איש התקשורת שמעון ריקלין, תוהה מהיכן נובעת השנאה היוקדת של חלקים רחבים בשמאל לציונות הדתית, וטוען כי ההסבר הוא שאצל אנשים שאינם מאמינים קיים צורך להאשים גורמים אחרים ואף לפתח קונספירציות, ומשם נולדה האשמה כי המתיישבים ביו"ש אשמים בטבח ביישובי עוטף עזה וערי הדרום.

הפסט המלא של שמעון ריקלין

ניסיתי לברר עם עצמי מה המקור לשנאה הגדולה שיש בשמאל לציונות הדתית ולמתנחלים. מדוע כבר בשבת התחילו עלילות שניסו להאשים את המתנחלים באסון בעוטף? והכיוון שלי הוא כזה: לאנשים מאמינים קל יותר להתמודד עם המציאות במיוחד אם היא קשה. זה גורלנו כי אנחנו יהודים ואנחנו מאמינים שאלוקים יציל אותנו מהאויבים שלנו. אבל אנשים לא מאמינים. כיצד הם יכולים להתמודד עם מציאות קשה? אני חושב שבאמצעות בריחה ממנה למחוזות הדמיון. יש לזה יתרונות בפיתוחים שונים והייטק והמצאות שונות. כבר איינשטיין אמר שדמיון חשוב מידע. אבל יש בזה גם סיכון גדול. כי ניתוק מהמציאות עלול לסכן את חייך.

אתן לכם דוגמא לעניין. אם תשאלו אנשי ימין. הלנצח נאכל חרב? הם יגידו לכם; כן, אין ברירה, זה הסיכוי היחידי שלנו לשרוד. אבל אנשי שמאל מזועזעים מאמירה כזו. הם לא באמת מסוגלים לעכל אותה. מה, נגזר עלינו להילחם תמיד? אז הם מפנטזים על שלום עם מי שבסך הכל רוצה לגרש אותם מפה מישראל מכל השטח של ישראל. לכן גם יכלה אילנה דיין לומר; 'מי האמין שככה החמאס יתנהג?'. מי האמין? כל הימין האמין וזה היה ברור לו שאם תהיה להם רק הזדמנות ככה הם יתנהגו.

לכן לדעתי המתנחלים הם הקבוצה הכי שנואה בשמאל. הם הכי במציאות. הכי במאבק יום יומי מול פני הרוע שרוצה להשמיד פה את כולנו. כשאיש שמאל רואה מתנחל הוא רואה את המציאות במלוא כאבה: מלחמה ועוד מלחמה עם אויבים חסרי רחמים. ואיש השמאל לא מסוגל להבין שיש באמת כאלו אנשים. אנשים שכל החיים שלנו מוקדשים למטרה אחת: להשמיד אותנו. והוא לא אוהב את מה שהוא רואה. אז הוא מדחיק והופך את מי שמזכיר לו את המציאות לאוייב. ואילו את האוייב האמיתי הוא הופך למסכן אומלל איש שבסך הכל רוצה שיפור תנאים. אם רק ניתן להם את זה מפנטזים בשמאל יהיה פה שלום. רק המתנחלים והציונות הדתית האלה הורסים את החגיגה. הם מתעקשים שלא. שזה ממש לא נכון. שלא משנה מה ניתן להם הם עדיין ירצו להלחם בנו ולהשמיד אותנו. לא בגלל שהם חיכו במחסום. ולא בגלל שיש להם בעיות נפשיות. ולא בגלל שיש להם בעיות כלכליות. ולא בגלל אלף תירוצים שכולם נועדו לסייע בהדחקת המציאות. ואת זה בשמאל לא מסוגלים לקבל.

ודרגת ההדחקה והבריחה מהמציאות שם כל כך גדולה שהם מסבירים הרבה פעמים לפלשתינים מה טוב להם וגם מייצרים להם פתרונות דוגמת ההונאה הגדולה ביותר בתולדות הציונות של "שתי מדינות לשני עמים". אבל הפלשתינים לא צריכים את ההסברים של השמאל. הם פשוט לא רוצים את זה. הם רוצים את הכל ואת זה בשמאל לא מוכנים לקבל. והציונות הדתית והמתנחלים משלמים את מחיר ההחזרה של השמאל לקרקע המציאות. כיצד משנים את זה? זו השאלה.