לאחר שעורר סערה נרחבת כשכינה את הציונות הדתית "סרטן", הסופר והמשורר חיים באר התנצל היום (רביעי) על דבריו. בדבריו אמר כי הוא "לא ישן בלילה מהיגון שגרמתי להורים השכולים".

"'אין אדם נתפש על צערו' קובע הרמב"ם במורה נבוכים בבואו ללמוד מקצת סנגוריה על איוב שמחוזק מכאוביו התחיל לחרף ולגדף כלפי מעלה" אמר באר. "דעת לנבון נקל שבבוקר שמחת תורה, שבו היינו אמורים לזמר בבתי הכנסת את המילים 'החיל והחוסן למי ולמי' התמוטטו עלי, כמו על כלל ישראל, השמיים. אנחנו, שגדלנו על האמונה הוודאית שמלחמות קשות אמנם עוד נכונו לנו כאן, בארץ, לאורך הדרך, אבל פוגרום דוגמת הפוגרומים הרבים מספור שהיו מנת חלקו של עמנו לאורך הדורות, כבר פס ועבר מן העולם – התבדנו בגדול".

לדבריו, "בצערי, ביגוני, ובחרדה הנוראה שמא אירוע זה אינו רק מה שהוא עצמו, אלא שמא הוא גם מבשר חלילה את קץ חלום קיומו של הבית השלישי, התחלתי לחרף ולגדף במהלך החיפוש אחר אשמים שבהם נוכל לתלות את הקולר למה שארע לנו".

"כמי שראשית חינוכו בבית גידולה של הציונות הדתית, כמי שדגל על ערכיה הראשונים של תורה ועבודה, כאבתי מאז מלחמת ששת הימים על השינוי הדרמטי, ובעיני הטרגי, שתנועה זו עברה" הסביר. "היתה לי ציפייה מהציונות הדתית שתהיה גשר בינינו לבין האוצר היהודי הגדול, שתהיה מורה דרך, שתהיה מרכז רוחני, זה פירושו העמוק של השם 'מזרחי'. ואף עסקתי בכך בזעם, באכזבה עמוקה, ובלא מעט עברה בספרי ובשיעורי באקדמיה ובספריות".

"החשבון שצריך להתקיים עם מהלכיה הפוליטיים של הציונות הדתית, שהיא באמת ובתמים זו שנושאת על גבה את האחריות לזיקת העומק של החברה הישראלית אל היהדות שמתוכו צמחה ובתפקידה המרכזי בעתיד שהוא גורלי ודרמטי. כל חיי אני סבור כי בלעדי קיומה של הציונות הדתית אין כל הצדקה לקיום של חברה ישראלית חילונית שניתקה עצמה ביודעין מהבסיס האם היהודי שלה".

באר ציין כי "החשבון הזה הוא קריטי לקיומנו, אבל החשבון הזה צריך להיעשות באחריות, במתינות, מתוך הקשבה הדדית, מתוך דו שיח ולא בסיסמאות, בהטחת אשמה ובבוטות. זהו דיון שצריך להיות נתון בידי אנשי דעת ותרבות, על ידי הוגי דעות ומחנכים ולא על ידי אנשי פוליטיקה, בוודאי אחראיים ומיושבי דעת מאלו של היום. יתר על כן הוא חייב להידחות לימים פחות כואבים".

"מצטער בכל ליבי"

"וכאן אני מודה ומתוודה שחטאתי, שעוויתי, שפשעתי. הדברים בשמי שנאמרו במפגש סגור ושמתרוצצים ברשתות ומושמעים מפיהם של מעצבי דעת קהל ועיתונאים אמנם נערכו ושובשו והותאמו לצרכי ההתנגחות, ואם יורשה לי לומר 'עשו עלי סיבוב'" טען באר. "אבל לא בזה העניין, אלא באמירה הפשוטה והישירה – שאני מצטער בכל ליבי הן על הדברים והן על חלקי הדברים שלא היו צריכים לא להיאמר ובוודאי לא בדרך שנאמרו".

"במיוחד אני מיצר וכואב ודואב וגם לא ישן בלילות על הכאב והצער שהיגון שהוספתי על יגונים של ההורים השכולים בני הציונות הדתית שבניהם נפלו בחזית" סיכם. "מהם ומהלוחמים הממשיכים להילחם אני מבקש סליחה ומחילה, ומקווה שיקיים בי 'מודה ועוזב ירוחם'. ושמא צדק אחיו רודף השלום של משה שעליו נאמר 'וידום אהרון'".