מבצע צוק איתן: בואו נסגור את החלונות / דעה

מבצע צוק איתן: בואו נסגור את החלונות / דעה

אפשר להמשיך ולהיות מחוברים ומעודכנים, אבל יש לי בקשה, בשם כל אותם אלפי חיילים ומשפחותיהם. בואו נסגור את ה'חלונות', הרדיו, ונתחבר למקום הנצחי של עם ישראל, תורה, תפילה וצדקה

author-image
מבצע צוק איתן: בואו נסגור את החלונות
  הרב חיים וקנין (צילום: מאיר דהן)

לשתוק

ראיתי אותם וידעתי מה הם הולכים לבשר לי. סגרתי את כל החלונות ולא רציתי שהם יכנסו. סימנתי להם לשתוק. כל עוד הם שתקו אלירז שלי עדיין חי. כך מתארת הגב' מרים פרץ אימם של אוריאל ואלירז שנפלו בהגנה על הארץ, את הרגעים לפני שהודיעו לה על פטירת בנה השני, אלירז הי"ד.

את הסיפור הזה שמעתי בשבת האחרונה וכבר ביום ראשון עשיתי בו שימוש. כשהחבר'ה התחילו לדבר ולשתף , לזרוק עוד מספר ועוד שביב מידע 'מהימן', הרגשתי שאני חייב לסגור הכל. הרבה שקט. לא לשמוע כלום, ללמוד חסידות, להתפלל. להישאר ברגעים האלה ששם, כולם עדיין חיים.

זה אולי נשמע ילדותי ולא בוגר, אבל אם האופציה האחרת זה להמשיך להכניס לוריד כל רגע 'חדשות' דרך כל חור אפשרי אז אני מעדיף להישאר ילד.

להתחבר למקום נצחי

פעם ניגשה אלי אישה מבית חב"ד שהיתה בזמן אבל ל"ע. היא שאלה אותי מה יש ב'קדיש' שאמור לנחם אדם שנפרד מהקרובים אליו, איך המילים 'יתגדל ויתקדש' וכו' מביאים נחמה. היו לי כמה תשובות דווקא די יפות על הלשון, קידוש ה' ועוד. אבל מצד שני כשראיתי אותה הרגשתי שאני צריך לעמוד מול השאלה והמקום שממנו היא באה. השאלה הזאת העסיקה אותי בפרט שראיתי את הכאב בפנים.
בסופו של דבר עלה בזכרוני רעיון שמובא לגבי שלושת השבועות שנחמה אמיתית לא באה לחפות ולפצות על הצער, ולתת לו תשובה, אלא פשוט מגלה מקום נצחי שהוא מביא לנחמה. לא נלחמים עם הכאב, פשוט הולכים למקום נצחי שבו מלכתחילה לא היתה ירידה.

כמו אדם שהפסיד כסף רב, אפשר לנחם אותו ולומר לו 'הכסף יחזור', למשל. אבל ניתן גם לאמר לו שבמקום להתמקד בדברים חולפים תאמר תודה העיקר הבריאות, ה' השאיר אותך שלם. לא להילחם עם אובדן הממון אלא לקחת אותו למקום גבוה יותר וחשוב יותר, שבמקום הזה הכסף והאובדן תופסים פחות משמעות. במציאות רואים שדווקא זה מביא יותר לנחמה (אם כי אין המשל דומה לנמשל שמץ מינהו יש ויש). וכשמתמודדים עם הסתלקות של אדם קרוב אז אפשר לנסות להרגיע ולהסביר וזה חשוב. אבל התורה מכוונת אותנו אל המקום הנצחי ביותר שקיים, 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא לעלם ולעלמי עלמיא' ומהמקום הנצחי היחיד שקיים עלי אדמות נשאב את הנחמה.

חיבוק מדביר

זה מזכיר לי את הסיפור על דביר. דביר עמנואלוף הוא החייל הראשון שנפל במלחמה בעזה ב'עופרת יצוקה'. אביו נפטר שנתיים קודם ממחלה ממארת, ודביר, כבן היחיד בין בנות, נשא את כל העול יחד עם אמא שלו. האובדן שלו גרם לצער גדול במיוחד, בשל היותו בן יחיד ונותרו רק נשות המשפחה. ביום הולדתו האחרון, אמא שלו סיפרה לכל החברים שהתאספו סיפור מדהים. לילה אחד לפני שהלכה לישון, היא דיברה אל הקב"ה בקול רם וביקשה 'תן לי סימן, תן לי חיבוק אחד מדביר כדי שאדע שלא הכל היה לשווא'. והלכה לישון. באותו שבוע, הלכה להופעה שהתקיימה בבריכת הסולטן לאחר בקשת ביתה.

בעוד הנגנים מתמהמהים לכוון את הכלים שלהם, ניגש אליה ילדון קטן בן שנתיים, זהוב תלתלים שנראה כמו מלאך ונגע בכתפה. דליה, שהיא גננת במקצועה, סובבה את ראשה ראתה את פני המלאך ונכנסה איתו לשיחה. ההורים – שתי שורות מעל- צופים בו 'מטריד' את הגברת המבוגרת וקוראים לו אליהם. והיא מרגיעה אותם ואומרת שהכל בסדר. ואז הוא מספר לה שיש לו אח תינוק שקוראים לו דביר… כולה מחלחלת מהשם, עולה להורים ושואלת – אם לא אכפת לכם בן כמה הבן שלכם? בן חצי שנה. –ושוב סליחה אם אני מחטטת, הוא נולד לפני או אחרי 'עופרת יצוקה'? אחרי. –וסליחה, באמת שאלה אחרונה. מדוע קראתם לו דביר? ואמא של דביר מספרת שהיא קצינת נפגעים בצה"ל ובזמן ההריון עם דביר הרופאים התריעו בפניה על הימצאות מום קשה בעובר ל"ע. היא הלכה הביתה ובבית שמעה על נפילתו של דביר. מיד 'עשתה עסק' עם הקב"ה: 'אם אתה מוליד לי תינוק בריא, אני מבטיחה לקרוא לו דביר על שם החייל שנהרג'. דליה, נשארה פעורת פה ואמרה: אני אמא של דביר. ואז אמא של דביר אומרת לה 'קחי את דביר על הידיים, דביר רוצה לתת לך חיבוק…

דביר ואחיו לא השתתפו בקורס האחרון של תורת הפסיכולוגיה. והסיבה שהם הצליחו במקום שהפסיכולוגים והעו"סים לא הצליחו, להרגיע ולנחם את אמא של דביר, היא, כי פשוט הם חשפו בפניה את הנצחיות של עם ישראל שדביר שלה ממשיך ופורח במשפחה אחרת.

אחים יקרים, אפשר להמשיך ולהיות מחוברים ומעודכנים, אבל יש לי בקשה, בשם כל אותם אלפי חיילים ומשפחותיהם. בואו נסגור את ה'חלונות', הרדיו, ונתחבר למקום הנצחי של עם ישראל, תורה, תפילה וצדקה. הציבור הכללי ברגעים אלה מחובר להמון ים ברברת ופרשנויות, נכון, יש אפילו את הקיצוניים שעכשיו ישאלו שאלות מדוע אנחנו לא וכו'…אבל רוב הציבור בתוך תוכו בכלל לא עסוק בזה, ורק מחפש שאנחנו יושבי האוהל נעסוק כמה שיותר בחיי הנצח וזה יביא לכל עם ישראל את החיבוק שהוא כל כך מחכה לו, החיבוק מדביר, דביר בית מקדשנו. רצוננו לראות את מלכנו.

הכותב משמש שליח חב"ד בנווה הדרים, רמלה

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
המילים הנכונות בזמן הנכון....
אביב | 31-07-2014 22:47
2
אהבתי ואפעל כך
יוסי | 03-08-2014 18:43
תודה על הרעיון הנכון