עם ארבע חזיתות מתמודד כלל ישראל בימים אלו. ולא, אין הכוונה לדרום, צפון, מרכז או יו"ש אלא לסיפור אחר לגמרי.

החזית האחת – גלויה וידועה. החזית הצבאית. שם גם ברור, יש לקוות, מה צריך לעשות "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" ולשוב לכל חלקי ארץ קדשנו.

החזית השנייה – נלמדת ממלחמת עמלק, מלחמתם הראשונה של ישראל – והיא החזית הרוחנית. בעוד שמשה רבינו שולח את יהושע בן נון, שגם הוא "איש אשר רוח בו" ומורה לו "צא הילחם בעמלק", הוא עצמו עולה לראש הגבעה ומבהיר באופן הברור ביותר מה תפקידם של השאר: "מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי… וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" תפילה, זעקה, תהילים, תורה, תשובה, כל פעולה רוחנית משפיעה באופן ישיר על המערכה הזאת.

בחזית השלישית נראה שכבר נצחנו, ורק תפילות גדולות נפיל לפני היושב במרום שהרוח הגדולה תמשיך לפעום בנו מעתה ועד עולם. מדובר כמובן על חזית החוסן האזרחי, חזית הדאגה לאנשי העורף, העטיפה והליווי של הנפגעים ובני משפחותיהם, ההתגייסות המוחלטת לעזרת הלוחמים ובני משפחותיהם, הלכידות הכלל ישראלית המגלה במלוא תפארתה בימים אלו.

אבל לעומת אלה נראה שהחזית הרביעית קשה במיוחד. נקרא לה חזית החוסן האישי ומהותה שמירה על רוח גדולה, הבנת גודל השעה, בניית יכולת התמודדות עם שגרה שוחקת, דאגה לקרובים אהובים שבחזית וערפל קרב. חוסן אישי שמאותגר פעם אחר פעם מחדש במערכה המטלטלת הזאת.

שאלה אותי בחורה מהממת (בעלה בעומק הקרב) למה זה כל כך חשוב, למה הרוח והחוסן שלה משפיעים על בן זוגה היקר שבחזית. וניסיתי לענות לה בנגלה ובנסתר. בנגלה, ברור שחייל שמתקשר הביתה בהפוגה שבין אימון לתרגיל – בין לחימה לקרב ושומע אישה מותשת, רעיה דואגת, או ילדים מתוחים שרק מחכים שתיגמר המלחמה והוא יחזור הביתה, נפגע בכושר הלחימה שלו (וכן, אני מודעת לכך שזו שאלה זוגית מורכבת ובהזדמנות אפשר להאריך בה..)

אבל הרבה מעבר לכך, בעומק הנסתר בנשמת כלל ישראל, אנחנו חייבים לזכור כי נשמת כלל ישראל היא נשמה אורגנית אחת. ובדיוק כמו בגוף, כאשר מכה חזקה ברגל עשויה לנטרל את הגוף כולו, או כאב ראש חד פוגם ביכולת הפעולה של האיברים האחרים, כך גם בנשמות כלל ישראל. קשר היחיד והכלל בישראל הוא קשר הדוק שמתגלה במיוחד בעת כזאת בה נשמת הכלל באה לידי ביטוי בהוד תפארתה ולכן כל פעולה שברוח אצל האחד משפיעה על חברו, והחוסן של העורף, או מדוייק יותר החוסן של חזית העורף, משפיע באופן ישיר על חזית הלחימה.

איך בונים חוסן אישי בעם ישראל? על ידי קומת הנפש וקומת הרוח גם יחד. בנפש ייטיבו להגיד אנשי המקצוע איך ניתן לשמור על עוגנים יציבים ככל הניתן בימים אלו, על מעטפת תומכת, כתף שניתן להניח עליה את הראש הכאוב והדואג, על הערך במציאת מקורות אנרגיה זמינים על מנת להיטען. אבל הנפש הישראלית זקוקה לא פחות מכך למזון רוחני.

מזון כזה מגיע ממקורות של קודש; של תורה, אמונה וביטחון; תפילה וקשר אל אבינו שבשמים. ובעולם הדימויים, בדיוק כמו פלאפון הזקוק לשקע בקיר כדי להטעין את הסוללה, כך את הנפש האלוקית שלנו צריך להטעין מפעם לפעם על ידי שנאפשר לה להתחבר למקורה. וקווי ה' יחליפו כח – עצם התקווה לה', עצם הפניה והחיבור לא-ל מלך יוצר כל היא זו המטעינה בכח.

עם ישראל חי. עם ישראל ינצח. חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'.

=======

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה החא ראש מדרשת נועם-אביב ורבנית אולפנת בנ"ע אמנה