מתן אברג'יל בן ה- 19 מהישוב חרמש בשומרון נהרג בעת הלחימה בדרום בהגנה על יישובי העוטף. בן דודו נרצח יממה קודם לכן במסיבת הטבע ברעים. חברו לגדוד אמרי אדרי הספיד היום (חמישי) את מותו וסיפר על הרגעים שבהם הותקף – כשאברג'יל קפץ על רימון והציל את חייהם של שאר חברי הגדוד.

דבריו המלאים של אדרי:

"תודה,תודה להשם ששלח אליי מלאך. מתן, איזה איש היית, איזה חבר היית. מאחל לכל אחד מישהו כמוך בחיים. אתה תלווה אותי לכל החיים ואני אשמור אותך קרוב לנצח, הלוואי שהייתי יכול להודות לך שוב שהצלת לנו את החיים, שנתת את שלך למען שלנו".

כל הזמן בהכשרה היו אומרים לנו ״מי יקפוץ על הרימון״. איזה קלישאה זה נשמע, מי היה מאמין שזה יהפוך לאמיתי. כשהיו אומרים את המשפט היו כמה אנשים בולטים – אבל אתה אתה תמיד היית משהו מיוחד, תמיד נותן יותר, תמיד נותן בשקט, זה אתה.

לא אשכח אותו בוקר, ישבנו בחוץ אחרי עוד בוקר שקמים ב-5:30 סתם לשבת על ציוד מחוץ לנמר ולא לעשות כלום, להעביר את השעתיים ולחזור לישון. ישבנו בחוץ, עשינו את הצחוקים הרגילים, ופתאום צבע אדום. יש התראה בקשר על פריצה של מחבלים, זה נהיה אמיתי. כולם בשוק, מנסים להיות דרוכים, אף אחד לא מעכל באמת, בטח לא מעכל את מה שעומד לקרות.

מהרגעים הראשונים תפקדת כמו שכל אחד היה חולם. היית שם במאה אחוז כמו לוחם אמיתי, ואחרי כל ההתקלויות וכל האירועים שהיו לפני היינו שם כולנו בנמר. ואז בבום משום מקום, עשרות מחבלים פתחו עלינו באש ונשארנו כלואים בנמר. ומי יוציא את הראש מלמעלה וייתן אש אם לא אתה. כולנו יושבים בפנים בחוסר אונים, עד שכדור אחד שלהם פגע ונכנסתם בחזרה לנמר. ואז התחיל הסיוט האמיתי, לשמוע את הרימון נוחת על הרצפה במקום הצפוף שכולנו אחד על השני, ואז הגיעה הצעקה שלך ואז הבום.. וכל הרעש הפך לדממה.

להסתובב ולהבין שקפצת על הרימון והצלת לכולנו את החיים זה תחושה שאין להסביר. אתה הסמל לגבורה, לרעות ולחברות אמיתית. לפני זה אתה שומע את כל הסיפורים על כל גיבורי ישראל ולא באמת מבין. היום אני מבין שיש אנשים מיוחדים, מלאכים, אתה אחד מהם מתן – ואני נשבע בחיי שכולם ישמעו ויכירו כמה אתה גיבור, כמה היית איש מיוחד, וכמה אני בחיים לא יכול להוקיר לך מספיק תודה על הזכות שנתת לי לחיות. מתן אברג׳יל, אתה גיבור ישראל!".