כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: יונתן קדמא)

הרב תמיר גרנות, הגיע לסרוגים לספר על בנו אמיתי גרנות ז"ל שנפל בלבנון ימים ספורים לאחר שהתארס עם בחירת ליבו, לדבר על הרוח הגדולה של העם ולקרוא לציונות הדתית לקחת חלק באיחוד אמיתי ומעמיק.

"אמיתי היה עדין ורך מצד אחד וחזק מצד אחר, בעל נקודת אמת מאד גדולה"

הרב פותח בתיאור על אמיתי "אמיתי היה בן אהוב, אח אהוב, בחור מקסים, אהוב על כל סביבותיו, בעל יכולת קשבה, עדין רך, אציל נפש ועם נקודת אמת מאד גדולה בפנים. יחד עם זאת היה לו עמוד שדרה יציב המקרין סמכות והשראה בלי להגיד את זה בכלל, עצם הנוכחות שלו השפיעה בכל מקום שבו היה".

הרב גרנות מספר על ההתלבטות שהיתה לבנו אמיתי האם להישאר בישיבה או לחתום ויתור ולצאת לקצונה "ביסודי ובתיכון הוא כמעט לא למד לימודים קונבנציונליים, בישיבת ההסדר הוא הגיע לבית-שאן שם בנה את אשיותו והעמיק בתורה. בישיבה אמרו לו: אתה כזה עדין צריך כמוך בישיבה, ואילו הקצינים בצבא אמרו לו צריכים כמוך בצבא, כמו מורשת דוד המלך "עדינו העצני" עדין כתולעת וקשה כעץ, הוא החליט לצאת לקצונה".

"עשרה ימים שהוא בלחימה מתמשכת"

הרב תמיר מתאר את מסיבת האירוסין השמחה "אמיתי חוזר לצבא כקצין בלבנון, בקו, אחרי שהוא עובר את הקורס קצינים, מכיר את רוני לוינסון, מכפר חסידים, מתאהב בה, חוגג מסיבת אירוסין בחול המועד סוכות בה רקדנו, שמחנו, היה ממש נפלא, כל החלומות מונחים לנגד עיננו לנגד עיניו, החתונה, מתחילים לחפש בית"

יום- יומיים אחרי האירוסין אמיתי חוזר לצפון לקרב של חייו "יום רביעי של חול המועד הוא חוזר לקו, יום חמישי הוא מגיע לגזרת מושב שתולה, ושם עשרת הימים הנוראים שלנו, עשרת הימים שבהם הוא היה בלחימה, מתמשכת, למרות שלא ידענו את זה באותו זמן, הוא הסתיר את המידע האמיתי, אבל אנחנו יודעים בדיעבד שהיו שם כמה קרבות, וחיסל מחבלים, כמה ג'יפים, הוא מנע חדירות, באמת בסוף השבוע היה מאוד מאוד מתוח"

"בפעם הבאה שאני יוצא מהקו אנחנו מתחתנים"

מספר הרב איך רגע לפני שאמיתי נפל בקרב הוא פנה לאהובתו בבקשה "ביום ראשון הנורא שבו קיבלנו את הבשורה, שבא הוא נהרג לפנות בוקר, הוא מתקשר לרוני, ואומר לה, אנחנו חשבים להתחתן עוד שלושה וחצי חודשים כשאני אסיים את השירות, בפעם הבאה שאני יוצא מהקו, אנחנו מתחתנים. הוא הרגיש שהוא לא מוכן לחכות יותר, רוני מאד שמחה מהבקשה"

ומיד לאחר הבקשה מספר הרב "הוא יוצא באותו יום לקרב, כשהוא יודע שהוא הבטיח לארוסתו את ההבטחה הזאת, מצד שני, מגיע מידע שיש איום ספציפי עליהם, והקרב מתגלגל, וכוח חי"ר מוקפץ לשם, והטנק של אמיתי מגיע לשם ומתחיל לנהל קרב, משמיד חוליה אחת, משמיד חוליה שנייה, והוא בגבורה ובאומץ לב ובמקצועיות, חושף את עצמו כדי שהחי"ר לא ייפגע, שם את הטנק שלו במקום שיוכל לפגוע בהם, ולצערנו, לאסוננו, טיל אחד הקדים אותו, לפני שהוא ביצע נסיגה נוספת עם הטנק. אנחנו יודעים שהוא חיסל יותר מעשרה מחבלים".

"רגע לפני המלחמה, כשדנו במצב, המילה חורבן היתה על השולחן"

הרב תמיר עובר לספר על השבעה, בה הגיעו מכל קצות גווני הקשת הישראלית, "אלפים, אלפים" כפי שמתאר הרב , גדולי ישראל לצד קיבוצניקים, חילונים ודתיים, ימנים ראשי התיישבות ושמאלנים מראשי המחאה, חסידים וליטאים כולם כולם הגיעו לנחם וישבו יחד. הרב מתאר את הכאב הפרטי הגדול לצד הנחמה כי זהו "מהלך לאומי, כללי של אמונה בעצמנו ואמונה בקדוש ברוך הוא שנכה אותם מנה אחת אפיים".

הרב מתאר שהמלחמה הגיעה על רקע של היחלשות גדולה בעם, "של פירוד ומחלוקת וחוסר עין טובה, וחוסר הקשבה לצד השני, ניסיתי למנוע את זה, רציתי לעשות הקפות שניות בתל אביב של כולנו ביחד אבל לא הצלחתי". הרב מוסיף כי כשנפגשו אנשי רוח, רבנים ופוליטיקאים כדי לטכס עיצה מה עושים המילה "חורבן" היתה על השולחן. "הבנו שאם נמשיך ככה זה מה שהולך לקרות"

"הבנו שהרפורמה לא בכל מחיר, צריך לראות מעלת המגזר השכן, מעלת המפלגה האחרת ולא חסרונם, הבנו שצריך פה מתווה אחר ולא הצלחנו להגיע להסכמות, בסופו של דבר הגיע המתווה של הקב"ה שהוא בדין, אבל עם הפוטנציאל הכי גדול"

"הייתה שם יוהרה, וחוסר הקשבה לחרדות של הצד השני"

בסיום דבריו קורא הרב גרנות לציבור הדתי לאומי לעשות חשבון נפש "אני חושב שלציבור הציוני-דתי יש כוח עצום. והוא יכול למלא תפקיד מפתח, בשיח הישראלי החברתי, התורני והפוליטי. בחרנו מכל מיני בחירות לכרות בריתות שונות, עם אמת מאד חזקה וללכת איתה בכל הכח, על הראש של כל הציבור כולו, בלי להאמין לחרדות האמיתיות, בלי להקשיב לחלק האמת שיש בצד השני, בלי לעצור, בלי להבין את המצוקה, בלי להבין את התוצאות האפשריות".

הרב מבהיר "עכשיו, אני לא כועס על אף אחד, לא רק שזה לא הזמן, אני באמת לא חושב שזה נכון. כי כולם אנשים טובים, אבל הייתה שם אי הבנה, לפעמים יוהרה, לפעמים חוסר הקשבה. כל הדברים שגורמים לאדם ללכת עם האמת שלו, בלי להבין שצריך לנהל אותה בתוך שדה מורכב, שדה שיש בו חרדות, שיש בו תפיסות עולם הפוכות. התפקיד שלנו, הציונות הדתית, זה לחזור למקום שבו אנחנו יכולים לחבר".

"התפקיד של הציבור הדתי לאומי זה לחזור לאחד בין כולם"

הרב מדגים מבנו אמיתי הי"ד "אמיתי הצליח לגרום לאנשים, להתחבר להדלקת נרות חנוכה בצבא, ולהניח תפילין וכו', רק בזה שהסתכלו עליו. אנחנו רואים בתל אביב, כשאנחנו אוהבים, כשאנחנו מדברים, וכשאנחנו לא נמצאים בתוך שדה פוליטי, וכשאין איום של כוח, ושכל אחד יכול לבחור מה שהוא רוצה אני לא רוצה שתהיה כמוני אני רוצה שנדבר, אני רוצה שנהיה חברים. אז הדבר הזה עובד נפלא. אם נשוחח באהבה, יקרו דברים חדשים, נוכל לא רק ללחום ביחד, אלא גם לרקוד ביחד, להתחתן ביחד ולשמוח ביחד, זה התיקון שלנו"