תתעוררו זה נגמר: בג"ץ הרג את הדמוקרטיה בישראל

לאורך השבוע האחרון בית המשפט העליון בישראל קבע כי אין אף ריבון בישראל חוץ מבג"צ, אסתר חיות וחבריה הודיעו בריש גלי כי אינם מכירים בסמכותו של אף גורם לרסן אפילו קמצוץ מסמכותם הפרועה בכל מדינה דמוקרטית הגיונית, והם עשו את זה, ביודעין ובאופן מכוון בכוחניות ובחופזה, תחת הכיסוי של מלחמה מדממת ונוראית שמתישה את האזרח הישראלי עד לעמקי נפשו באופן כל כך עמוק שאפילו זעקה חנוקה לא הצליחה לבקוע בין דמעות היתומים והאלמנות.

בשלושה פסקי דין, חפוזים, מרושלים ומשוללי כל יסוד דמוקרטי דומה במדינות אחרות בג"צ הרג את הדמוקרטיה הישראלית, אותה דמוקרטיה שהייתה בקומה משנות ה-90, כאשר במהלך דומה בציניות ובערמומיות שלו, אך מעודן ומחוכם הרבה יותר קבע בג"צ, ימים בודדים אחרי רצח ראש הממשלה רבין, שוב כאשר האומה מדממת בוכה ומוסחת לקבוע בפסק דין דרמטי כי למרות שמעולם לא ניתנה על כך הדעת בעם ובנציגיו ולמרות שהפרוטוקולים מוכיחים כי מעולם לא הייתה הסכמה לכך, קבע בג"ץ בהובלת אהרן ברק כי אכן, גם החוק מכוחו הוא פוסק כעת ניתן לשינוי.

בשלושת פסקי הדין שקבע בית המשפט השבוע, ספח לעצמו בג"צ את מעט הסמכויות שנותרו לרשות המבצעת בממשלה, ולרשות המחוקקת בכנסת, ואף לרשות המכוננת אשר תפקידה לקבוע את חוקתנו. בג"צ הודיע בפה מלא כי אף אחת מהרשויות האלה לא יכולה להגביל אותו, וכי שום דבר לא מחוץ להישג ידו. בפסק הדין עילת הסבירות קבע בג"צ כי לו ורק לו שמורה המילה האחרונה בכל הנוגע לחוקה הישראלית, שכן כעת בכוחו לשנות ולבטל סעיפים מתוכנה כפי שנקבעו על ידי הכנסת. בפסק דין הנבצרות הסמיך עצמו בג"צ כי אף מועד תחילת תוקפו של חוק יסוד שמור בידיו, וכעת בפסק דין בנושא פיטורו של ראש רשות הדואר, קבע בג"צ כי כל מינוי או הסרה של בעל תפקיד, זוטר או בכיר ככל שיהיה גם היא נתונה לרצונותיו.

לרבים הדברים האלה ישמעו טריוויאליים, אולי אפילו משעממים. חשוב להבין את תוצאת הפסיקות האלה ומה משמעותן, והיא אחת: בית המשפט העליון בישראל קבע ברוב קולות כי כל החלטה, כל חוק, כל סעיף חוקה, כל מינוי, כל פיטור, כל תיקון לחוקה, כל הקצאה תקציבית, כל הסרה תקציבית, תוקפו של כל חוק, פרק הזמן בו יכנס לתוקף כל חוק.  כולם, כל החלטה שהציבור דרך נבחריו יכול לקבל במדינת ישראל חייבת לעמוד לבחינתו של בג"צ, אותו בג"צ שממונה בוועדה בה קיים לשופטים רוב מובנה ורוב מוחלט לכלל המשפטנים בה, וועדה אשר המינויים המוצעים בה עוברים סינונים על ידי חברי בית המשפט העליון בוועדות סודיות מעייני הציבור שמוסתרות מעייני הציבור כמו שנחשף בגופי תקשורת רבים, אותה וועדה שכעת מתקיים דיון באותו בית המשפט האם בסמכותו לקבוע מתי הוועדה חייבת להתכנס ובאיזה נושאים ומועמדים עליה לעסוק.

אם זה מתחיל להישמע לכם קפקאי, לא מדובר בטעות בהבנת הנקרא, בג"צ בנה עצמו לאורך עשורים בתור גורם היכול לעסוק בכל נושא, בכל זמן, ובכל מקום: בג"צ עוסק בהוראות פתיחה באש על גבולות המדינה, הוא עוסק באישור תקציבים, הוא עוסק באישור מינויים, הוא עוסק בלקבוע אם הבחירות של העם בקלפי "סבירות", הוא עוסק בהאם ראש ממשלה יכול לכהן למרות שזכה לרוב קולות, הוא עוסק באישור כניסתם של גורמים לישראל שהממשלה והעם קבע כי אינם רצויים כאן, הוא עוסק בתנאי אסירים, בשאלות במבחנים, הוא אפילו עוסק בתיקים של חברים ומכרים.

מתי תבינו חברים, כמו שאומרים בהייטק: זה לא באג, זה פיצ'ר. בג"ץ לא נשמע, נראה ומתנהל כמו מעמד קיסרות כי משהו ביצע פנייה לא נכונה בדרך, זו תמיד הייתה הדרך. יש סיבה מדוע חוקים חלים על כולם אבל לא על בג"צ, יש סיבה למה אין שום מגבלות על שופטים בקיום דיונים בהם הם בניגוד עניינים מובהק, יש סיבה מדוע שופטים יכולים לקבוע פסקי דין לטובת חברות ותעשיות מסוימות רגע לפני פרישתם ורגע לאחר מכן לעבור לנהל את אותן חברות ותעשיות, יש סיבה מדוע שופטים יכולים לעסוק בתיקים הקשורים באופן ישיר לבני משפחתם או עובדיהם לשעבר, יש סיבה מדוע שופטים יכולים להעסיק את ילדיהם של השופטים האחרים, למנות את בני ובנות זוגם לשופטים ולנהוג כאילו אינם חלק מהמארג של מדינה דמוקרטית מתקדמת. זה פשוט כי הם לא חלק מאותו מארג, הם מעליו. החוקים האלה, של התנהגות והתנהלות, הם לפשוטי העם, לפלבאים, לאלה שאינם השליטים הבלתי מעורערים. אנשים תמיד שוכחים, נפוטיזם (קידום קרובים) הוא פשע לאזרחים, אבל זכות של מלכים ושליטים.

לפחות עכשיו המסכות הוסרו, תחי הבג"צוקרטיה.