הפוסט הזה ריגש אותי בצורה יוצאת דופן. "אש בשיעור תניא" כתוב כאן. איזו אש? רואים פה שלושה יהודים יושבים לפני כשבוע בבית כנסת ריק סביב הרב ברוך סלונים, שליח חב"ד בעיר מודיעין, ולומדים יחד את ספר התניא, ספר יסוד בחסידות.

מישהו אחר לא היה בכלל מפרסם פוסט כזה. פדיחה, רק שלושה אנשים הגיעו. לכן כתבתי לרב סלונים ושאלתי אם הוא מרשה לי לכתוב משהו על הפוסט הזה, שלדעתי מסביר את המהפכה של החסידות:

בשבת צויין התאריך י"ט בכסלו, יום החג של חסידות חב"ד. יש כל כך הרבה אירועים ומסיבות מושקעות ומעמדים גדולים ברחבי הארץ והעולם, אבל החסידות מדגישה את החשיבות של כל אדם "קטן" וכל מעשה "קטן". כי הסיפור הוא לא הכמות אלא המהות. ההתמדה. עצם העובדה שהשיעור מתקיים.

החסידות קוראת לכולנו – בטח בימים המאתגרים האלה – להתמקד בעוד קצת אור, בעוד קצת טוב, טיפה קטנה בכל פעם.

הרב סלונים הסכים בהתלהבות שאכתוב. "שלוש נשמות לומדות חסידות, זה שלושה עולמות! ועוד יהיו פה שלושים ועוד יהיו פה שלוש מאות".

אז הסתכלתי שוב על התמונה. אכן, אש. שנמשיך כולנו להדליק אותה. שנסתכל בכזו התלהבות על כל הישג "קטן" שלנו.