סרן שאולי גרינגליק הי"ד  נכנס לכולנו עמוק ללב עם סיפורו היוצא דופן כשוויתר על ההתמודדות בכוכב הבא על מנת ליהלחם בעזה ונפל שם בקרב. הסרטונים שלו ושל משפחתו שרים יחד ליד הפסנתר החזירה אותנו למשפחתיות הישראלית, לקלאסיקות, לקרבה הגדולה ביננו ונטע בנו רצון לשמוע ולהכיר אותם עוד ועוד.

רותי גרינגליק, אימו של שאולי, היא מנחת הורים ויועצת זוגית, בשיחה עם סרוגים, היא נותנת לנו הצצה, טיפה מן הים, על שאולי האהוב, על הדרך המיוחדת שלה להסתכל על חינוך ילדים, על המסע שעשו בחיים, על ההופעות המשפחתיות ועל השובבות והעומק של שאולי.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: למי עזוז)

"אמרתי למורה שלי בהלוויה: בזכותך קיבלתי ילד אחר"

הייום בו אנו נפגשות הוא היום הראשון בו רותי קמה וחזרה לללמד "היום קמתי ויצאתי ללמד הנחיית הורים במכללת אורנים בצפון, הכיתה שלי מחכה לי כבר שלושה שבועות, מאד התרגשתי לחזור. הבנתי שאני חוזרת ללמד אבל אני לא אותו בן אדם בצורה מסויימת. אני מעבירה את הלימודים בצורה מאד חוויתית, של סדנאות והבנתי שאני חייבת לספר להם מה קרה לי, מה קרה בבית, ביקשתי שישאלו אותי שאלות".

"לאורך השנה צורת ההנחיה שלי היא להביא דוגמאות מהבית כדי שיבינו. אני לא מורמת מעם עברתי את אותם תהליכים חיי השתנו מאז שלמדתי הנחיית הורים. והתלמידים שלי גדלו על שאולי, הוא סיפק לי הרבה דוגמאות. הלכתי בהלוויה למורה שלי להנחיית הורים, יעל אליצור ממרכז שפר ואמרתי לה: "בזכותך קיבלתי ילד אחר". מאז שהוא היה קטן הוא היה דעתן הוא ערער אותי בתור אמא צעירה הבנתי שאני לא צריכה להכנס איתו למאבקי כח. היתה עבודה ונהיייה לנו קשר מאד מיוחד".

(בחתונת הבת מיכל, צילום: באדיבות המשפחה)

"אנחנו מנביטים בילדים שלנו דברים ואיננו אחראים לתוצאה"

רותי עוברת לספר על הרצון של שאולי להיות זמר "הזמרות היתה יעד בשבילו, הוא אמר המון שנים אני רוצה להיות זמר. אמרנו לו אתה בטוח?  אמרנו לו זמר? האמת כל המשפחה שרה ומזמרת על הפסנתר, הגיטרה, הבת שלי זמרת, הילדים מגיל שש עוברים לפני התיבה בימים נוראים ושרים מול מאות אנשים, ובכל זאת לא מיד הבנו את הבחירה שלו".

ודווקא אחרי שבחר בכך ההקרבה היתה יותר גדולה. שאולי שם את עצמו ואת החלום שלו בצד והחליט כי טובת הכלל לפני הכל. רותי מסבירה זאת כך "אנחנו מנביטים בילדים שלנו דברים רבים אבל אנחנו לא אחראים לתוצאה. הרבה פעמים הורים מחכים לראות מה נקלט? זה לא בידיים שלנו. לכן זה לא הפתיע אותי למרות ששאולי הצליח וההפקה אהבה אותו, לא היה לו בכלל ספק"

שאולי לא גוייס מיד למילואים, רותי מתארת כי שבוע שלם הוא הסתובב עם מדים בבית "עד שלבסוף גייסו אותו בתור קשר שזה חייל פשוט והוא אמר מיד "אני בא", הוא היה קשר של המ"פ שי שימריז שנפל איתו בפעולה המבצעית".

"הייתי צריכה לנקות את כל רעשי הרקע שהיו לי בראש מהתכנית הכוכב הבא"

רותי חוזרת לתאר את הדרך בכוכב הבא שעבר שאולי והיא עברה איתו במקביל "שאולי הסביר להפקה שהוא ממשיך בצבא והם אמרו אנחנו לוקחים את הצ'אנס, נראה איך זה יתגלגל. לאודישן הראשון הוא הגיע מהצבא עם מדים.

"אני אישית לא התחברתי לקטע של הכוכב הבא, אף פעם לא הסתכלתי על התכנית, אין לנו טלויזיה בבית. ובכל זאת הוא לא ילד ובעלי אמר לי: "אנחנו מגבים אותו עם מה שהוא מחליט". אז אחרי שניקיתי את כל הרעשים מסביב מה יגידו, זה לא נראה לי, זה לא מקום לדתיים, הייתי שם ממש בגאווה. הוא שר מדהים ויש לו את החן הזה שהוא היה אהוב בכל מקום".

שבוע אחרי שאולי כבר נכנס לעזה, על התכנית שעלתה הוא שמע רק שלושה וחצי שבועות אחרי כן כשחזר הביתה לביקור "איך הוא היה מבסוט על עצמו אמר לנו "הייתי טוב".

(סביב הפסנתר, צילום: באדיבות המשפחה)

רותי מתארת את ההחלטה לפרוש "ההחלטה באה מבפנים. פעם שאלו את הרב אבינר איך ילדים שעושים לנו צרות הולכים למכינות וחוזרים עם ציציות ועם כיפות גדולות? ענה הרב, ההורים שמים הרבה דברים שהם כאילו בתוך רשת מעל הילדים והמכינות רק מסירות את הרשת והכל נופל פנימה. העבודה שלי עם הורים היא לחזק אותם שהם עושים את ההכי טוב שלהם, וכל רגשות האשמה שאולי אני לא מספיק חייבים לשים בצד. בתור מפקד אתה רוצה שיסמכו עליך שילכו אחריך ואי אפשר שיסמכו עליך אם אתה כל הזמן מעורער. לכו קדימה הילדים רוצים להצטרף אלינו. יש לנו אחריות רק על הדרך".

(צילום: באדיבות המשפחה)

למרות הסרטון שפורסם בו המשפחה שרה יחד שלמה ארצי, מתארת רותי כי היו גם חילוקי דעות "הצעיר שלנו בן 20, עברנו שנים של מכות בין אחים, שתי הבנות שהיום הכי מחוברות היו חתול ועכבר ולמדתי לא להתערב לפעמים לוקח יותר מיום יומיים, צריך לקחת אויר כי הילדים רוצים להיות מחוברים לדבר הזה שנקרא בית".

"הרב מרדכי אליהו הניח את דעתי לגבי השם שאול"

רותי מספרת מאיפה הגיע השם שאול "אביו של צביקה נהרג בתאונת דרכים כשצביקה היה בן 14, בהתחלה נולדו לנו שתי בנות ואז נולד שאולי ואמרתי לצביקה: "שאול זה לא שם של תינוק. כשחליתי בסרטן השד לפני 20 שנה, הלכנו לרב מרדכי אליהו ועל הדרך אמרתי לרב על השם שאול, חשבתי ששאול המלך היה עם רוח רעה וכו'. הרב  נתן לי נאום על גדולתו העצומה של שאול המלך ומאז נחה דעתי. שאולי יש רק אחד".

(שאולי והנכדה גל, צילום: באדיבות המשפחה)

"אם יש בך חסד, אתה יכול להיות גיבור שר עמיר בניון", לפני מספר ימים התפרסמה תמונה של שאולי מפנה מאזור הלחימה אישה ערביה מבוגרת על כיסא גלגלים וגרמה לכולנו צמרמורת "שאולי היה עדינו העצני, הוא היה עם אנרגיה מטורפת שר בכל מקום, כל מה ששמענו בכל השבעה זה שהוא היה מסמר הערב, מרכז העניינים ועם זה היה לו לב טוב. מה שהכי אכל אותו מהשבעה באוקטובר היה היחס לנשים. הוא היה מכבד מאד נשים ולא יכל לסבול את זה. הלב הטוב שלו היה מחובר. בערבים בצבא כשהיה רואה חייל עם מצב רוח נמוך היה מרים אותו, הוא היה בן 26 עם חברה' סדירים מישהו ראה אותם ואת הקושי שלהם. התמונה הזו לא הפתיעה אותי זה שאולי.

"הכי רגשו אותי האנשים שלא הכרתי, אנשים הגיעו מהרצליה, מלונדון"

אנחנו עוברות לשוחח על השבעה שהיתה עם אלפי אנשים, רותי מתארת מה התחדש לה "התחדש לי העומק, עד כמה הוא היה עמוק, דיבר על הקב"ה ועל המשמעות. הוא היה אומר "אני מסורתי כי דתיים סופרים את העברות ומסרותיים סופרים את המצוות" הוא רצה לראות את הטוב באנשים. דבר נוסף שהתחדש לי הוא כל מה שעבר עליו בטיול בדרום אמריקה, רציתי לבוא אליו ובסוף לא נסעתי, וכל החברה' סיפרו מה הוא היה עושה בבתי חב"ד ובטיול בכלל"

"אלו שהכי רגשו אותי אלו היו אנשים שדווקא לא הכרנו מהרצליה ומהגולן ומלונדון שבאו להגיד תודה על ההקרבה. יש לי חברה מאד טובה חילונית שאמרה לי אני יודעת שזה לא בתרבות שלכם אבל אני רוצה להגיד לך סליחה על ההקרבה הזו. כשהודיעו לנו אמרתי לבנות אנחנו לא שונים מכל 1800 המשפחות שעוברות את זה, זה צריך להיות מישהו והקב"ה מחליט מי".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(סביב הפסנתר, שרים חנן בן ארי. צילום: באדיבות המשפחה)

השאלה שצריך לשאול היא לא "למה זה קרה"? אלא "בשביל מה"?

למשפחת גרינגליק יש שני מופעים שרצים ברחבי הארץ. מופע שרץ 15 שנה עם הסיפור האישי של רותי עם תובנות וכלים לנערות כאשר בנותיה מתלוות אליה לקטעי שירה, למופע קוראים "אף פעם לא לבד" בסוף אנחנו לא לבד וזו דרך קשה להבין את זה. כשרותי חלתה הגדולה היתה בת תשע והקטן היה בן שבעה חודשים  "אני מספרת איך עברתי את התקופה על הדמיונות הפחדים, ועל ההתמודדות".

"אני חושבת שהיום אנחנו בוחרים בדרך שהיא מחזקת אותנו אנחנו לא מאשימים ולא שואלים למה. למה יאמרו הגויים. לא צריך לשאול למה כי אין תשובה וזו שאלה מייאשת. השאלה צריכה להיות למה (בסגול) זה קרה? בשביל מה? נקודת ההסתכלות שלנו היא מה אני יכול לעשות עם זה?".

ההופעה השנייה של המשפחה היתה כשרותי למדה הנחיית הורים "ביקשו ממני להכין מופע בכל מה שקשור לשיטת העבודה, בעלי ואני כתבנו דיאלוגים ביננו והילדים שרו בין לבין. ההופעה רצה 450 פעם. זו מתנה לתת לעולם. תמיד אמרו לילדים: "אתם יפים ואתם שרים יפה" והייתי אומרת להם "את זה קיבלתם מתנה מהקב"ה עכשיו תתחילו לעבוד ולעשות עם זה משהו".

(בהופעה המשפחתית, צילום: באדיבות המשפחה)

"כשאני לא בוכה אני חושבת שהוא היה מבסוט ממני"

לסיום אני שואלת את רותי מה שאולי היה אומר לנו? ורותי עונה בחיוך "בעלי שאל את הבן הקטן שלי מה שאולי היה אומר אם הוא היה רואה את אמא בוכה ואת כולנו שבורי לב. ודניאל אמר הוא היה אומר: "אבא, תתגברו ותמשיכו".

ואז רותי עונה בעוצמה "אני יודעת שאם הוא היה יודע, הוא היה עושה את זה שוב. אני כל כך מאמינה שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול. העצב הפרטי שלי הוא קשה אבל הוא חלק ממלחמת קיום וכשאני רואה את הפנים של שאולי שכל כך ברור לו שאנחנו צריכים לגמור את הסיפור הזה ומחדיר בנו ציונות ופושים של קדימה קדימה קדימה, כשאני לא בוכה אני חושבת שהוא היה מבסוט ממני".

(צילום: באדיבות המשפחה)