היום שאחרי: הבחירה עומדת בין הסיוט לחלום

הלחימה בעזה רק החלה, מאות מגופות אחינו, אחיותינו וילדנו שסבלו את הכאב והאימה הגדולים ביותר כבר נקברו באדמת הארץ, מאות נוספים יצטרפו אליהם לאחר שיזוהו בין שאריות ההרס והתופת, הבחירה שעומדת בפני עם ישראל ברורה, להמשיך בסיוט הנצחי של סבבים ומעגלים או להכריע לטובת עצמנו, יהיה המחיר אשר יהיה.

אל לנו לשהות על זרי הדפנה, אל לנו לחכות למנהיגי העולם או לוועדותיהם ולמסקנותיהם, אם קיים לקח אחד שעלינו לדלות מה-7 באוקטובר, התאריך השחור הזה, הוא שעל ישראל להיות אקטיבית, ישירה, החלטית ועליה מעל הכל לקחת את גורלה בידיה ולעצב את העולם סביבה לטובתה.

ישראל תמיד התקשתה בכך, כבשנו את הר הבית אך לא הטלנו עליו את מרותנו, סיפחנו את הגולן אך לא פיתחנו בו כל התיישבות משמעותית, גם כששלטון אסד עמד על כרעי תרנגולת בשלהי העשור הקודם היו שאמרו שיש להפיל את אסד עם ארמונו, ולתמוך בכוחות מתונים שלא יאפשרו לאיראנים לפעול בחופשיות בגזרה.

אך ישראל כמו ישראל תמיד התקשתה לקבל החלטות קשות, ותמיד העדיפה לדבר בשני קולות, באופן פומבי נשמענו החלטיים, הצבנו קווים אדומים, אבל בחדרים הסגורים הכל היה פתוח, כאילו אנחנו מדינה שהיא נזיר, אין לנו שאיפות מהמרחב בו אנחנו חיים, אין לנו נגיעה בו, ישבנו אחורה ונתנו לקלפים ליפול איפה שיפלו, גם כשידענו שהדבר יוביל ליד מפסידה.

על ישראל לקחת לידיה את גורלה, זה הרגע, הינה באה השעה. השואה שהנחיתה עזה על ישראל צריכה ללמד אותנו שבמידה ולא נעצב את גורלנו ואת סביבתנו, הם יעצבו אותנו, וישלטו בגורלנו. על כן על ישראל מונחת החובה לקחת את עזה כהזדמנות הראשונה לעצב את גורלנו, והדבר בראשון שעלינו לבחור הוא בנו, בעם היהודי בארצו, הישרדותנו וביטחוננו לפני כולם.

למצב בעזה יש פתרון אחד, וכל בר דעת מבין זאת. רק מעבר האוכלוסייה העזתית החוצה אל סיני ומשם אל כל מקום בגלובוס שיחפצו להגיע אליו ושיבחר לקבלם, כל בר דעת מבין שגם אם נשאיר מכל בית בעזה עיי חורבות, אך האוכלוסייה העזתית ממנה צמח חמאס תישאר, תוך שנים בודדות יחלו רקטות שוב לעוף מעל ראשינו ותוך עשור במקרה הטוב יתרחש עוד פוגרום.

על עם ישראל לבחור בעם ישראל, עלינו לעצב את סביבתנו לטובתנו, לביטחון ילדינו ולהבטחת עתידנו. זה לא יהיה קל, יהיו לכך השלכות ביחסים עם מדינות ערב הצמודות אלינו, יהיו לכך גם השלכות גלובליות, יכול מאוד להיות שנוחרם על ידי חברות ועסקים, יכול מאוד להיות שסטודנטים ישראלים לא יוכלו ללמוד באוקספורד או ההרווארד, יכול להיות שמשלוחי אמאזון יתייקרו.

ההשלכות לאו דווקא יהיו פשוטות, אך הגיע שעת כריתה, הגיע הזמן לבחור בין נהנתנות בדובאי להישרדות בבארי, בין בורגר קינג בבריסל לילדים צוחקים בכפר עזה.

הבחירה בפנינו ברורה, או חלום של ביטחון, שגשוג והשפעה או סיוט של דימום חוזר ונצחי, כעת רק נקווה שגם מנהיגינו מבינים את גודל השעה ויקיימו את הבטחתם "לעצב מחדש את המזרח התיכון".