הפצוע הקשה מכרם שלום: "מלאכים דחפו את המחבלים החוצה"

  (צילום: אשר רוט)

עמיחי שינדלר נפצע אנוש בביתו שבקיבוץ כרם שלום, אחרי שהוא החזיק בשתי ידיו את דלת הממ"ד שבו שהה עם אשתו וששת ילדיו עד שהמחבלים הניחו מטען חבלה ופוצצו את הדלת. עמיחי איבד יד אחת וביד השניה שלוש אצבעות. בדרך נס המחבלים לא פגעו בשאר המשפחה ויצאו מהבית לקרב שחיכה להם בחוץ. עמיחי פונה במצב אנוש לבית החולים שיבא, ושם עמלו על שיקומו ובסיעתא דשמיא גדולה הוא מדבר, עומד והולך.

"מה ששמר על כרם שלום זו חברות האמת שיש בקיבוץ בין חילונים לדתיים"

עמיחי פותח בסיפורו את המרקם המיוחד של כרם שלום, כשמשפחתו התמקמה בקיבוץ  לפני 5 שנים בעקבות הפרטת הקיבוץ ופתיחת השערים לדתיים: "נוצרה קהילה מיוחדת של אנשים שחיים יחד בחברות אמיתית, יש אפילו משפחות שקנו סט כשר שיוכלו לבשל כשאנחנו, הדתיים מגיעים, גם בבריכה יש שעות נפרדות וזוהי יזמה של החילונים אף אחד לא ביקש מהם".

עמיחי מאמין שהאחדות הזו שמרה על כרם שלום: "אנחנו מאמינים שזה מה ששמר על כרם שלום. כרם שלום ניצל בצורה מיוחדת, המסר הזה שמר על המקום הזה שלא ילך לאיבוד. יש חילוקי דעות וזה בסדר אבל בסוף כולנו אחים". עמיחי ואשתו קנו לפני מספר חודשים בית חדש וגדול בשכונה החדשה.

בהמשך עמיחי עובר לתאר את הרגעים בשמחת תורה: "בבוקר בשש וחצי הייתה אזעקה והתחילו ליפול רקטות בטווח של כרם שלום. יש לנו בבית נוהל קבוע שהולכים לממ"ד, מוציאים את הממתקים של צבע אדום, הילדים דנו בניהם לאיזה בית מלון כדאי ללכת ואיפה יש דגני בוקר יותר משתלמים, הרגשה של עוד סבב כמו בעבר".

(צילום: באדיבות המשפחה)

"אני בחדר פצוע אנוש ואשתי וילדי אומרים פרקי תהילים"

אך זמן קצר אחרי הם כבר הבינו שהפעם זה שונה: "שמענו את המחבלים הולכים לנו בתוך הבית, הם לא הלכו בשקט, הם אמרו לנו: 'אנחנו צה"ל, תפתחו'. צעקתי להם בערבית 'תסתלקו אני אהרוג אתכם', לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים. הם התקרבו לממ"ד החזקתי את הדלת בחזקה והם שמו מטען חבלה על הדלת, נפגעתי מהפיצוץ בגוף ומההדף עפתי לצד השני, אשתי והילדים לא נפגעו בכלל. לי נקטעה היד והתחלתי לדמם".

"מיד אחר כך המחבלים הלכו לסלון וירו על חברי כיתת כוננות שהיו מחוץ לבית שלנו. בדרך נס הם החליטו לצאת מהבית ולא להכנס לממ"ד, הם יצאו דרך החלון וניהלו קרב יריות עם כיתת הכוננות. שניים מהכיתה נהרגו מחוץ לביתי ידידיה רזיאל ועמיחי ויצן הי"ד".

בינתיים בממ"ד אביטל, אשתו של עמיחי, מתחילה להבין מה קורה: "אשתי הבינה את המצב שהוא לא טוב, היא אמרה לילדים 'אל תסתכלו על אבא, ועכשיו נגיד מזמור לתודה וכל אחד יחשוב איזה ממתק וחברים הוא יביא למסיבת הודיה כשאבא יבריא". בגדלות נפש היא אמרה מזמורי תהילים עם הילדים שבמקביל היא בטוחה שסיימתי את חיי. היא אמרה לעצמה אם איבדתי את הבעל לפחות שיהיה לילדים משהו שישאר".

(עם חנן בן ארי, צילום: באדיבות המשפחה)

"מלאכים דחפו את המחבלים החוצה"

עמיחי מתאר את גודל הנס במלחמה: "מחבל אחד היה עם טיל RPG ביד כשהוא נהרג, הייתה להם יכולת צבאית מאד גדולה. חבר מהקיבוץ אמר לי: 'היו לך מלאכים בבית שדחפו אותם החוצה'". עוד תיאר את גודל הנס על רפואתו: "אני מתעורר בראש חודש חשון, שבוע וחצי אחרי האירוע. הרופאים הגדירו אותי במצב אנוש והנה אני אני פה עומד, חי וצוחק, אמנם איבדתי יד וחצי אבל ניסים גלויים מלווים אותנו".

עמיחי מתאר את התפקוד היומיומי במצב החדש: "ההורים מגיעים כל בוקר בשש וחצי מארגנים אותי לתפילה ואבא מניח לי תפילין למניין של שבע, אני עדיין זקוק לעזרה כמו לאכול והכל אבל לאט לאט משתקמים, ראיתי תמונות שלי כשהגעתי לפה ואני מרגיש שנולדתי מחדש". גם את נרות חנוכה זכה עמיחי להדליק, כשהוא הוטס בהפתעה לאשתו וילדיו ששוהים במלון באילת, והדליק ביד שנפגעה פחות את נרות החנוכה בהתרגשות.

עמיחי הוא עובד סוציאלי במקצועו, והוא מציין כי הרבה כלים מהתפקיד עוזרים לו מבחינה נפשית. "הגיע לפה האדמו"ר מקרלין שבא לחזק הוא בעצמו נולד עם מום, יש לו שתי אצבעות ביד. שאלתי אותו איך אפשר להיות מנהיג של קהילה גדולה בלי שלוש אצבעות הוא אמר לי: 'אבל יש לי שתיים'. הוא לא ראה מציאות של אין רק מציאות של יש! מסתכלים על מציאות שיש. אשתי אמרה לי אתה לא זוכר אבל היו פה הרבה צמתים שיכולנו לסיים את החיים, אבל נשארנו פה כנראה יש לנו שליחות לעשות".

"אני לא מוכן ששינדלר יהיו שוב משפחה שכולה"

עמיחי שינדלר הוא בן למשפחה שכולה, כשאחיו אבישי נרצח לפני 13 שנה בפיגוע בדרום הר חברון. עמיחי הרגיש כי הסיפור של אחיו מלווה אותו לכל אורך המתקפה בקיבוץ: "הפאראמדיק שטיפל בי, גר בעתינאל לפני 13 שנים. הוא היה חובש והוקפץ לאח שלי, כשהוא הגיע לזירת הפיגוע כבר לא היה מה לעשות איתו. כשהוא הגיע אלינו לקיבוץ וראה את השם שינדלר זה החזיר אותו לאירוע של אחי והוא אמר: 'הפעם אני לא מוותר עליו'. הפאראמדיק אמר לי 'הרגשתי שאחיך בועט אותך מהשמיים שלא תבוא אליו, אתה צריך להישאר למטה, אין לך מקום בשמיים, התאמצנו מאד להחזיר אותך לחיים'".

עמיחי מוסיף כי גם עמיחי ויצן מכיתת הכוננות היה מודע לפיגוע בהר חברון" "השכן שלי, עמיחי ויצן, שנהרג מתחת לבית שלי, כשהוא יצא לכיתת הכוננות הוא אמר לצוות שלו 'אני לא מוכן ששינדלר יהיו שוב משפחה שכולה'. הוא עשה הכל כדי להציל אותי".

"לייחס משמעות גדולה לכל הדברים הקטנים"

עמיחי מזמין אותנו להסתכל על הצד החיובי, על הניסים ועל הנפלאות: "בהיבט האישי יש הרבה תובנות שלקחתי מהפציעה, אחת מהן היא היכולת לדעת לשמוח בדברים הקטנים, כשהתעוררתי לא יכולתי לזוז מהמיטה, הייתי ער ולא יכולתי לזוז ולא יכולתי לדבר ופתאם חזרה לי יכולת הדיבור ואז הבנתי מה זה דיבור, מה זה אכילה שהיא לא בזונדה, אפילו שזה אוכל מרוסק שמתעכל בקלות ולא מפריע לקנה הנשימה, פתאם ללכת במחלקה, להציח ללכת לשירותים, התחלתי לייחס משמעות לדברים הקטנים".

(עם משה פרץ, צילום: באדיבות המשפחה)

היחס של שיבא הוא יחס של אהבה, עם ישראל מוכיח את גדולתו"

עמיחי לא שוכח לשבח את המרכז הרפואי שיבא: "הם עושים הכל שיהיה לי טוב, אני מלא הכרת הטוב, עברתי כמה מחלקות ובכולם השקיעו את כל המאמצים כדי לתת לי מענה רפואי הכי טוב. כשפינו אותי אמרו במסוק 'את עמיחי לפנות רק לשיבא, לתל השומר, הם ידעו איך לעזור'. הצוות הרפואי מעודד אותי: 'אתה תצליח אתה תתקדם', היחס האנושי שלהם, האהבה שלהם היא הרבה מעבר למקצוע, באמת אכפת להם מכל הלב מכל פצוע ששוכב כאן".

עמיחי מוסיף לתאר את גדולתו של עם ישראל גם בזמן ההחלמה: "תחושה של אחדות סביבך, המלחמה הכירה לכולנו שעם ישראל הוא עם אחד, לצערנו זה הגיע בנסיבות קשות ולא נעימות בסוף זה התגלה וזה לא יכול ללכת לאיבוד אף פעם, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב, אפשר להרגיש ולחשוב אחרת אבל בסוף כולנו אחים. כל יום כל היום מגיעים לכאן אמנים וזמרים, אנשי ציבור וגם אנשים רגילים עם אוכל ביתי, מתנות צ'ופרים, כריכים, רוצים רק לשמח, 'בא נשיר שיר ביחד עם גיטרה', עם ישראל מוכיח את גדלותו" אומר עמיחי בגאווה.

(עם אברהם פריד, צילום: באדיבות המשפחה)

לסיום מוסר עמיחי מסר של חזרה לביתם בביטחון גמור. "אנחנו רוצים לחזור לכרם שלום, מקוים שיהיה ביטחון שקט ושלוה ולא יצטרכו ממ"ד ולא תהיה גדר, שתהיה הרתעה מספיק חזקה שגם האויבים ידעו לא להפריע, ומהבית שלנו נוכל לצפות וללכת לים"