אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום
מבצע צוק איתן

החיילים צריכים לברך עכשיו/ תגובה לרב רוזן

היתכן שחיילים ששירתו במערכה ונכנסו לעזה ונלחמו תוך כדי כדורים ששורקים מעל ראשיהם, ובתים מתפוצצים לידם, ופגזים תועים נופלים לצידם ונ"ט פוגע בבית לידם לא יברכו הגומל?! הרב מאיר נהוראי מגיב לרב ישראל רוזן

החיילים צריכים לברך עכשיו/ תגובה לרב רוזן
  הרב מאיר נהוראי (מתוך אתר 'בית הלל')

הרב רוזן סבור שאין לחייל לברך הגומל ושתי טענות מרכזיות בצקלונו. האחת, שאין לברך הגומל על אירוע שלא הגיע לסיומו שכן מקומה של ברכת הגומל רק כאשר יוצאים מהסכנה. ולכן אם המערכה הלאומית לא תמה הכיצד יברך החייל את ברכת הגומל בעיצומה? כמובן מי שנפצע והחלים, או מי שראה את המות בעיניים וניצל יברך כשם שמברך מי שנפל עליו הכותל וניצול (ריט,ט) . אולם חייל שנלחם בעזה ולא ראה את המות לא יברך . הטענה השניה, שברכת הגומל בשעת החזרה מהלחימה היא מוטלת על הציבור והיא לא חובתו של החייל היחיד כפי שפורסם על ידי הרב יהושע בן מאיר בתחומין א'. אני מבקש לחלוק על קביעתו של הרב רוזן ולדעתי החייל יברך גם בעת הדמדומים הזו שאת סופה קשה לשער.

הלכה מאוזנת

אנחנו מכירים את התופעה שכל מי שחוזר מחו"ל מברך ברכת הגומל על אף שחזר מטיול נעים שמעולם לא הרגיש בו סכנה, או חבורה מהקהילה שהיתה בשייט לאלסקה וחזרה הישר לבית הכנסת ומברכת הגומל מדין יורדי הים. אמנם אין לכפור בצורך של הארבעה להודות לה' על כך שהיו בגדר הולכי דרכים או יורדי הים ועצם המציאות הזו מחייבת אותם לברך הגומל. לגבי טיסה דנו הפוסקים ויש צדדים לכאן ולכאן (אגרות משה או"ח ב נט; הרב אליעזר וולדנברג, ציץ אליעזר יא, יד; והרב עובדיה יוסף, יחווה דעת ב, כו).

אולם היתכן שחיילים ששירתו במערכה ונכנסו לעזה ונלחמו תוך כדי כדורים ששורקים מעל ראשיהם, ובתים מתפוצצים לידם, ופגזים תועים נופלים לצידם ונ"ט פוגע בבית לידם לא יברכו הגומל?! וראיה לדבר ניתן להביא מהמציאות עצמה מתגובתם של ההורים (או נשות המילואימניקים). הגע עצמך וכי ניתן להשוות בין תגובת ההורים לחייל משוחרר שחוזר ממסע בנפאל וחוזר לבן שחוזר מעזה. ההורים באותה תקופה החסירו נשימה לא פעם ולא פעמיים ובראותם את ילדיהם חוזרים מהמערכה קפצו וחיבקו אותם הרגישו הרגשה שדורשת ביטוי דתי. וכפי שההורים הרגישו סביר להניח שהחיילים הרגישו את אותה הרגשה.

הבסיס ההלכתי לברכה

דוקא הסעיף שממנו הרב רוזן דייק שאין צורך בברכה לדעתי הוא ראייה לברכה: 'הני ארבעה לאו דווקא, דה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל; וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות.' האחרונים פסקו את הסברה הראשונה של השו"ע ויברך בשם ומלכות. קיים הבדל בסיסי להלכה בין יורדי הים והולכי המדבריות ובין שאר מקרי הסכנה. ביחס לשאר המקרים, על האדם לברך הגומל רק בשעה שהוא עמד תחת סכנה ממשית וניצל ממנה. אך אם חייו לא הועמדו בסכנה אין הוא מברך. לעומת זאת, בנוגע ליורדי הים והולכי המדבר, שם נפסקה ההלכה שעל האדם לברך גם אם לא נקרתה בדרכו שום סכנת חיים . ההלכה נקבעה בניגוד לפשט המזמור וזאת משום שעצם המקום, הרחוק מכל יישוב, מהווה מקום סכנה (עיין בהרחבה ביאור הלכה שם, ד"ה 'יורדי'). אם כן חייל שלחם והיה תחת איום תמידי של אש אינו בכלל ניצול מדריסת השור. ואם מדובר על חייל שנלחם בעזה ולא נורה מאומה לכיוונו לענ"ד הוא בכלל הולכי דרכים. ישנה מחלוקת בין פוסקי ספרד לבין פוסקי אשכנז אודות הגדרת הדרך שעליה מברכים הגומל אולם ישנה דרך שהכל מסכימים שמברכים עליה: 'ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך, ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר, אפילו בפחות מפרסה'. כל אלו שנכנסו לעזה בטנקים בנגמשים או רגלית אפילו הלכו בפחות מפרסה נחשבים בכלל הולכי דרכים. ואין דרך יותר מסוכנת מזו. כאמור, לדעתי אין צורך להביא ראיה מסעיף זה אולם מי שחושב שרק כאשר השור נוגח ומפספס או קיר שנופל על האדם וניצול ממנו רק הוא רשאי לברך הגומל נאמר לו מעתה שהוא בכלל הולכי דרכים שלדעת כולם צריך לברך.

ברכת הגומל – הודאה

נחזור לפתיחה, מי שנפש בחודש יולי בשוויץ יברך הגומל למרות שרגשית אינו מרגיש את עומק ההודאה. ומי שבאותה תקופה לחם בעזה לא יברך למרות שנפשית הוא מרגיש שהיה בסכנה עצומה?! זה פער בלתי הגיוני ולכן כפי שצינתי בסעיף הקודם ניתן לחייבו בברכה מדין הולך בדרך מסוכנת. אנו גואלים את ההלכה ממציאות בלתי הגיונית ואני זקוק למילה היידישאית ספסטנישהמבטאת את הגבול האפור בהלכה.

נכון שהמלחמה לא תמה אולם מדוע זו סתירה ?! ולמה שנמתין עד הסוף? ואם יהיה הסכם ארוך טווח ואני לא מאמין בתקפותו גם לא אברך שמא אתגייס מחדש?! וכי אדם שמפליג בספינה וחוזר ובעוד חודש מפליג פעם נוספת לא יברך על הפלגתו הראשונה?! ובהקשר לטענתו השניה של הרב רוזן שזו חובה ציבורית – מה הסתירה בין התודה הציבורית לבין החוויה האישית של החייל אלו ואלו צריכים להודות להקב"ה.

הרב ישראל היקר עזרת נשים התמלאה באימהות, שהתרגשו בראותם את הבנים מברכים הגומל סוף סוף חזרה נשימתן כסדרה. יתכן וחלילה יאלצו לחזור לשדה הקרב אבל זה מונע מהם להודות על הראשונות?! ולדעתי ההיסוס הכרוך בהודאה על אירוע מעין זה פוגע בהלכה עצמה שמותיר אותה לא מאוזנת. יהיה קשה להשלים עם מציאות שיהיו כאלו שחייבים להודות ואינם מרגישים את החסד הגדול ומנגד כאלו שאינם חייבים להודות ומרגישים את החסד הגדול.

ברצוני לסיים ולומר שבצד ברכת הגומל יש להתפלל מדי יום ביומו על הפצועים, שנותרו בבית החולים או בבית כך שהאיזון יהיה שלם יותר. בו בזמן שאנו מודים להקב"ה צריכים אנו לזעוק לרפואת הפצועים ולהתפלל על המשפחות השכולות שהקב"ה יוסיף ויתן להן כח.

==

הרב מאיר נהוראי הוא רב הישוב משואות יצחק ויו"ר ארגון רבני בית הלל.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
8 תגובות - 8 דיונים מיין לפי
1
שני רודפי כותרות...
נריה | 14-08-2014 18:18
שכל אחד ישאל את הרב שלו מה אלה רצים לתקשורת?
2
תגובת הרב רוזן
ישראל רוזן | 14-08-2014 19:57
שלא כמקובל, הטוקבקים לא משמשים למטרת תגובות הלכתיות או תוכניות של מחברי מאמרי הדעה וכד´. אעפי"כ, לכבודה של הבמה ולכבוד המעיר - אבהיר: א. אני מתנגד משכבר הימים שכל מי שטס לחו"ל יברך הגומל, בדקו ותמצאו שרבים לא מברכים כי זו הכרזת קצת יוהרתית לאמר: "הייתי בחו"ל - לידיעתכם!". ב. גם אם יש מקום למנהג לברך על טיסות חו"ל - ה"ז מדין ´עוברי ימים´ ולא בשל סכנות. בדקו: מי שספג התנגשות ברכבו ´לא משהו´ - לא נוהג לברך, ולעתים רבות מתבייש לספר חוויה מעין זו. וכיו"ב אירועים רבים שאנו ניצלים מהם. ג. אגב, מה עם נשים (פרט ליולדות?) ד. לפיכך, העצה היעוצה על ידי משכבר הימים היא שבכל קהילה אחד בלבד יברך בשבת, שיבחר ע"י הרב/הגבאי, על סמך אירוע רלבנטי שאירע לו בשבוע שחלף, ויוציא את כל בעלי הישועות שיענו אמן! אני מוכן לענות אמן גם אחר ברכה מעזרת הנשים! ה. ולענייננו - מלחמת ´צוק איתן´: 1. טיעוני העיקרי (על סמך הפנייה למאמר בתחומין א שהוא אמנם דבר חידוש אך אני מסכים עמו לחלוטין) שמלחמה היא ענין ציבורי וכך גם ברכת הישועה. ובעזרת ה´ נזכה בקרוב לטקסי הודייה קהילתיים בהקשר למערכה בעזה וסביבותיה. 2. האם כל מי שעבר את הגדר יברך? ומה עם מי שרק שהה בשטחי הכינוס? ושמא כל מי שגויס בצו 8 והשתחרר? ואם עדין לא? 3. ומה עם אזרחים? כל תושבי ´עוטף עזה´? ואשקלון? ואשדוד? ומשואות יצחק - שניצלו מרקטות שכוונו אליהן. 4. לכן הצעתי כי יברכו רק מי שהיה ממש בסכנה ´מול העינים´, והכל תלוי כמובן בתחושת הלב. 5. קשה מאד לראות בכל בני הקהילה ששירתו והשתחררו ´לפי שעה´ - חייבי ´הגומל´. ולהבחין בין לוחמי ה´סיירת´ ל´תומכי הלחימה´ - זו הפלייה התייחסותית שיש בה טעם לפגם של העדפה... 6. ולבי לבי על חיילים ששבו לקהילתם אך קהילה זו אינה יכולה לצטט את הפסוק (שציטטתי) "לא נפקד ממנו איש", ל"ע. איזו תחושת חמיצות בברכה במקום זה? ו. וגם אם נתעלם מכל מה שכתבתי - המלחמה עדין לא נגמרה, וכל הארץ חזית, וכל צה"ל בהמתנה לצו 8, והכל דרוכים ויראים כולל אזרחי הדרום והצפון. זו איננה העת למצעד מברכים אלא רק למי שאבל אירוע אישי ´מול המוות´ - כפי שכתבתי. כמדומני שביסוד דבריי ניצב המבט החברתי המאוזן, והרגישות החברתית הנחתה אותי לכתוב עמדה זו. ויה"ר שהקב"ה ירחם עלינו לגאולה בזמן קריב.
3
איך אפשר לקרוא שו"ע ולהתעלם ממה שכתוב בו?!
ח | 14-08-2014 22:30
בשו"ע כתוב: ה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל; וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות וא"כ השו"ע עצמו פוסק שיש לברך בלא שם ומלכות. מדוע הרבנים הנכבדים לא כותבים שכל הדיון שלהם הוא על אשכנזים?! ואילו הספרדים בכל מקרה לא מברכים הגומל על כדור שעבר להם ליד האוזן! ספרדים הם לא בני אדם?!
4
יעיינו הרבנים בבן איש חי
אבינדב אבוקרט | 14-08-2014 23:39
בן איש חי שנה ראשונה פרשת עקב מיהו אם בא עליו כדור מקנה רובה אך לא נכנס בבטנו ובשאר מקומות החלל, אלא בא ברגלו או בידו. וכן אם אחד תחב לו סכין בגופו ולא נכנס הסכין במקום החלל אלא בבשרו, כיון שהגיע הדבר בגופו ה"ז ספק אם יברך בשם ומלכות, לכן טוב שגם בזה יעשה כמ"ש באות וא"ו לקרא תחלה ג"פ הנז"ל, ואח"כ יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו:
5
נריה
אריאל | 15-08-2014 4:31
ואתה מה? מה הסיבה ההגיונית שכתבת את זה? כדי להדריך את כולם לשאול את רבניהם או מתוך יצר הנצחנות?
6
מסכים עם הערה 1
יאיר | 15-08-2014 12:37
מדוע אתם עושים את תפקיד הרבנים הראשיים??? שהם יפרסמו באנטרנט את תשובתם ומעבר לזה כל רב וקהילתו
7
ראיתי בספר על הלכות ברכת הגומל
יעקב | 17-08-2014 21:07
קוראים לו אמרי תודה. ושם הביא דעת הרב קוק זצ"ל שמי שנזדמנה לו סכנה ויצא ממנה אף שתזדמן לו סכנה נוספת. עליו לברך. הביא בשם שו"ת אורח משפט של הרב קוק, וכתב שם שגם המשנה ברורה מסכים לכך. וחושבני שחייל מהדרום שחוזר לביתו הנמצאת בעיר מופגזת כמו באר שבע ושדרות, לא יברך כי עדיין נמצא בסכנה. אבל אם הולך לביתו בצפון ששם רגוע ושקט ב"ה, יכול לברך.
8
כמה חיילים נהרגו?
ישראלה | 20-08-2014 11:28
בדיוק כמספר חברי הכנסת שהצביעו נגד לומדי התורה ובעד הגיוס והסנקציות על בני הישיבות והכוללים !!!! תבדקו את זה. ותחשבו אולי החרדים לא כאלה הזויים כשכתבו שתמיד כשבמדינה מתחילים עם התורה,מתחילות הצרות! חייבים להבין שכל הציונות מבוססת על דברי התורה וכל ישוב והקמת המדינה. אז איך אפשר לגעת בחלק הכי בסיסי ולנסות עם לפיד לפגוע בטילים בתוך בתי המדרש???איך??? זה אבסורד! אם אין לך תורה שהיא הבסיס-אין לך מה לחפש במדינת ישראל כי היא לא שלך!!!