המלחמה שפרצה לפני כשלושה שבועות ללא כל התרעה הביאה רבים מאיתנו להרגשת חרדה וטראומה אותם כל אחד תירגם לתגובה שונה, הבשורה הטובה היא כשמגלים מהו אפיק התגובה שמאפיין אותנו אפשר דרכו להגיע לריפוי.
פרופסור מולי להד מומחה בינלאומי בטיפול בפסיכוטראומה, פיתח שיטות התערבות וטיפול באזורי אסון וזכה בפרסים בינלאומיים הוא מציג את שיטתו לסרוגים ואת הדרך להתנהל מול מצבי דחק.
וכך פותח פרו' להד "כל אדם מתמודד בדרך שונה, אין מתכון או רצפט להתמודדות עם מצבי לחץ. הרוב המכריע יצליח להתמודד והדרכים השונות תלויות בהיסטוריה שאדם גייס לעצמו, גם לפני המלחמה החיים היו מורכבים ודרשו התמודדות"
האם אתם שכלתניים? רגשיים? אמוניים או חברתיים?
המודל "גשר מאחד" שפיתח פרופ' להד הוא מודל שממפה מה עוזר לאנשים שונים להתמודד עם מצבי מצוקה, הוא מחלק את דפוסי התגובות לשישה:
אנשים שמתמודדים בעזרת האמונה: מתמודדים בעזרת אמונה דתית או פילוסופיית חיים של יכולת התמודדות, חיפוש משמעות בכל מצב, אמונה שאקבל עזרה ואוכל לעזור לאחרים, מערכת אמונות חזקה גם ברמה הדתית.
התמודדות דרך הגוף: אנשים שהם בדרך כלל מאד פעילים, מתנדבים, אקטיבים פיזית, זוהי הדרך שלהם להתמודד עם המצוקה, לפעמים הם גם עושים ספורט, יוגה, נשימות, דמיון מודרך. גם אכילה במצבי לחץ היא סממן שמאותת כי תוכל להתגבר על המצוקה בעזרת הגוף ולכן יש לנתב את האכילה לעשייה גופנית אחרת. גם תרופות יכולות לעזור באפיק הזה.
קבוצה שלישית היא לאנשים רגשיים, הם זקוקים לשתף אחרים, לבטא את הרגש שלהם, לפעמים זה לא קל למי שנמצא מולם כי הרגש מתבטא בבכי, בעצב וברגשות עזים, אבל אלו אנשים שחייבים תמיכה חברתית ותחושה של שייכות.
הקבוצה הבאה, היא התמודדות בעזרת השכל, אלו אנשים שחייבים לתכנן, לחשוב, להבין, לבנות תכנית מגירה, לכתוב סדר עדיפויות, למצוא הגיון וסדר, להיות במציאות העובדתית.
דרך התמודדות נוספת היא האפיק החברתי, לאנשים אלו הקשר עם המשפחה והחברה חשוב מאד, הם לוקחים חלק בתפקידים חברתיים, לוקחים על עצמם אחריות והם חיים בתחושה של הובלה ביחד, הם יודעים ליצור הרגשה של יחד ותמיכה הדדית והם אוהבים להרגיש שהקבוצה איתם בעניין הזה.
הקבוצה האחרונה היא היצירתיים, אלו שיוצרים, כותבים, מנגנים, מבטאים את עצמם בכל מיני דרכים אמנותיות, מאלתרים, מדמיינים וחושבים מחוץ לקופסה, במקום לצרוך חדשות הם מחפשים אפיקים להסחת דעת.
"כולנו", מציין פרופ' להד, "משלבים בין הדרכים השונות, כל אחד משתמש בשלושה ערוצים של התמודדות ועלינו להיות סובלניים לדרכם של אחרים".
"רק לא להיות פאסיביים"
להד מוסיף כי "ברגע שנדע מה עוזר לנו להתמודד נוכל להגביר את דרך ההתמודדות, ילד שאוכל בלי הגבלה הוא ילד שרוצה להתבטא דרך הגוף. עלינו להפסיק לשפוט אחד את השני ורק לגלות מהו הערוץ בו אדם יתמודד ואז להתחבר לערוץ הזה ולחזק אותו".
פרופ' להד פוסק חד משמעית כי למרות המצב המשתנה יש למצוא שגרה "יהיו עליות ויהיו ירידות, אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר, אך עלינו למצוא שגרה גם אם היא אשליה, שהדברים יהיו בסדר ברור, אם נהיה בפאסיביות נגיע למצב לא טוב"
הוא קורא לעם להיות בעשייה כדי להתמודד, לקחת אפיק אחד או שניים ולפעול בו, נתפקד יחד "נהיה קשובים אחד לקושי של השני ונעודד אחד את השני".
פרופסור להד מלמד את המודל כבר 40 שנה בכל העולם, הוא הגיע למקומות מוכי אסון ופיתח אצלם חוסן רגשי ונפשי ע"י דרך התמודדות הנכונה לכל אחד. מתוך נסיונו הרב הוא מפיח תקווה "זוהי דרך ארוכה של התאוששות אבל לא להתייאש, הרוב הגדול חוזרים לתפקד על אף הצער הענק, גם אחרי השואה אנשים הגיעו, הקימו את המדינה, בנו משפחות ובנו חיים לצד הכאב, אין ספק כי גם אנחנו נצליח"
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים