אחרי ששוחררה מהשבי בעזה עם שתי בנותיה – בזמן שבעלה דוד נותר בשבי, שרון אלוני קוניו חושפת בכאב את התנאים בהם היא ובנותיה הוחזקו בשבי, וסיפרה כי שבויים אחרים ויתרו על האוכל שלהם למען בנותיה.

בריאיון לסוכנות הידיעות רויטרס, שיתפה שרון את החשש לגורלו של בעלה: "כל יום הוא כמו רולטה רוסית. לא ידענו אם יהרגו אותנו רק בגלל שהם רוצים או רק בגלל שהם עם הגב לקיר. אני מבועתת מהמחשבה שאקבל בשורות על כך שדוד כבר לא בחיים".

על התנאים בשבי היא סיפרה: "הוחזקנו 12 אנשים יחד. כל החטופים ויתרו על אוכל בשביל הבנות שלי. לא ידענו אם בערב יהיה לחם, אז בבוקר שמרנו קצת לערב. הכול מאוד מחושב, רבע פיתה, חצי פיתה לשמור למוחרת בבוקר".

על המחשבות שחולפות בראש בשבי: "בכל יום יש בכי, תסכול וחרדה. כמה זמן נהיה כאן? האם שכחו אותנו? האם ויתרו עלינו? אנחנו לא רק שמות על כרזה. אנחנו בני אדם, בשר ודם. אבא של הבנות שלי נמצא שם, ועוד הרבה אבות, ילדים, אימהות, אחים. כל דקה היא קריטית. התנאים שם לא טובים והימים נמשכים נצח".

עוד היא סיפרה כי "לפעמים, כשהייתה הפסקת חשמל, המחבלים נתנו לנו לפתוח את הדלת או להסיר את הווילון ואז היינו מתלחששים. איך אמורים לגרום לילד בן 3 רק ללחוש במשך 12 שעות?"

שרון סיפרה כי שלושה ימים לפני השחרור, היא ובנותיה הופרדו מאב המשפחה, דוד: "הבנות שלי קרועות, אני נקרעת בלי החצי השני השני. בכל יום הבנות שואלות איפה אבא".