שירה רזיאל, אשתו של ידידיה רזיאל הי"ד שנפל בקרב בכרם שלום כשיצא עם כיתת הכוננות להגן על הקיבוץ, מספרת באצילות, לראשונה, על ידידיה, על החוסר והגעגוע, על קרב הגבורה שאהובה יצא אליו "כדי להשיב את חרפת ישראל" ועל ההסכם שעשתה איתו לאחר שנפל.
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
"כשהתחילו לשמוע יריות, ידידיה הבין מיד"
את סיפורה היא מתחילה מהבוקר הידוע של שמחת תורה "קמנו לקול אזעקות ב6:30 בבוקר, נכנסנו לממ"ד, חמי וחמותי היו אצלנו וגם אחות של בעלי, יש לנו שני ממ"דים בבית, אנחנו הלכנו לממ"ד של הילדים והם לממ"ד השני, היתה הפגזה פסיכית שלא הכרנו, אננחנו מכירים צבע אדום ואז פיצוץ, פה זה היה בלי הפסקה, אני מחכה להפוגה ואין, הכל ברצף מטורף. אמרתי לידידיה: מה זה? מה זה? לך תביא את הטלפונים. ותביא את ההורים שלך לממ"ד שלנו, הוא יצא מיד"
שירה מתארת איך המצב התחיל להדרדר "איך שהוא נכנס חזרה התחלנו לשמוע ירי, אנחנו מכירים ירי בקיבוץ, בדרך כלל מקבלים הודעה שזה ירי תקין, ירי של הצבא, עבר לי בראש "הצבא יורה". אבל ברגע שידידיה שמע את היריה הראשונה הוא הבין, הלך להביא את הנשק, הדליק את הטלפון, והתלבש בקסדה ואפוד וכל הזמן יריות ברקע. שאלתי את עצמי "למה מקפיצים כיתת כוננות? אין מה לכיתת כוננות לעשות נגד טילים"…
קרב הגבורה של עמיחי ישראל ויצן וידידיה רזיאל ז"ל
1
0
"ידידיה התקשר אמר שהכול בסדר ודיבר עם כל אחד מהילדים"
אבל התסריט כמובן היה אחר, ידידיה אמר לה שהוא יוצא "אנחנו גרים בדו משפחתי הממ"ד שלנו קרוב לשכנים, ואני שומעת אותו צורח לשכן להתארגן ולצאת. הוא חזר ואמר לי: אני יוצא". שירה חשבה שהמחבלים כנראה בקיבוץ חולית הסמוך אליהם, שבו אין חומה לעומת כרם שלום שישנה חומה. "נכנסנו לממ"ד. אני יוצאת לנעול את הדלת הראשית ואני רואה שהדלת פתוחה לרווחה, כמעט חזרתי לממ"ד, היה כמה שניות של פחד אבל התאפסתי חזרתי ונעלתי את הדלת, יש הדחקה ועם זאת הבנה שקורה משהו כי לא נתתי לאף אחד לעבור את קו החלון בחדר כדי שלא יראו אותם".
ידידיה יצא, שירה שומעת קרב יריות ממש ליד הבית "יש לשכנים סוכה מעץ ואנחנו שומעים יריות על הדפנות ופתאום הוא צעק לי "שירה את שומעת אותי אנחנו בסדר, אני בסדר, הכל בסדר" ואחרי כמה זמן הוא התקשר. שירה מחדדת שידידיה הוא אדם מאד משימתי כשהוא באמצע משהו הוא לא מדבר ולא מתקשר, "גם כששלחתי אליו הודעות תוך כדי המצב לא ציפיתי שהוא יענה, לא דאגתי שהוא לא עונה לי כי הוא יספר בסוף מה קרה, ופתאום הוא כן התקשר ואומר שהם הרגו שישה מחבלים, חייל אחד נפצע מרסיסים והם בסדר הכל בשליטה כמה מילים וזהו אחרי כמה דקות הוא רצה לדבר עם הילדים, אמר להם תעזרו לאמא מה אתם עושים מה אתם אוכלים"
"אנחנו במלחמה, כל אחד יוצא והורג כמה שיותר מחבלים"
שירה מתארת את הנס הראשון שראו בכרם שלום "בקרב הראשון היה נס, ידידיה ומאירי הלכו לעמדה, אבל למאירי לא היה נשק ארוך הייתה לו תקלה והוא יצא בלי, ידידיה ביקש ממנו להביא בכל אופן את האקדח, הם חזרו לכיוון הבית שלנו, כשידידיה יצא מהבית כבר היה קרב יריות, המחבלים לא חשבו שתהיה התנגדות, וברגע שנתקלו בהתנגדות של ידידיה נלחמו בו, הוא הרג כמה מחבלים ואז כיתת הכוננות הגיעה מאחוריהם וחיסלה את כולם".
מוצב צה"ל כרם שלום קרוב לקיבוץ וגם לשם חדרו מחבלים "הם נכנסו גם לשם, היה ג'יפ של סמ"פ, הקשר שלו ועוד חייל שהיו בסיור והם קיבלו פקודה מהמ"פ "אנחנו במלחמה כל אחד יוצא עכשיו והורג כמה שיותר מחבלים", הם הגיעו מאחורי החומה וניהלו קרב גבורה מטורף בקיבוץ, הם וגם כיתת הכוננות הצילו את כולנו".
"מתאים לו להיות סבא זקן עם נכדים"
כשאני שואלת את שירה על ידידיה היא עונה בכנות מרשימה "כשאמרו לי שהוא נהרג אמרתי זה לא מתאים לו, הוא לא היה בווסאח של הצבא ובדמות של הגיבור, הוא עובד סוציאלי, איש משפחה, רגיש, עדין כזה, הוא היה גם לוחם מאד גיבור, אבל זה לא התסריט אצלו. מתאים לו להיות אדם זקן עם נכדים. הוא עשה תואר שני בטיפול זה היה החלום שלו להיות מטפל, הוא היה טוב בזה עבד בבריאות הנפש, נשמה של מטפל להשען עליו, היו לנו שיחות של שעות על הכל. כשבאו לשבעה וסיפרו עליו סיפורים והתכתבויות שלו, ידעתי הכל כי הוא היה משתף בהכל, ידעתי מי הוא, זה לא הפתיע אותי".
שירה מספרת על ההומור הגדול שהיה לידידיה, לפעמים כשהיתה במצב רוח רע היתה מבקשת ממנו "עכשיו אל תצחיק אותי, תן לי להיות בעצבים, אל תוציא אותי מזה". והוא היה מצחיק אותה בלי סוף. היא מראה לי סרטונים של ידידיה משחק עם הילדים והיא ברקע מתגלגלת מצחוק. "הייתה לו שמחה וחוש הומור וגם עומק גדול".
"עשיתי איתו הסכם: תחום טיפול הנפש בילדים זה עליך"
בהלוויה שירה הקריאה שיר וביקשה "תשמור עלינו בדרכך בכנפיך הגדולות חבק אותנו", שאלתי אותה אם היא מרגישה את זה, ושירה לוקחת נשימה עמוקה ואומרת "מחכה להרגיש את זה יותר, עשיתי הסכם איתו "כל התחום הטיפולי של הילדים זה היה שלך וזה עדיין שלך אני לא מספיק מבינה בזה אז הנפש שלהם עליך".
מרגישים חסר במיוחד בתקופה כזו, אנחנו לא בבית אלא במלון רחוק באילת, כל הארץ במלחמה, עזבתי עבודה, הרבה חסר". שירה היא אדריכלית במקצועה, המשרד היה בקיבוץ בעוטף עזה "הבתים שעיצבנו נחרבו, לקוחות נרצחו ונחטפו, מאד לא פשוט".
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
שירה מתארת כי היא נמצאת במקום של הכאב וכרגע לא במקום המחזק "אין לי עדיין דברים שמחזקים אותי, אני עוד לא מחפשת, אני עדיין בכאב ובאובדן ואני לא מחפשת לצאת מזה, כואב לי, קשה לי, חסר לי. אבל כן אני רוצה לספר עליו ולשמוע עליו, שם אני רוצה להיות, שם אני מרגישה שאני במקום הנכון. חודשיים זה נצח אבל זה רגע".
"האבדן שלנו שונה, עברנו גם טראומה, המלחמה הייתה על השבילים שהילדים הולכים בהם לגן"
שירה מתארת את האבדן של השבעה באוקטובר שונה מהאבדן של חללי המלחמה "האובדן שלנו, הלוחמים שנפלו בשבעה באוקטובר, מאד שונה מהלוחמים שנופלים עכשיו, עברנו גם טלטלה, טראומה, יש סיפור מקביל לזה שגם איבדנו, זה שם את זה במקום שונה בהתמודדות ובהסתכלות. זה קרה לנו בבית, הם לחמו בשבילים שהילדים שלהם הולכים לגן כל יום. הקרב היה, שהוא יודע שהשכנה יושבת שם 40 ס"מ ממנו עם ששת הילדים שלה, הוא יודע על מי הוא מגן, קשה לתפוס את זה. זה הבית".
בעשר הגיע לכרם שלום מסוק הקרב הראשון שהגיע לגזרה, הרבש"ץ אמר לידידיה שיש מחבלים בשדות הסולאריים, הטייס טען "אף פעם לא קיבלתי פקודה להפציץ בתוך שטח ישראל, בתוך ישוב", הוא הוריד פצצה ומאות מחבלים יצאו משם. הרבה מהם ברחו חזרה לרצועה וחלק נהרגו, "הם הגיעו מאורגנים עם אוכל וציוד לשהייה ממושכת, הם היו על סף פשיטה על הקיבוץ"
"הסיפור של ידידיה ועמיחי היה סיפור הגבורה הראשון, הוא זקף את הקומה"
בזמן שהם בשדות הסולריים חוסמים את המחבלים, היו יריות מכיוון הבית של ידידיה ושירה, ידדיה והצמד שלו רצו לשם מיד "הוא היה ממש מהיר, הוא טס, הצוות שלו מספר שעמיחי ויצן ז"ל כבר היה פגוע מתחת לבית של משפחת שינדלר שאליהם חדרו מחבלים והניחו מטען חבלה על הדלת כדי להכנס לממ"ד. ידידיה ומאירי כבר ראו את עמיחי פצוע וקלטו את הפירצה בחומה אז ידידיה איגף את הבית והסתתר מאחורי הגנרטור שהיה שם, המחבלים ירו עליו מתוך הבית של עמיחי שינדלר. הם ניהלו קרב עם ידידיה ולכן הם לא חזרו לאישה ולילדים של עמיחי ששהו בממ"ד, הם יצאו החוצה לראות מי נלחם איתם ואז כיתת הכוננות חיסלה אותם"
עמיחי שינדלר: 'מלאכים דחפו את המחבלים החוצה'
5
0
"הגבורה של ידידיה ועמיחי בלטה כי זהו סיפור הגבורה הראשון שיצא, בהתחלה שמעו על הזוועות, על המסיבה, על הקיבוצים, על המוצבים שנכבשו ואז הגיע סיפור הגבורה וההצלה שלהם שנתנה כוח. כמובן ,שאחר כך הגיעו הרבה הסיפורים כגודל הזוועות כמות הניסים והגבורה שהתגלתה הייתה פי כמה וכמה, זה נתן זקיפות קומה, חשבנו שאנחנו הולכים כצאן לטבח אבל הסיפור שלהם הוכיח שאנשים נלחמו כמו אריות, גם במקומות שנרצחו הרבה יהודים כולם נלחמו להשיב את חרפת ישראל".
צילום ועריכה: למי עזוז | הפקה: אשר רוט
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים