מפקד שלדג: צה״ל פה וצה״ל נלחם בכל הכוח

המלחמה בדרום. מפקד שלדג סאל" ב' דיבר הבוקר עם כתבים צבאיים ותיאר את הלחימה שניהל עם יחידתו משבת בבוקר ועד עכשיו כשהם מחסלים עשרות מחבלים ומחלצים עשרות אזרחים וחיילים, כולל טיהור מפקדת האוגדה ברעים.

"התעוררתי בשבת ב 07:00 במושב ארבל, ישנו אצל ההורים של אשתי. התקשרו אליי ואמרו לי שיש מטחים כבדים מעזה. עליתי לאוטו, בדרך הספקתי לחבר את פורום המפקדים ולהגיד להם: ״התחילה מלחמה״." מתאר ב' את הרגע בו הוקפץ.

מאז היחידה הגיעה בכל כלי תחבורה אפשרי לאזור עזה התראגנה ויצאה לקרב:

הבאתי את כולם והספקתי להביא עוד שני אנשי מילואים. אחד הוא המנל״ח של היחידה, מי שעוזר לי לנהל את הלחימה בעורף, איש מילואים ותיק. עוד איש מילואים בשם שחר אמרתי לו: ״סע לאוגדת עזה מהבית, תתחבר לקצין האג״ם ותגיד לי מה המשימה.״ בדרך, בערך ב-07:30, הקפיצו לנו את הצוות הראשון, צוות כוננות מטכ״לי עם 12 לוחמים, על מסוק ינשוף, הם דיברו איתי מהדרך וטסו. אני עדיין בדרכים וביקשתי מיד מאג״ם לארגן את הכוח הבא ועוד מסוק. הצוות כוננות הראשון נוחת בשעה 08:30 בקיבוץ בארי, 12 לוחמים ומתחילים להילחם על הקיבוץ.

ב 09:30 אני כבר טס עם הצוות הבא בדרך לרעים, רגע לפני שאני טס אני תופס את הסגן שלי ואומר לו: ״תביאו אחרינו את כולם״. בשעות הבאות כל היחידה מגיעה אלינו עם מסוקים, רכבים וברגל. אני מדבר כל היחידה, מפלגת אימונים עד אחרוני אנשי המילואים.

עד השעה 14:00 אני פה כבר עם בערך 200 לוחמים. הצוות מגיע לקיבוץ בארי בשעה 08:30 ומתחיל להיכנס לקיבוץ. הוא חוטף הרבה אש מהמחבלים, חוטף פצוע והרוג. הוא מבין שיש הרבה מחבלים בקיבוץ ונערך מחדש ללחימה. בשעות הבאות הוא נלחם לבדו כמה שעות והורג 20 מחבלים.

הלוחמים הסתערו ונלחמו עד שנגמרו הכדורים

ב' מתאר את הקרבות בתוך מחנה רעים – בסיב אוגדת עזה. "בשלב הזה, הצוות הזה, מגיעים עד הכדורים האחרונים, כולם במחסניות האחרונות. במקביל  אני נוחת עם הצוות באוגדת עזה, ברעים, נוחת בש.ג, שם אנחנו מזהים כבר שלושה מחבלים הרוגים, והרבה אופנועים, אני חוזר לקצין הגששים של האוגדה שמאבטח את החמ״ל האוגדתי, שומעים הרבה צרורות ירי בתוך הבסיס, הוא מעדכן אותי באיזור המחבלים, הבסיס שקט, אין בבסיס כוחות, כולם יצאו החוצה ליישובים.

אנחנו מזהים איפה ריכוז המחבלים, מתחילים לחתור איתם למגע, מגיעים לטווחים מאוד מאוד קרובים למגע עם המחבלים. אנחנו חוטפים גם מהיתקלות בטווחים קצרים, חמישה נפגעים. בעצם הקרב הופך רגע לכמה דקות של קרב חילוץ, פשוט כמעט חצי מהכוח נפגע, מחלצים רגע את ההרוגים, את ההרוגים בשלב הזה לא אבל מחלצים את הפצועים, פצוע קשה אחד מרימים על מסוק, מפנים אותו, ממשיכים לנהל קרב עם המחבלים.

אחרי החתירה למגע הזאתי, החבורת המחבלים המשמעותית שיורה בתוך רעים מנוטרלת, היא לא יורה יותר. מפה אנחנו ממשיכים לטהר את המחנה. במשך היום מגיע עוד כוח שלי, כוח כבד יותר שמגיע על יסעורים ואחרי עוד שעה מגיעה פלגה מסיירת מטכ״ל. אנחנו מטהרים את המחנה, מוציאים פה את חיילי המפקדה, חלקם חיים חלקם ירויים. אנחנו מטהרים את החדרים שלהם ומפנים אותם.

אני חוזר למחבלים החיים עם הכוח הגדול יותר, תוקפים אותם במסק״רים בתוך המחנה, עם טילי מסק״ר. חלקם יוצאים ואנחנו יורים בהם בחוץ. ב 18:30 אני הולך למפקד האוגדה ואומר לו שהמחנה נקי ממחבלים. בשלב הזה שאר הכוחות שלנו מצטרפים ללחימה."

הלוחמים עזבו את המוצבים והלכו להילחם בישובים

הסגן שלי שמגיע עולה על מארבים, השמיד מארב של חמאס על הצירים, נפגע בעצמו ואנחנו מאבדים שם עוד לוחם. חלק מהכוח חובר לכוח שכבר נמצא בבארי ונלחם איתו. יש כוח שחובר לכוח של קומנדו ונלחם איתו ועוד כוחות שפשוט מצטרפים ללחימה. מאז אנחנו פה בלחימה עם הכוחות בבארי, כפר עזה, בשטחים הפתוחים עוד רודפים אחרי המחבלים שנשארו יחד עם השב״כ והאוגדה.

אני רוצה להגיד עוד כמה דברים. אני סיפרתי את הסיפור מהחוויה האישית שלי כמפקד שלדג מהלחימה. חשוב לי להגיד כמה דברים כי האירוע פה הוא יותר רחב כמובן, אני לא צריך להסביר לכם את זה הכוחות פה, פגשתי את כולם והייתי כמעט בכל המקומות ב 48 השעות האחרונות. הם לא לא-היו פה כי הם הלכו לישון. הם יצאו להילחם ביישובים, מי שלא יצא להילחם ביישובים זה כי פשוט הותקפו המוצבים.

ראיתי את המפקדים פה בצידי הדרכים, הם פשוט רצו לכוחות ורצו ליישובים, בגלל זה כמות הנפגעים הגבוהה של המפקדים, אני אתן לכם דוגמא איש המילואים ששלחתי לאוגדת עזה, נסע לאורים, למפקדת האוגדה החליפית שהוקמה שם, בדרך מתקשר אליו קצין האג"ם של האוגדה ואומר לו שגם באורים יש מחבלים וצריך שהוא יטהר את המחנה.

איש המילואים שלי מגיע מהבית עם אקדח ונתקל בדרך באירוע, הוא הורג מחבל אחד שם, יש שם שוטר פצוע הוא לוקח ממנו את הרובה, הוא פשוט תופס מחלקה מקורס מ״כים איש המילואים הזה, אומר להם לעלות על אוטובוס ומטהר את המחנה באורים ומוציא את החיילות המפקדה שם שהיו נעולות בחדרים. רק אז הוא חובר לקצין אג״ם של האוגדה.

במקביל למה שאנחנו עושים, אנחנו הגענו מהר כי אנחנו מחוברים למסוקים, הגענו מהר ולא חסמו לנו את הכבישים, כל הכבישים היו חסומים. פשוט דילגנו על כל החסימות והגענו עם המסוקים כל הזמן. אבל הכוחות בדרכים כל הזמן, סיירת מטכ״ל שחברה בצהריים, חטיבות הקומנדו, חטיבות החי״ר, גדוד 890 עזר לסמג״ד שלי לחלץ את הגופה של הלוחם, נלחמו בגבורה. הם היו פה כולם, היו, חתרו למגע ונלחמו.

החיים שלנו הם מאחורה, חיי האזרחים מקדימה

גם ביישובים אנחנו נלחמים מבית לבית ואני איתם בלחימה. אני מבין שזה עלול להישמע, אני רואה את הקטסטרופה בעיניים, אני מבין את זה, אבל האנשים פה נלחמים. והלוחמים גם שלי וגם של כל הצבא, החיים שלנו הם מאחורה, חיי האזרחים מקדימה. אין פה המתנה. כשיש אזרחים אנחנו רצים קדימה כל הזמן מהרגע הראשון, מהרגע שהעירו אותי בבוקר בשבת ועד הרגעים האלה עכשיו שיש לי כוח שחותר למגע לאיזה אות חיים. חשוב לי שתבינו את זה, זה לא רק האנשים שלי, כל הצבא פה, המפקדים של הקו וכל הכוחות שהגיעו בדרך. זהו בשלב זה, יש לי כמה דברים להגיד בסוף אבל נעשה שאלות, זה הזמן.

 5 הרוגים ליחידה

ליחידה יש חמישה הרוגים. ביניהם מפקד פלגה, מפקד צוות שהיה נצור בבית שלו בשדרות בשבת בבוקר, אחרי ששיחררו אותו יצא על אזרחי עם נשק של אח שלו, חבר לרכב של סיירת מטכ״ל שהייתה בדרכה דרומה ואמר לה שהוא איתם ונלחם איתם ונהרג עם הכוח של סיירת מטכ״ל בבארי.

עוד לוחם ותיק, רס״ב בן 45, הלוחם הכי ותיק שלי ביחידה, לוחם בקבע עם אישה ושלושה ילדים. אף אחד לא היה מסתכל אם הוא לא היה מגיע. הוא הסתער על המחבלים בעלומים ונפל. עוד קצין שהיה הקשר שלי בהסתערות פה על המחבלים בתוך מחנה רעים וקיבל שני כדורים בראש. פצועים יש לי כ 15- , אני לא שולט בנתונים כי אני פה בשטח, כולם אמורים לחיות.

לכתבים הצבאיים הוא אומר: "אני מבקש מכם, גם במסרים שלכם, אתם יכולים להעביר ביקורת והכל בסדר, אני מבקש שאם לא נלחמתם פה אל תדברו איתי על איך נלחמים".

צה״ל פה נלחם בלי הפסקה עם ברק בעיניים

מה אמרת ללוחמים שלך?

אני אומר ללוחמים שלי, מהשלב הראשון אחד – שאנחנו במלחמה, עוד לפני שהגעתי לשטח אמרתי להם את זה. אנחנו במלחמה.

שתיים – הקשה והמורכב עוד לפנינו ואנחנו הולכים לנצח. ויש לנו נפגעים ואנחנו לא מסתכלים אחורה, זה לא משנה כרגע. אנחנו מסתכלים על המשימה הבאה, על האזרח הבא שמצילים ועל המחבל הבא שהורגים. על זה מסתכלים עכשיו.

את הנעשה אין להשיב כרגע, לא מסתכלים אחורה הולכים למלחמה, אנחנו במלחמה ואנחנו הולכים לנצח אותה, ואת זה עושים רק על ידי הסתכלות קדימה. זה מה שאני אומר ללוחמים שלי.

ואני אומר לך שהלוחמים שלי זה מה וגם האחרים שאני רואה, נלחמים כמו אריות, הם רובם הגדול המכריע תחת אש כזאת בפעם הראשונה נלחמים כמו אריות, בכל פינה. אנחנו חוטפים כי אנחנו הולכים קדימה ואין מה לעשות, בשביל זה אנחנו כאן. הלכנו קדימה, חטפנו חזק, אנחנו וכל הצבא שפה. ולא מסתכלים אחורה, מסתכלים קדימה ואנחנו הולכים לנצח, אין לי ספק על זה בכלל.

אני רואה פה את הברק בעיניים של האנשים. תקשיבו לי שנייה, אני לא נכנס לעניינים ביניכם ואני לא נכנס למחשבות האישיות של כל אחד. אני מבקש מכם ממקור ראשון, ממי שהיה פה ברגע הראשון באמת. צה״ל פה נלחם בלי הפסקה עם ברק בעיניים עם הבנה שמגנים פה על האזרחים ולפני הכל.

נכנסים פה להיתקלויות מבלי להסס. אני רואה את האנשים, לא מעניין אותם שום דבר, רצים לחלץ את האזרחים, רצים להרוג את המחבלים. צה״ל עם ברק בעיניים ובכלל לא משנה מה היה.

מדינת ישראל חוטפים מכות שלא חטפו מעולם, הם נלחמים כמו אריות, כולם בלי יוצא מן הכלל. ראיתי פה חיילי מפקדה שעליהם יש מחבלים שירויים אחד בשני. נלחמים כולם.

הם אומרים אין צה״ל. אנחנו צה״ל. אנחנו מדינת ישראל. אין אחרים עכשיו.