנסו לתוקפן?

בדומה לכך, הררי שאלות ותשובות פסיקות הלכה ותקנות נתקנו בעניין נשים עגונות, ועד היום מקבלי ההחלטות, כולם גברים כמובן, לא פתרו את בעיית העגינות מראש ובאופן גורף, כך שאף אישה לא תותר בעגינותה, אפילו לא שעה אחת.

זה גם לא סוד כי קיימים פתרונות הלכתיים למכביר, בוודאי בתחום הקדמת תרופה למכת העגינות, אלה שבכל השקלא והטריא סביב הסוגייה ההלכתית, טרם ישבה אישה בעמדת הכרעה, כזו שזכתה להכרה רשמית, ושמשכרותה שולמה ע"י המדינה.

במדינה בה ציבור כה גדול מתנהל על פי פוסקי ההלכה ופסיקת ההלכה, שההלכה מכתיבה סדר יום ציבורי וממלכתי, שנושאי משרות הלכתיות ממונים מכספי משלמות המיסים, גם אם נשים יבחרו רבנים, העדרן של נשים ממערך הפסיקה השפיטה והרבנות עצמה, משמעותה, כי גם בנושאים הישירים הנוגעים לחיינו, אלו שאנחנו יודעות בו הכי טוב – התבונה, החכמה והניסיון הנשי שלנו,  ימשיך ויישאר מחוץ לשיקול הדעת, לא ישוכלל, ולא יחשב.

גם המלחמה האחרונה שלמרבה הצער זימנה לא מעט בעיות הלכתיות הנוגעות ישירות לנשות הלוחמים, לאינטימיות שלהן ובמקרים הקשים לאלמנות והעגונות, מותירה את הנשים מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות ההלכתיות, ואינה מעוררת את הצורך וההתחדשות הנדרשת בה נשים יהוו חלק אינטגראלי מפסיקת ההלכה, ולא בגלל בג"צ, בגלל תיקון עולם.

נדמה לי שלא צריך עוד הוכחה לסיום עידן הגבר המסביר ("מסגביר")  לנו מה טוב לנו, ושולחנות חסרים של מקבלי החלטות על טהרת הגבריות בלבד, כבר אינם לגיטימיים, ועל כך יעידו התצפיתניות שהזהירו, הקונספציה שכשלה, והחשיבה הקבוצתית (הגברית בעיקר) שלא הוכיחה את עצמה,  הגיע הזמן למיינד-סט הנשי, בכל מקום בכל תחום ובכל זמן, ולא רק עבור הנשים, עבור העולם.

ואם באחדות ננצח ונעמוד לגורלנו, נשים כחלק ממקבלות ההחלטות, כולל בפסיקת הלכה, זהו גם חלק מעניין.

==

עו"ד בתיה כהנא דרור היא פעילת זכויות נשים וחברת מפלגת ישראל ביתנו