בשמחת תורה שחל בשבת, קראנו עם סיומה של פרשת 'וזאת הברכה'  – "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד' מגן עזרך ואשר חרב גאוותך וייכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך" (דברים ל"ג, כ"ט). לא ידענו באותו זמן שאנו הולכים להיפגש עם הדברים 'בשטח', בפועל ממש, בכניסה לקשרי המלחמה – מלחמת 'חרבות ברזל'.

מפשט הפסוק נשמע שגאוותם של ישראל היא החרב. אך לא מסתבר שכך הכוונה, שהרי ודאי שה' הוא מושיעם של ישראל ומגינם, וכפי שנאמר רגע לפני כן – "עם נושע בה', מגן עזרך"!

אלא, כתבו המפרשים שהכוונה היא שהקב"ה הוא המגן וגם הוא החרב, בה יתגאו ישראל – "תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך ואשר הוא חרב גאותך" (רש"י). "על הקב"ה הוא אומר, שהוא המגן והחרב" (חזקוני).

הידיעה שהקב"ה הוא חרבנו והוא מגיננו, נותנת לנו את הביטחון שיש עלינו שמירה אלוקית ובעצם ה' הוא הנלחם לנו, ולכן ודאי שהתוצאה תהא: "ואתה על במותימו תדרוך".

יותר מזה – כשאנו מודעים להשראת השכינה בקרב מחננו במלחמה "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך", איננו רק סומכים על הצלה אלוקית ניסית, אלא 'פועלים עם א-ל' ועושים השתדלות מלחמתית-מעשית חזקה. השתדלות זו באה מתוך בהירות בצדקת הדרך של המלחמה, כי על כבוד ה' אנו נלחמים – "מאחר שיכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה" (רמב"ם הל' מלכים ז', ט"ו).

בעת מלחמה עלינו להתאזר בבהירות של צדקת הדרך ובבהירות של בטחון בקב"ה. אם חלילה נהיה מלאי ספקות, לא תצלח מלחמתנו.

ידועים ומפורסמים דברי רש"י בתחילת פרשת בראשית אותה נקרא השבת, שהתורה פתחה במעשה בראשית "משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים קי"א, ו')", שעם ישראל ידע לענות לטענת הגויים בצורה ברורה ולומר להם שהארץ היא של הקב"ה ונתנה לנו, לישראל. כלומר, על עם ישראל להיות בטוחים ובהירים בדברים "הגיד לעמו", ומתוך כך יש להם את העוז והגבורה לומר זאת לגויים, הן בפיהם והן במלחמתם עמם.

כאשר ישנה בהירות ומתוכה מתעוררת גבורה ומתמלאים בביטחון בקב"ה, עם ישראל כולו מתמלא בשמחה וברוממות, הן הלוחמים והן הנתונים ב'עורף'. 

בימים אלו אנו במכון פוע"ה מקבלים שאלות רבות בענייני טהרת הבית וקדושתו, לאור המצב המלחמתי שנוצר. כמו כן אנו רואים שזוגות רבים ממשיכים במאמצים כבירים בתוך כל המצב המורכב, להשתדל בהבאת נשמות לעולם אף בדרכים מאתגרות של טיפולי פוריות. עם ישראל מלא בעוצמה ומלא בכוחות ורצונות להמשיך ולהוסיף חיים בעולם, ולא נרתע למרות המציאות הקשה.

בתחילת פרשתנו אנו פוגשים את מצוות פרייה ורבייה. מרן הרב קוק זצ"ל מסביר שבהשתדלותינו במצוות פרייה ורבייה אנו מבטאים את האמון בכך שהעולם הוא מקום טוב ותכליתו לטובה ולכן יש ליישבו ולגדלו (קבצים מכ"י קודשו ב', עמ' ל"ב).

גם בעתות צרה ומלחמה, עמוק וחזק הוא רצונם של ישראל להוסיף חיים בעולם ולבטוח בקב"ה שהוא מובילנו לטוב, ולא להירתע מהקשיים הרגעיים שסופם לחלוף.

נתחזק ונתפלל להופעת דברי הנביא ישעיהו בהפטרת פרשת בראשית – 

"ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר…וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה. כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ…".

נכתב ע"י הרב עומר שפס רב יועץ ופוסק במכון פוע"ה