הרב טאו והרב אבינר במכתב משותף

תחת הכותרת "עמנו הגדול", כתבו הרבנים: "ימים קשים של סבל עוברים על עמנו הגדול: אחים ואחיות הרוגים, אחים ואחיות שבויים, אחים ואחיות פצועים, אחיות מחוללות. איום ונורא. אך אנו עם חזק, בעל עמידות נפשית. דברים קשים עברנו, וגם יותר קשים, תמיד עמדנו איתנים, תמיד התגברנו, ואפילו התגדלנו".

"ובמה נתגדל עכשיו?", כותבים הרבנים, "כמובן, לא נוסיף באופן מלאכותי דבר שאין בנו, אלא נגלה דבר שיש בנו, גנוז בעצמיותנו, ומחכה להופיע, כמו הזרע תחת הקרקע המצפה לגשם. לשתי מעלות נזכה. והן כבר נמצאות בעילית העכשווית של עמנו, כלומר חיילינו בחזית. והם אומרים שני דברים כאיש אחד בלב אחד: א', אנו עם ישראל, עם יהודי, עם של מסורת, עם של אור, עם של תורה – בשבילנו ובשביל העולם כולו. לכן, אנו רוצים בכל לבנו מדינה יהודית. יש לנו מדינה יהודית ואנו נמסור נפשנו שתישאר יהודית. ב', אנו ארץ ישראל. זו ארצנו מאז ומקדם. אנו אוהבים אותה, אנו שמחים בה, אנו נמשיך לבנות אותה כולה ולהיבנות בה, במסירות ובשמחה".

בסוף מכתבם כותבים הרבנים: "לשאלה, האם יש מקום להרחיב את הישוב – "ועל דבר הצורך להתרחב, זה יש בכל מושבה כמעט, שכל מה שיגדל גבול ישראל, הישוב מתגדל וחשיבותו ובטחונו עולה" (אגרות הראיה א, שכג). עם ישראל בארץ ישראל על פי רוח ישראל האמיתי, בעזרת ד'".