לרב בני הי"ו יקירי,

סהדי במרומים שהייתי שמח יותר לא לכתוב לך את המכתב הזה. על עמדותיך שלך אתה יודע להגן יותר טוב מכל אדם אחר, ולו היה מדובר בדיון תורני על השאלות השונות במשנתך – היית נוהג ככל אדם, ודן בהם בדרך בה דנים בסוגיה תורנית. אלא שהמכתב שנכתב ברבים כדי להכפיש את שמך בצורה המכוערת ביותר אינו יכול להניח לאיש מבקש תורה באמת לשתוק. דבריי אלה נכתבו בעבר גם כלפי רבנים שעמדותיי התורניות רחוקות מאוד מדבריהם, ויותר מאשר שהם באו להגן על כבודך או על כבודם בעבר – הם באו כדי להגן על המניפולציה המכוערת שנעשתה בדברים שנכתבו.

ומדוע מניפולציה? בשל העובדה שלא מדובר אך ורק בטיעונים נגד משנתך, כגון בשבח הנקמה או בחובה לאמץ את דרכי המאבק נגד סנבלט. אלה טיעונים לגיטימיים שיכול אדם לאמצם ויכול אדם לדחותם. תרבות המחלוקת בישראל לא בטלה מעולם, וגם עמדותיך שלך אינם מחוץ למחלוקת כפי שעמדות כל אדם. אולם, מדובר למעשה בשלוש עבירות חמורות ביותר שנעשות לכאורה מכוחה של תורה.

ראשונה בהן היא שלילת זכותך להביע את עמדותיך. השלילה לא נעשית חזיתית על ידי סתימת פיך, אלא על ידי חשיפת "מניעך הפנימיים". המניע שלך הוא "כדי להוכיח את נאמנותך לטרור של הליברליות השמאלנית". כיוון שכך, עמדותיך כלל אינן ראויות להתייחסות, כי הן לא נובעות מעולמך התורני, אלא מרצון להוכיח נאמנות לטרור של הליברליות השמאלנית. בדרך זו קורא הכותב כלל לא להתייחס לדברים, כיוון שלא יכולה להיות בהם אמת כלשהי. זו אותה שיטה שבה נוהגים אלה שכל אימת שהם ניצבים בפני חובת כבוד רב הם נוקטים בטיעון "אבל הוא לא רב באמת" או "במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב", ומתירים לעצמם את שאסור להתיר. לא כל דבר מותר במחלוקת, והנטייה לקבוע את המניעים הנסתרים הטמאים של אחרים היא מהדברים היותר מגונים שיש במחלוקת.

שניה שבהן היא ההאשמה הרווחות כלפי האחר שהוא גוזר ומעוות ומשתלח, ועושה זאת כדי למצוא חן. המטיח דברים אלה כלפי האחר – אומר למעשה על עצמו שהוא כמובן צדיק, שהוא כלל אינו מכוון כלל לציבור ממנו הוא בא. לא לחינם אמרו חכמים "הפוסל – במומו פוסל". מי שכתב נגדך כמובן אינו רוצה למצוא חן בעיני הציבור שאליו הוא מכוון. להפך, ציבור הבוחרים בדבריו מתעב את הנקמה ואת הקנאות, והכותב אינו מבקש להחניף לו. לא זו בלבד, אלא שהציבור שהוא עצמו מכוון אליו אינו אוהב את הדברים ואת הסגנון. הכותב טהור. הוא צדיק. אתה – דוגמן. אתה פועל ב"חדווה ובחיוך פטרוני". הכותב פועל מתוך צדקות. אתה רוצה להיות רצוי ואהוב לכולם. הכותב כלל אינו רוצה להיות רצוי ואהוב בציבור שאוהב את דבריו ובוחר בו לכנסת. הוא פועל לשם שמיים בלבד. וכך נוצר עולם דיכוטומי בו המניפולציה זועקת. לא זו בלבד, אלא שהוא אינו גוזר כמובן את התורה, כיוון שהתורה כותבת אך ורק על הנקמה ועל השנאה והעוינות. אדגיש שוב את מה שאין כל צורך ללמד אותך שב"ה התורה מורכבת דיה ועשירה דיה, ומחייבת עמדות מורכבות בהרבה. אולם בשעה שמוטחות טענות נגדך – כותב למעשה מיכאל בן ארי שהוא טהור וקדוש מכל מה שהוא מאשים אותך בו.

שלישית שבהן, ואולי החמורה מכל, הוא דרך המאבק התורני. בשם התורה לכאורה מותר לכנות שם לחברו ולדמות אותו לדוגמנית; מותר לבזות רב ברבים בצורה כה מכוערת, וכל הלכות כבוד תלמידי חכמים ודרכי המחלוקת בישראל נדחו ממקומם; מותר לעוות את עמדותיו כדי שיתאימו למתקפה; מותר להלבין פני חברו ברבים, ועוד ועוד. אין עדות ניצחת יותר למניפולציה כאשר באים להגנת העמדות ה"אמיתיות" של התורה, ופועלים בכל הדרכים האסורות והחמורות ביותר שהיא הוציאה מחוץ לתחום, עד שקבעה כי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן של אש ולא יעשה זאת. אדגיש שוב כי אין איסור, ואולי אף חובה, לחלוק על דבריך, כאשר הם נראים לכותב מנוגדים לדרכה של תורה. אולם לא זה מה שנעשה במכתב אליך.

אני מבקש ממך להמשיך לקיים את דברי התורה "לא תגורו מפני איש", ולהמשיך לדבוק בעמדותיך שלך, מתוך האמת הפנימית שלך. לא לפחד מעמדות הטרור השמאלני הליברלי ולהציב אלטרנטיבה לדבריו בשעה שצריך לעשות זאת, ולא לפחד מעמדות ומסגנון של מיכאל בן ארי ולהציב אלטרנטיבה לדבריו בשעה שצריך לעשות זאת. מסתמא לא אסכים עם חלק מדבריך, ואף אתיר לעצמי לחלוק ובפומבי על אותו חלק, ואף על פי כן אני מבקש שלא ירפו ידיך מול דברי בלע אלה; אני מבקש ממך להמשיך ולשאת את שם ד' בעולם בדרך שאתה נושא אותה, ולהמשיך בקידוש השם הגדול שאתה זוכה לעשות, כשאומרים עליו הבריות "אשרי זה שלמד תורה"; אני מבקש ממך לקבל על עצמך שכאשר ייכתבו דברים בלע מניפולטיביים כלפי רבנים אחרים שאינם סוברים כמוך – לא תנוח ולא תשקוט עד שתפריד בין המחלוקת על דבריהם ובין החובה להגן על זכותם וחובתם לומר את הדברים; ובעיקר – שתהיה נאמן למי שאתה ומה שאתה.

באהבה רבה

יובל שרלו

==

הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת 'אורות שאול' בכפר בתיה.