מדוע ישראל קיבלה עסקה טובה יותר?

במאמרי זה אינני בא לנקוט עמדה בעסקה הנוכחית לשחרור חלק מהשבויים בידי החמאס. מאמרים רבים נכתבו בעד ונגד, והסבירו את התקוות והסיכונים שבמהלך. עם זאת, דבר אחד ברור: שהעסקה הזו שונה לחלוטין מכל העסקאות המקבילות בעשרות השנים האחרונות.

בעסקאות הקודמות, חזרו אלינו שבויים בודדים. לעיתים אפילו רק אחד. בתמורה, שחררנו מאות מחבלים תמורת כל יהודי. לעיתים אפילו יותר מאלף. רבים מהם נכנסו לכלא כי הם רצחו בעבר, והם המשיכו לרצוח יהודים גם אחרי ששוחררו. בסופו של דבר, אותם מחבלים משוחררים רצחו או היו שותפים ברציחתם של מאות יהודים, לעין ערוך מהשבויים שקבלנו תמורתם. בעסקה הנוכחית, ה"תעריף" מאוד ברור: שלושה אסירים תמורת כל חטוף. בנוסף, החמאס קבל יום של הפסקת אש תמורת כל עשרה חטופים שהוא משיב. בעסקה הנוכחית, המחיר שאנו משלמים עבור עשרות חטופים, קטן ממה ששילמנו בעבר בעבור שבוי אחד.

ולא שהחמאס לא דרש יותר. מייד אחרי המתקפה בשמחת תורה, "הנחת היסוד" לדיון בחטופים היתה "כולם תמורת כולם". שחרור אלפים רבים של מחבלים, תמורת מאתיים וארבעים החטופים בידי חמאס. בעסקה בפועל, אנו משלימים הרבה פחות, ומקבלים הרבה יותר.

כאמור, לא אדון במאמרי זה על כדאיות העסקה. רבים כבר כתבו על כך, ואין ספק שהאסונות שהביאו עלינו העסקאות הקודמות, נותנים את התחושה ש"מי שנכווה בחמין נזהר בפושרים". אך אנסה להתבונן, מדוע הוצעה לנו הפעם עסקה הרבה יותר טובה (או הרבה פחות גרועה).

סיבה מרכזית מאוד יש לדבר, והיא שלא פתחנו במשא ומתן מועל החמאס, אלא יצאנו למלחמה (גם) להשיב את בננו החטופים.

המלחמה הזו יצרה מציאות אחרת, מציאות שאין ידם של החוטפים על העליונה, אלא גם הם במצוקה, ומנסים למצוא פתרון לבעיה. במקרה כזה, היכולת שלהם לסחוט אותנו נמוכה בהרבה, הם זקוקים להפסקת אש כמו אוויר לנשימה, ולכן הסכימו לעסקה אחרת לגמרי ממה שהורגלו בעבר.

(זו בדיוק גם טענתם של מתנגדי העסקה: אם לא נתן להם את אותו "אווויר" לנשימה", נוכל לסיים את המלאכה הרבה יותר מהר. ובהפסקת האש החמאס עלול להתארגן מחדש, וידרוש מאיתו מחיר משמעותי נוסף כדי לנצח את המערכה.)

דרך העבודה הזו משיגה תוצאה הרבה יותר טובה. דווקא אי הכניסה למשא ומתן, דווקא הכאה באוייב, מביאה אותו להתגמש בעמדותיו ולוותר על דרישותיו וחלומותיו.

הנה, ביום השני של הפסקת האש, כאשר החמאס מעכב את שחרור הקבוצה השניה של החטופים, ומעלה דרישות, מודיעה ממשלת ישראל שאם עד חצות הלילה החטופים אינם משוחררים הפסקת האש מסתיימת ונמשיך להכות אותם, וזה בדיוק מה שעזר לשחרר את הקבוצה הנוספת.

לא עוד תמורות, לא עוד גמישות וויתורים מצידנו. אדרבא, ככל שנבהיר שהמכה שנכה אותם תהיה חזקה יותר, ואף נתחיל לבצע אותה, כך שחרור החטופים קרוב יותר.

יתכן, שאם היינו עושים זאת בעבר, היינו יכולים להגיע להישגים הרבה יותר מרשימים.

אילו אחרי חטיפת גלעד שליט היינו מכים בחמאס, ומודעים שעד שגלעד שליט לא חוזר, נכה בהם ללא הרף, יתכן שגם בזמנו היינו מצליחים לשחרר אותו תמורת שלושה אסירים + שעתיים וחצי הפסקת אש.

כי רק כאשר אנו פותחים באש מול אויבינו וחוטפי אחינו, אפשר להציע הפסקת האש בתמורה לשחרורם. אך אם איננו מכים בהם, הדיון נמצא במקום אחר.

אך גם אם את העבר איננו יכולים, נלמד מהי הדרך הנכונה מכאן ולהבא.