בצל חרם האמנים על העיר אריאל, תערוכת הבוגרים של המחלקות לתקשורת חזותית ואינטראקטיבית של המרכז לעיצוב ולטכנולוגיה אריאל מוצגת דווקא בתל אביב. אל מרכז עמיעד, המרכז לאמנות הגדול שבצמוד לשוק הפשפשים, הגיע בחור חדש.

למרות שהמרכז לעיצוב שוכן בקמפוס של המרכז האוניברסטיאי אריאל, הוא אינו חלק ממנו ומעניק לבוגריו תעודות הסמכה נפרדות.

מי שחשב שהתערוכה מביאה את הגוון הדתי ימני לתל אביב טעה ובגדול, בכל התערוכה אין יצירה אחת שנצבעה בכתום.

בניגוד לתערוכה של בית הספר לאמנות "שנקר" בתל אביב שבתערוכת בוגריו הוצגו המתנחלים כמשטר הנאצי ובניגוד ל"מדרשה לאמנות" בתל אביב שהציגה תערוכה בגנותו של השר, בעל השקפות ימניות, אביגדור ליברמן, המעצבים של אריאל נטולים כל אמירה פוליטית.

 

ביומה הראשון של התערוכה המתינו הסטודנטים לצד יצירותיהם על מנת לקבל את פניהם של המבקרים אלא שהאולם נותר ריק מאדם. עם ערב החשש נמוג מפניהם של האמנים הצעירים, עשרות רבות של מבקרים הגיעו להתרשם מן היצירות.

"הרבה אנשים שמגיעים לתערוכה שלנו היום הם אנשים שלא בהכרח היו מגיעים לאריאל" אומרת נטע וגשל ממצטייני החוג "כשסיפרתי להם שאנחנו מאריאל הם מאוד הופתעו".

האם יש משהו שונה בללמוד אומנות בהתנחלות?

"אני לא חושבת שיש הבדל" אומרת נטע "באריאל לומדים ערבים ויהודים, דתיים וחילונים, מכל אזורי הארץ. אני אישית פגשתי אצלנו בחוג מגוון רחב של דעות".

"אריאל זו עיר לכל דבר" היא מוסיפה "יש כאן חנויות, בנקים, מקומות בילוי, וגם מרכזי תרבות. אני חושבת שהאנשים שמשתתפים בחרם לא היו מעולם באריאל, הם לא מבינים על מה הם מדברים ומה הם מפסידים".

נטע עיצבה ערכת משחק לילדים הסובלים מטראומת מעבר דירה. נקווה שהשימוש במשחק, ישמש רק עבור מעבר בתוך היישובים.

תמונות מהתערוכה (נטעאל בנדל)