בנט ישלול תקציב מסרט ישראלי שהוצג כפלסטיני

משרד הכלכלה בוחן שלילת מענק לסרט של במאית ישראלית שהוצג כפלסטיני לאחר קבלת מימון מהמדינה. בנט: "הצגת סרט ממימון כספי המסים כסרט פלסטיני - לא הגון"

בנט ישלול תקציב מסרט ישראלי שהוצג כפלסטיני
  ישראל לא תממן סרט פלסטיני (פלאש90)

משרד הכלכלה יערוך שימוע לבמאית סוהא עראף, והוא שוקל לדרוש החזר מלא של הסיוע הכספי שניתן לה מהמשרד. עארף קיבלה תמיכה כוללת מהמדינה של כשני מיליון שקלים מתוכם כ-600 אלף שקלים מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה, עבור סרטה "וילה תומא". יתר התמיכה הגיעה מקרן הקולנוע הישראלית הנתמכת על ידי משרד התרבות (כ- 1.4 מיליון שקלים) ומענק של 114 אלף ש"ח ממפעל הפיס. מדובר בשני שליש מהתקציב המוערך של הסרט.

לדברי שר הכלכלה נפתלי בנט, "הצגת סרט שמומן מכספי משלם המסים הישראלי על ידי יוצרים ישראלים כסרט פלסטיני היא בלתי מתקבלת על הדעת ומעבר לכך גם לא הגונה. הנחיתי את אנשי משרדי לבדוק את הנושא משפטית על מנת לבחון מה הפעולות העומדות לרשותנו וכך אכן נעשה".

במכתב שקיבלה עראף ממנהל הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, רן קויתי, נכתב כי, "הסוכנות החליטה לערוך לבילסאן הפקת סרטים סע"מ שימוע בכתב מאחר והיא שוקלת להמליץ לוועדת התוכנית לדון בביטול כתב האישור שניתן לחברה במסגרת התכנית שבנדון עבור הפקת הסרט, וזאת בשל כך שהסיוע אינו משמש למטרה שלשמה ניתן".

במכתב פורטו הנימוקים לכך שהסיוע לא משמש למטרה שלשמה ניתן: "תננאי לקבלת הסיוע בתחום הקולנוע הינו, בין היתר, כי הסרט הינו 'סרט ישראלי' כהגדרתו בתקנות הקולנוע. במועד הגשת הבקשה על ידך הוצהר כי הסרט הינו אכן 'סרט ישראלי' כנדרש בכללי התכנית ולפיכך נדונה הבקשה בוועדת התכנית ובהסתמך על הצהרתך הנ"ל הוענק לך כתב אישור לקבלת כספי סיוע למימון עריכת הסרט.

"אולם, לאחרונה הובא לידיעתנו שהוצהר על ידך כי הסרט מהווה 'סרט פלסטיני' וכי כך הוא מוצג על ידך אף כלפי צדדים שלישיים. מכאן שהסרט אינו מהווה עוד 'סרט ישראלי' כנדרש בכללי התכנית. נודה עבור קבלת תגובתך בכתב עד ליום רביעי. במידה ועד למועד שלעיל לא תתקבל תגובתך, הסוכנות תגיש לוועדת התכנית בקשה לביטול כתב האישור למפרע, תוך דרישת החזר מלוא הסיוע שניתן במסגרת התוכנית".

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
ערב ר"ח -א-ל-ו-ל- לכו ונשובה לד' אלוקינו
| 25-08-2014 12:38
"היופי ש-בשמירת עיניים" באהבת הבורא יתברך אותנו, ויודע שאנחנו דור חלש ויש לנו הרבה נסיונות, אעפ"כ נבחרנו לעשות התיקונים על עבירות ופגמים של דורות העבר. תפקידינו בעוה"ז לתקן מה שקלקלו בדורות ובגלגולים הקודמות, הזמן נראה כזמן האחרון לפני הגאולה שנוכל לתקן נשמתינו מפגמי העבירות, ימי אחרית הימים, סוף גלות המר, זמן קצר לפני ביאת משיח צדקינו בקרוב. על הדור הזה של עקבתא דמשיחא (התקופה שלפני ביאת המשיח) חז"ל אומרים שתהיה תקופה קשה ברוחניות ובגשמיות, הרבה צער ומכאובים כמבואר במשנה סוף מסכת סוטה: בעקבות משיחא: חוצפא יסגא (תִתרבה), ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, (אפיקורסות) ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יישום ("הגולן" יהי' ריק) ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען (רק) על אבינו שבשמים. בזמנינו אפ' בין ציבור החשוב יש אלו שלא מרצונם ולא מידיעתם מעכבים הגאולה, כגון אלו שלפעמים נכשלים בראיות אסורות, וידוע שכל הבטה אסורה אפילו לרגע גורמת אריכת הגלות, ומכשולות רבים, ויסורים רוחניים ה"י, וביניהם יש קבוצה שבאמת רוצים הזכות לשמור עינייהם (משום שיודעים שכל העתיד שלהם תלוי בזה) אבל לא מצליחים כל פעם להגן על עיניהם, ואפילו אלו שמתאמצים ויוצאים רק להתפלל וללמוד ולא מסתובבים ברחובת ג"כ לפעמים נכשלים, וברוך השם שיש חלק מאלו, שיודעים שחייבים להמשיך ללחום בענין זה, ברציפות בלי הפסק נגד היצר, ולפעמים אפילו אחרי הצלחות רבות שוב נכשלים ח"ו, ולצערנו רואים בחוש שהניסיונות נהיתה קשה מיום ליום, ושואלים איך להתחזק ולהצליח במצב הקשה הזה? לכן ראשית כל, הסגולה הראשונה היא לזכור שאין יאוש בעולם, ולכולנו באמת יש האפשרות בס"ד להגיע למדריגה של שליטה "שלמה" על העניים, עד שאין שום שליטה מהיצר עלינו בנושא הזה, רק צריכים לזכור ולהרגיש ולהאמין שזה דבר אפשרי שמגיע בס"ד אחרי יגיעה רבה, ומלחמות תמידיות נגד היצר, ובכדי לזכות לנצחון ע"י גודל חסד ד' ית', עלינו לעלות מעלה מעלה באופן תמידי להמשיך המלחמה ברציפות בלי הפסק במסילה העולה בית א-ל. יסוד נחוץ בהתחזקות שחייבים לזכור כל ימי חיינו, שברגע אחד של התגברות כשֶׁעוצם אֶת עֵינָיו הוא מְשַׁמֵּחַ אֶת ד' (פסחים קיג) ומרויח "עולם מלא טוב" כל פעם שהוא מצליח להתגבר ולא להסתכל, לסגור את עיניו מול רצונו, הוא זוכה לקבל כח חזק מהקב"ה מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה מברכת ד', להתגבר על תאוותו בנסיון הבאה, כמ"ש חז"ל מצוה גוררת מצוה, ואילולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ומהתחזקות ההיא מרויח להיות קרוב אל ד' ית' יותר מכל אדם, ואח"כ יזכה לדרגות גדולות של צדיקים אמיתים, בגדר מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. אבל מובן מאליו, שזה רק לאלו שלוחמים נגד יצרם "שלא ירדפו אחר מראה עיניהם" בלי הפסק באפן תמידי, וכגון תינוק זה לעולם לא ילמד ללכת אם יסתפק בפסיעתו הראשונית ויפול, אלא יש לו להמשיך ולצעוד הלאה והלאה מבלי להתייאש. ואף אם התינוק נופל פעם אחר פעם, הוא צריך לקום ולנסות שוב, ורק כך יוכל לרכוש את דרך ההליכה, ולהבדיל, אף ההליכה בדרך התורה והמצוות רצופה בנפילות ובמעידות, אך החכמה היא לא להתייאש מאותן נפילות, אלא לקום מיד, (נפלתה קמתה!) להתנער ולהמשיך לצעוד הלאה כאותו תינוק עקשן שאינו מתייאש מן הנפילות, וממשיך לנסות במטרתו עד אשר מצליח ללכת כברת דרך ארוכה בבטחון וביציבות כל ימיו, רק פסיעה בודדת, לא מקדמת אותנו אל עבר המטרה האמיתית. רק אם נוסיף על אותה פסיעה פסיעות נוספות אז נזכה להצליח בס"ד, כל הצלחת חיינו תלוי בהצלחת שמירת העניים. אֵין רְצֹון ד' ית' לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה וכו' ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו להתנהג עַל פִי מִצְוֹות הַתֹורָּה הקדושה. לכן בגדר תן לחכם וחכם עוד, בס"ד נשתדל (בקצרה) לחזק הענין בדברים ידועים, בחומר הענין בדרך פשטות, בכמה דרכים ודוגמאות איך ששייך לנו בדור חלש הזה, להינצל ממצודה של היצר הרע בענין המר הזה, ובסוף החלש יאמר חזק אני. כתוב בספרים הק' שרק בתפלה בכונה ועסק התורה, בכל גופו, בכל לבבו, ובכל נפשו, שייך להתמודד ולהינצל מנסיונות אלו. יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא תקלה על ידינו כלל וכלל ושנזכה לשמירת עינים באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל. * * * * * הנה כולנו אוֹמֵרים בִּקְרִיאַת שְׁמָע "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (שערי תשובה השער השלישי -אות סד) וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, (במדבר טו, לט) הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן. כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים, שאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגם אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית ח"ו, וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה, וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה אפילו מִמַגַעָה, שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל (ע"ז כ:) שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ"ל (הובא בבית יוסף אבן העזר אות א) טָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁשְּׁמִירַת עֵינַיִים זֶה רַק חוּמְרָא לַחֲסִידִים ואנשי מעשה, אֵלָא יֶשׁ לנו אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה הכל אסור. יֵשׁ לָדַעַת שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ!!! וזֶהוּ מעִקָּר הַדִּין שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים. יש חוֹשְׁבִים שֶׁשמירת עינים זֶּה רַק לְקִיצוֹנִים, אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שהיא אחד מתרי"ג מצות, וכּל אָדָם מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל בדברים אסורים, מצות שְׁמִירַת עֵינַיִם לֹא נתנה לנו רַק לצדיקים לרבנים לגדולי הדור לחכמים וְאַדְמוֹ"רִים וכו', כְּשם שֶׁנִזְהַר שֶׁלֹּא לאכול מַאַכְלֵי אִסּוּר, וּמַקְפִּיד לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, ומֵנִיחַ תְּפִלִּין, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת, ובפרט בנשים שֶׁאֵינָן צְנועות, ומצוה זו נוהגת בכל עת מקום וזמן, כגון בַּבַּיִת, בָרְחוֹב, בשמחות, בבית הכנסת, בית אבל ר"ל וכו' אסור לאדם לוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה אֲנִי מַקְפִּיד, וְעַל אִסּוּר זֶה אֲנִי מְקיל, הֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ לנו בהר סיני וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת להקל בהן, כּל המצות חייבים לקיים בשלימות. כמ"ש רבינו יונה (בשער ראשון אות ו) כֹּל שׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא. על חומר ענין הסתכלות בדברים אסורים, כתוב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" בְּשֵׁם הָאֲרִ"י ז"ל שיֵשׁ עוֹף הַנִּקְרָא בְּתוֹרָה "רָאָה", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל הַפּוֹגֵם בְעֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עוֹנְשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בְּעוֹף זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְסוֹבֵל שָׁם צַעַר גָּדוֹל ר"ל. בָּכל רֶגַע שֶׁאָדָם נִכְשָׁל בהֲנָאָה מִמַּרְאָה אִשָּׁה, הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁבְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל. כתוב בספר החנוך אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ רק בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ, וַאֲפִלּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כּשֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן אסור, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ, (קידושין עב. ובתוס' ד"ה אין) לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, ע"כ צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה יתירה, בִּפְרָט בִימינו שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע חזק מאוד וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת, וְאֵין אפילו אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר זֶה לֹא יִקְרֵה לִּי, כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן היצר בוער כאש וכָּל אחד יָכֹל לִפֹּל ברגע אחד ח"ו, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות. כל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא "עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת" וְהָרְחוֹב מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, בכל זאת אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא לְהִשָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עוד צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי הוּא אך ורק בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְא, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה… וכשמַצְלִיחִים לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל, אָז הַהֶמְשֵׁךְ הרבה יוֹתֵר קַל, בסיוע מהשמים מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה. אֲבָל אם ח"ו לֹּא מִתְּאַפְּקִים וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס אוֹתו וּמוֹשֵׁךְ אותו לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק, וּכְשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַדרך שֶׁל הַיֵּצֶר ונלְחמים כְּנֶגְדּוֹ כְּבָר בָּרֶגַע הַרִאשׁוֹן, אז מנצחים אותו, וְכָךְ לא יהא לו הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לַחְטוֹא. אבל כַּאַשֶׁר אָדָם נִתְקַל בְּראִיה אֲסוּרָה וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת ממשיך להסְתַּכֵּל, הֲרֵי זוֹ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא נָגוּעַ בַּחוֹלִי שֶׁל "לִרְאוֹת". כשהוּא לֹא חוֹשֵׁב לְהוֹרִיד אֵת הַמַּבָּט (עיניו) מִיָּד, וזה סִימָן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין אֵת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל חומר הענין של רְאִיָּה אֲסוּרָה, אִם הוּא עוֹבֵר בִּרְחוֹב וְעוֹבֶרֶת לְפָנָיו אִשָּׁה וְאֲפִילּוּ הַצְנוּעָה בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל וממשיך… זֶה סִימָן שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם, וּכְשֶׁהַמַּצָּב כָּךְ, זֶה אוֹמֶר לו שֶׁהוא צָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִיָּדִ, ולְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דְּמוּת אפילו שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ-לרחוב, ולִהְיוֹת אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם ולֹא מִסְתַּכֵּל עַל דברים אסורים כְּלָל כְּפִי שֶׁנִּפְסַק בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל. אדם הממשיך לִהסְתַּכֵּל עַל דברים האסורים, אֵין לוֹ שַׁלְוַת הנֶפֶשׁ, וְלֹא שִׂמְחת החיים, וְחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת. כל אָדָם יָכֹל לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ ויראה שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא פָגַם בְּעֵינַיִם ח"ו, יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא לא מרגיש שמחת החיים, וְיָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ, אבל הֶחָכָם שכְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל, מיד מרויח נחת וְשמחה וְעלי'ה. הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַרְאֵה אָסוּרה גורם פגם בנפשינו, ואֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עָל סתם אִשָּׁה כגון שֶׁכינו או בחנות או בשמחות, או אפ' באלבום תמונות שמופיעות שם נשים, וכדומה, מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עָל אִסּוּר שֶׁל 'לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' (אֲפִילּוּ כשֶׁהִיא צְנוּעָה) הוּא גּוֹרֵם לְנַפְשׁוֹ נֵזֶק רוּחָנִי, ההשפעה הרע מכָּל פְּגִיעָה בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת, מְקַלקלֶת הַנְּשָׁמָה, ויכול לגרום עצבות לעצמו ח"ו, וכשמתגברים ומנצחים זוכים לקדושה ו'לשמחה רבה' בכפל כפלים! לדוגמה: אָדָם כשר ההוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ מראה שֶׁאֵינָהּ כ"כ צְנוּעָה, ומיד מִתְנַהֶלֶת בְּתוֹכוֹ מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, ומיד הוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר, וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ, הוּא פתאום שוב רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת מִמּוּל, וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ, וְמיד מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ, אֲך גַּם שָׁם הוּא מוֹצֵא רגלי אשה-פרוצה וכדומה, אע"פ כן הוא נחשב בשמים לאדם כשר, משום שכָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה בכל כוחו להתחזק ולִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם יכול ליתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, ו"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג' א) ובמד״ר (שמוח פ' ל״ד) אין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, הקב"ה לא חושב שאנחנו מלאכים, מלאכים יש לו בשמיים, אנחנו בני האדם לא מלאכים, והוא לא מצפה שנחיה כמלאכים, אלא הוא מצפה שנרצה להתקרב אליו בכל כוחינו. אפילו שבְּיָמֵינוּ יֵשׁ קֹשִׁי רַב לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם, אם כָל זֹּה חייבים להתְאַמּץ ולִשְׁמֹר על העינים, דוקא בנו יש הכח החזק לקיים המצות מפני כח המס״נ שיש בנו!! ואחר המסירת נפש בוודאי יזכה למתנה מתוקה מהשמים, להיות אָדָם חזק נגד יצרו, שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְשׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִים עַל כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁמּוּלוֹ, ונֶחְשָׁב לְצַדִּיק גָּדוֹל, וְיֵשׁ לוֹ מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵצֶל הַקָבָּ"ה. וּידוע מצדיקים שבִרְגָעִים אֵלּוּ שהוא מתגבר הוּא יָכֹל לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעָות גְּדוֹלָות! אֵין רְצֹון ד' ית' לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו לַעֲשֹות זֹאת עַל פִי חוקי מִצְוֹות הַתֹורָּה. צריכים לזכור: כשעוֹבְרִים נִסְּיוֹנוֹת ובפרט בשְׁמִירַת עֵינַיִם ומְנַסִּים לִשְׁמֹר וח"ו נִכְשָׁלִים, וְשׁוּב מְנַסִּים וְנִכְשָׁלִים ח"ו, אֵין זוֹ סִבָּה כלל וכלל לְהִתְיָאֵשׁ. וּכְבָר אָמָר הֶחָכָם, הָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִנִּסְּיוֹנוֹת כְּושְׁלִות, אֲפִלּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ וּפָגַמְנוּ ח"ו, אִם יש תְּחוּשָׁה שֶׁל "אוֹי מָה עָשִׂיתִי" והִרְהוּרֵי חֲרָטָה, זֶהוּ סִימָן שֶׁהַדֶּרֶךְ נְכוֹנָה אצלו, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ חֲרָטָה לַחֵטְא אֶפְשָׁר לו לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שלמה, אֲפִילּוּ שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת רַבִּים עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת ח"ו שׁוּב גם אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל ולהצליח. מְסֻפָּר עַל תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁאוֹל אֶת רבו: (אחד מצדיקי הדור) רַבִּי אנִי נִכְשָׁלתי הַרְבֵּה בשמירת עינים, שָׁאַל אוֹתוֹ הָרָב הַאִם יֶשׁ מִקְרִים שֶׁאַתָּה מְנַצֵּח, אָמָר לּוֹ הַתַּלְמִיד, רַבִּי, אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה וְנִצְחוֹנוֹתָּי מוּעָטִים, עֲנָה לּוֹ הָרָב בִּזְכוּת נִצְּחוֹנוֹת מֵעַטִים אֶפְשָׁר לְנָצֵחַ לְתָמִיד, רַק תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵחַ, אֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְנָצֵחַ, אָנוּ מְצֻוִּים לְהִלָּחֶם עִם הַיֵּצֶר עָל מְנָת לְנָצֵחַ, אבל הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת שֶׁלּא כָּל אֶחָד זוֹכֶה בָהּ "מיד", וכְּדֵי לֹא לְהִכָּשֵׁל ולהצליח לקבל הס"ד הזאת צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר וְלֹא לִחְיוֹת בַּתְּחוּשָׁה שֶׁל "אֲנִי כבר בְּסֵדֶר", אֵלָא לָדַעַת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וּנְפִילָה ח"ו. לָכֶן אסור להכניס עצמו לשום מצב של ניסיון שֶׁשָּׂם יֵשׁ אפילו סִכּוּי קטן שׁיוכל להֶיכָּשׁל בנִסָּיוֹן, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות (חולין דף י"א) וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. (אבות ב משנה ד) הנה תפִלָּה קצרה: שכִדי לְהִתְפַּלֵּל בכוונה גדולה בכֹּל יוֹם לְהִתְחַנֵּן לָּד' (אפי' כמה פעמים ביום) מעומק הלב שיעזור לו הקב"ה להצליח, שלא להיכשל. אבינו שבשמים זָכֶּני לִשְׁמֹר עַל עֵינַי לְבַל אֶרְאֶה מַרְאוֹת זָרִים ואסורות שֶׁל דְּבָרִים שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ כִּי אני יודע שמִבְּלִי עֶזְרָתך מִן השָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לי לְהַצְלִיחַ. וְשלֹא אֶרְאֶה וְלֹא אֶשְׁמַע דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג וּבְלִי כַּוָּנָה וְיִהְיוּ עֵינָי וְאָזְנַי מְקֻדָּשׁוֹת רוֹאוֹת וְשׁוֹמְעוֹת רַק דָּבָר מִצְוָה ולא שום דבר אחר וּמָה שֶׁרָאִיתִי או שָׁמַעְתִּי שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ עֲשֵׂה נָא שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁכָּחִים מִמֶּנִי לגמרי במהרה ובקרוב. חז"ל אומרים: הָרוֹאֶה דָּבָר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה. (מס' דרך אֶרֶץ זוּטָא) יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא תקלה על ידינו כלל וכלל ושנזכה לשמירת עינים אמיתים כל ימי חיינו באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל.