אז מהי הברכה "מתיר אסורים", שכולם מצטטים כעת בימים המטלטלים האלה? ובכן, זו ברכה שאומרים בכל בוקר. היא חלק מברכות השחר, הברכות שאומרים כשקמים מהשינה.

ולמה להגיד כל בוקר "מתיר אסורים"? כי מאסר הוא שלילת חירות, הוא מצב שבו לא חיים את החיים במלואם, כפי שהיינו רוצים. בבוקר אנחנו קמים מהשינה שבה היינו כביכול "אסורים", ישנים ופאסיביים, ואנחנו מקבלים מחדש את היכולת לנוע, לזוז, להתנער, להתעורר, להתחבר לעצמנו, לעשות דברים. בכל בוקר אנחנו מבקשים לשחרר את כל מה שאוזק אותנו, שמסבך אותנו, להתיר את כל הפלונטרים, לצאת לחירות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שחרור החטופים בפעימה השלישית

יש כ-180 אנשים יקרים שעדיין אסורים בעזה. גם אנחנו קצת אסורים איתם, חושבים עליהם כל הזמן. יש סביבנו חולים ש"אסורים" במחלקות, פצועים, אנשים שמצפים לפרי בטן, לפרנסה, למציאת החצי השני שלהם בעולם הזה, אנשים שהנפש שלהם אסורה, שמלאים בתסכול ובחרדה, שחווים כל מיני קשיים ואתגרים – הברכה הזו מזכירה לנו בכל בוקר שכולנו במובן מסויים אסירים, ושאנחנו רוצים לצאת לחופשי ממה שכולא אותנו, בשמחה ובמהרה.

ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, מתיר אסורים.