בימים הקשים שבהם כולנו נמצאים קשה להתפנות לקריאת ספרים. ובין המילואים, החדשות, ההתנדבויות ועוד ועוד הרבה עשייה שמתגלה בעם המופלא שלנו, קשה לקרוא ולהמליץ על ספרים. אבל ישנם כמה ספרים שדווקא מתאימים לקריאה לימים הנוראים האלו. אחד מהם הוא 'לחיות עם המתים שלנו – מסות לשם נחמה' מאת דלפין הורווילר.

הורווילר היא רבה בקהילה בפריז ומתוקף תפקידה היא מלווה את המשפחות האבלות שרוצות לקיים טקס קבורה דתי. בכל פרק בספר הורווילר מספרת את סיפורה של משפחה אחת כזו. היא מתארת את המחשבות שלה לקראת ההלוויה, את השיחות שהיא עושה עם קרובי וחברי הנפטרים ואת ההירהורים שעולים אצלה סביב כל הלוויה.

(באדיבות: הוצאה לאור לוקוס)

באחד הפרקים היא מספרת לנו על הלווייתה של שרה, ניצולת שואה. היא נפגשת עם בנה כדי לשמוע על שרה לצרוך כתיבת ההספד שתישא בהלוויה, והוא מספר לה על אימו שנולדה בהונגריה, שם התחתנה וילדה בת, ובהמשך הגיעה לאושוויץ שם נרצחה כל משפחתה והיא עצמה ניצלה. שרה מתגלגלת לפריז ומתחתנת עם מישה, ניצול שואה בעצמו ונולד להם ילד אחד. מישה ושרה נפרדים והיא מגדלת את בנה יחידה לבד, ובהמשך נולדים לשרה שני נכדים, והביקורים הספורים שלהם אצלה הן נקודות האוד בחייה.

למחרת הורווילר מחליטה להקדים להגיע לבית הקברות כדי לפגוש את כל מי שיגיע להלוויה, לראות אותם ולשמוע מהם עוד קצת על דמותה של שרה, ומצטרפת לקבוצת האנשים שעומדת בשערי בית הקברות. הקבוצה הלכה וגדלה, האנשים היו בשקט וחיכו לתחילתה של ההלוויה. כאשר הכריז הכרוז על תחילת הטקס הבינה הורווילר שהיא נמצאת בלוויה הלא הנכונה, וגילתה שאת שרה בדרכה האחרונה מלווה רק איש אחד והוא בנה. גם את נכדיה-בניו הוא לא הביא.

הורווילר בהספד שלה מספרת לבנה של שרה את כל הדברים שהיא שמעה ממנו רק אתמול, והסיטואציה הזו מבהירה לה שלפעמים התפקיד שלה הוא לספר לבני המשפחה והחברים את מה שסיפרו לה כדי שישמעו את הדברים שלהם מפי מישהו אחר, וכך הדברים יקבלו זוויות ומשמעויות שונות וחדשות.

זו דוגמא אחת קצרה מתוך סיפורים רבים ותובנות רבות שעולות בספר. כותרת המשנה של הספר היא 'מסות לשם נחמה' ואכן יש בדברים של הורווילר הרבה רעיונות של נחמה, רעיונות שעוזרים להתמודד עם אובדן, רעיונות שמחזקים ורעיונות שמדייקים את התחושות של כולנו. בשורות טובות ישועות ונחמות.

'לחיות עם המתים', דלפין הורווילר, 168 עמ', לוקוס הוצאה לאור