"טרם ראינו מדינה, המחזירה שטחים לידי מי שהתחיל במלחמה ונוצח בה", אמר ראש ממשלת בריה"מ אלכסיי קוסיגין ב־1965. מאז מלחמת יום כיפור יש בישראל גורמים השוקדים ביסודיות להפריך את האקסיומה שקבע קוסיגין. מגמה מסוכנת זו, של מסירת שטחים לאויב, עודה מאיימת על קיומה של מדינת ישראל כפי שהתחוור לאחרונה. ולמרות מה שאירע ב־7 לאוקטובר היא טרם הוסרה מסדר היום.

יש להודות בצער רב כי ישנם הלכי רוח בישראל המתעקשים לשים לאל את המלים של אלתרמן, אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו. הביטוי העגום ביותר, של עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו, הופיע בקיבוץ בארי. בסמוך לקיבוץ הוקם בית קברות צבאי זמני שבו נטמנו נופלי מבצע סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. את נרצחי בארי טמנו באופן  זמני הרחק מהקיבוץ, מאחר והנסיגות החמורות שביצעה ישראל הפכו את העורף לחזית.

השוקת השבורה שבפניה ניצבה המדינה היא הזדמנות ללמוד מההיסטוריה. ומאחר והמחזות שנגלו במלחמה החזירו אותנו לתקופת השואה, אפשר לנסות ללמוד מלקחי מלחמת העולם השנייה.

על ישראל לחתור לכך שבעזה לא יישארו ערבים

עזה האחרת – "מלחמה טוטלית אינה מתחשבת במושג 'תגובה מידתית' המקובל כל־כך בימינו, כתב אנדרו רוברטס בספרו "סערת המלחמה". "אם גרמניה של היום היא דמוקרטיה מופתית, ואם מדיניות החוץ שלה שוחרת שלום ותו לא, אחת הסיבות לכך היא הגמול הנורא שהביא עליה המלחמה. אלמלא חזתה מלחמת העולם השנייה במספר רב של אבדות אזרחיות גרמניות על אדמת גרמניה – שלא כמו במלחמה הגדולה [מלה"ע ה־1] – אולי הייתה שבה וניצתת בה רוח חדשה של  רוואנשיזם…  זוהי התפכחות ברוכה בניהול ענייניו של עולמנו… היה צורך… שהיטלר ינוצח במלחמה, אישית,… התאבדותו בבונקר… הייתה חייבת להיות הפרק האחרון של הסיפור, התנאי המקדים לעלייתה של 'גרמניה האחרת' ".

על ישראל לחתור לכך שבעזה לא יישארו ערבים כלל באמצעות הפעלת לחץ עקיף על מצרים לפתוח את מעבר רפיח. נדרש לגבות מחיר כבד ובלתי מידתי מהערבים על מה שאירע בשמחה תורה, ולו רק למען הסיכוי הקלוש שהערבים יתפכחו, כמו הגרמנים.

הגרמנים הסודטים לקח נוסף שניתן ללמוד נוגע לתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה שבה כפו, ב"הסכם מינכן", בריטניה וצרפת על צ'כוסלובקיה למסור לגרמניה את חבל הסודטים שאכלס למעלה משני מיליון גרמנים.

את הנסיבות שהובילו ל"הסכם מינכן", שהקורא יבחין בנקל בדמיון שלהם לסכסוך הערבי-יהודי, תיאר יוחנן כהן בספרו "אומות במבחן". "פעולתן של כנופיות הטרור הנאציות דוכאה ביעילות…, התעמולה הנאצית ניפחה את העניין, זעקה על 'רבע מיליון פליטים מסכנים'  ותיארה בצבעים מחרידים את זוועות הדיכוי… [הנשיא] הצ'כוסלובקי אדוארד בנש לא הצליח לשכנע את צ'מברליין ודלדיה … בצדקת עמדתו ובכוונות הזדון הגרמניות. מאידך נאומו של היטלר חיזק את דבקותם בקו הפייסני,… עתה כבר היה ברור לראשי שתי המדינות– כי הממשלה הצ'כוסלובקית נוהגת ב'קשיחות' ובחוסר גמישות, וכי 'היאוש' ו'התסכול' שלזרועותיהם נדחפים הגרמנים הסודטים, משוללי זכות הגדרה העצמית, יביאו בסופו של דבר לכעסו הנורא של הר היטלר".

מלחמת שחרור חדשה

ד"ר קונראד הנליין – הגרמנים הסודטים היו מיוצגים בפרלמנט הצ'כי, ערב "הסכם מינכן" (ספטמבר 1938), באמצעות מפלגת הגרמנים-הסודטים, בראשות ד"ר קונראד הנליין  הפרו-נאצי. יוחנן כהן הגדיר מפלגה זו כ"גיס החמישי  של הנאציזם בתוככי צ'כוסלובקיה". הערבים הישראלים מיוצגים כיום ע"י שני רופאים: ד"ר אחמד טיבי, יועצו של יאסר ערפאת אשר לבונקר שלו בלבנון שלח  רה"מ מנחם בגין את צה"ל, וד"ר מנסור עבאס בעל זיקה לחמאס.

התוצאה של מה שמתואר לעיל ידועה, לשמצה, כאמור,  במושג "הסכם מינכן". ולאור הדמיון בין המקרים נדרשת מדינת ישראל, שלאחר ה־7 לאוקטובר, לבחון את יחסה לערבים המצויים בשטחה בין הים לירדן. בהקשר זה אפשר לצטט את דבריו של יוחנן כהן על "קונסטלאציה מיוחדת- ניצחון מוחץ על פולש אכזר… הביאה לפתרון ראדיקלי של בעיית המיעוטים הלאומיים בפולין וצ'כוסלובקיה… גירוש המוני [לאחר מלחמת העולם ה-2] שיחרר את פולין וצ'כוסלובקיה ממיליוני גרמנים".

הקונסטלציה המיוחדת שאליה נקלעה המדינה בימים אלה דורשת חשיבה מיוחדת אם כי היא אינה חדשה. אם לאחר 75 נדרשת מלחמת שחרור נוספת אזי מתחייב מהנהגת המדינה לשקול נקיטת צעדים שנעשו במלחמת השחרור הראשונה.

==

ד"ר יהודה שלם הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי. ספרו "עוז לתמורה – עמוס עוז מכשף השבט" ראה אור לאחרונה בהוצאת "כרמל".