הקומיקאי אבי נוסבאום חבר לשני קומיקאים נוספים, אדיר מילר ומני עוזרי, שהגיעו יחד להופיע מול מתנדבי זק"א. בפוסט מרגש שהעלה לעמוד האינסטגרם שלו שיתף נוסבאום על התחושות לפני המופע, ועל המחשבות שאחרי.

"מסוג ההופעות שאתה חושב עליהן מהבוקר עד לשעת המופע: איך מצחיקים אנשים שכבר 55 ימים בעיקר בוכים?" כותב נוסבאום "ובואו- זה לא שבלי המלחמה מדובר בקהל הרגיל שלי: באולם נכחו רק גברים חרדים, ומוסיקת הרקע הייתה שירים חסידיים ביידיש. לא בדיוק שישי בצוותא".

הקומיקאי מספר כי דקות לפני המופע נכנס אל חדר האומנים מנכ"ל ארגון זק"א, הרב צבי חסיד. "בדרך כלל כשה”לקוח” מגיע אל מאחורי הקלעים, זה כדי לתת קצת רקע על החברה ועל העובדים, שיעזור לנו בהופעה. אבל מה שהרב צבי סיפר לנו היה ההפך המוחלט: כלומר, גם הוא סיפר על מה שה”עובדים” שלו עושים ורואים בשבועות האחרונים, רק שזה לא היה מסוג החומרים שיעזרו לנו בהופעה, להפך. עד כדי-כך שכשקראו לי לעלות לבמה, קצת התחרטתי שלא נשארתי היום בבית מול החדשות".

נוסבאום מספר כי במהלך המופע דיבר איתם גם על העבודה המוזרה שלהם ועל המצב, אבל גם על הדברים הרגילים שצוחקים עליהם בדרך כלל בסטנדאפ, כמו זוגיות, ילדים, הגיל, כאבי הגב וויכוחים עם האישה. "התפלאתי לראות עד כמה זה מצחיק גם אותם, ועד כמה הם נהנים. כל-כך נהנים, שאפילו התנצלתי שאני קצת חורג בזמנים. “זה בסדר, אנחנו נשמח שתאריך” צעק לי מישהו מהקהל. –“טוב ככה זה אצלכם בזק”א, נותנים לכם אצבע אתם רוצים את כל היד…” השבתי לקול צחוקם המתגלגל. מי כמוהם יודע להעריך רגע של הומור שחור".

לאחר ההופעה ניגש אליו בנו של מנכ"ל הארגון, ישראל, שגם הוא עובד בזק"א, ואמר לו כי ראה שגם הוא נהנה מהמופע. נוסבאום השיב לו כי הרגיש בבית. '“אתה בבית' אמר ישראל. 'כולנו באותו בית. תאמין לי נוסבאום, אם יש משהו שלמדתי בעבודה הזו, זה שבסוף, ממש בסוף- כולנו אותו דבר.' בדרך הביתה חשבתי לא מעט על המשפט הזה. הנה, אנשים שלכאורה “מה לי ולהם”- וכבר חודשיים שאנחנו הכי ביחד שיש:  נדהמים ביחד מהאכזריות של האויבים שלנו, וזועמים ביחד על הצביעות של העולם, מאוכזבים ביחד מהפוליטיקאים שלנו, וגאים ביחד בחיילים שלנו, ובוכים ביחד, וכואבים ביחד, ולצערנו גם מתים ביחד".

את הפוסט מסיים הקומיקאי בבקשה שגם לאחר המלחמה נישאר יחדיו ולא נחזור להיות מפולגים "הרי בסוף, ממש בסוף, כולנו אותו דבר" וסיפר כי נדהם שכל פעילי זק"א עובדים במתכונת של התנדבות: "זו אמנם גאווה גדולה לארגון, אבל בושה גדולה למדינה. הגיע הזמן שהם יזכו לקבל מהמדינה תנאי העסקה מלאים. מגיע להם".