לא למדנו כלום מצום גדליה?

היום יצא מנהיג מדינת ישראל לפגישה דיפלומטית חשובה, האשים את מתנגדיו בחבירה לאויב, בעוד שהם מגייסים לעזרתם את אומות העולם. לא, לא מדובר על ביקור נתניהו בארה"ב, אלא על המצב הפוליטי בישראל פוסט-חורבן בית ראשון, לפני 2,500 שנה.

קצת היסטוריה: בשלהי שנת 586 לפנה"ס הגיע מלך בבל לישראל על מנת לדכא את המרד הפוליטי ולהשליט סדר בממלכה. הוא החריב את בית המקדש והגלה רבים לבבל, אך בניגוד לסיפורים שאנו מכירים על חורבן בית שני על ידי הרומאים, הוא היה מעוניין בהמשך קיום הממלכה והציב את גדליה בן אחיקם בתור "שליט מטעם" עבור שארית הפליטה: וַיָּשֻׁבוּ כָל-הַיְּהוּדִים, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ-שָׁם, וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ-יְהוּדָה אֶל-גְּדַלְיָהוּ (ירמיהו מ,יב).

ישמעאל בן נתניה רוצח את גדליה וטובח בעם

בעוד שספר מלכים וירמיהו רואים זאת בעין יפה, ואף בתור הזדמנות לתיקון שניתנה לעם ששרד את החורבן, היו שראו זאת כבגידה. ישמעאל בן נתניה, שהיה מהמפלגה היריבה של גדליה, לא קיבל את בחירתו של מלך בבל והחליט לעשות מעשה. הוא קיבץ אנשים, קיבל גב מממלכת עמון השכנה ויצא להשתלט על המלוכה – בכח. הוא יזם פגישה עם גדליה כדי להתנקש בשליט החדש. המודיעין המוקדם שהגיע לגדליה על כוונותיו הזדוניות של ישמעאל זכה להתעלמות. בג' תשרי, פחות מחודשיים לאחר חורבן הבית והיציאה לגלות, נפגש ישמעאל עם גדליה והרג אותו ואת כל הסובבים אותו. מלחמות היהודים הובילו לחורבן משני.

אך כאן לא הסתיים הסיפור.

ישמעאל לא ניסה למלוך בעצמו או להוביל את העם בכיוון כזה או אחר. הוא היה שכיר חרב בני עמון ואחוז אנרכיה המשיך לטבוח בעם שהתאסף בירושלים. כשהמשיכו להגיע חבורות של יהודים המתאבלים על חורבן הבית, הרג גם אותם: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לֹא יָדָע. וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים… וַיְהִי כְּבוֹאָם אֶל תּוֹךְ הָעִיר וַיִּשְׁחָטֵם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה. (ירמיהו מ"א ד-ז).

היהודים כבר לא מאמינים לנביא

לא היתה לו תכנית. הוא היה "נגד" הקיים, והיה מוכן לזרוע הרס וחורבן ובלבד שהצד השני לא ינצח. לבסוף, לאחר מאבק בין אנשיו של ישמעאל שתכנן לקחת את השלל והשבי לעמון, ובין אנשיו של יוחנן בן קרח הממלכתי, גורש ישמעאל מהארץ אך לא היה ברור אם ניתן להישאר במציאות כזאת בישראל. ידו הארוכה של מלך בבל, שזה עתה החריב את הארץ ומינה שליט מטעמו, עלולה להגיע לאותם יהודים שהמרו את פיו והרגו את שליחו. היהודים הנשארים ברחו מירושלים והתיישבו ליד בית לחם. עייפים מתלאות, חורבן, מלחמות, רעב, ובלי יכולת לבטוח אפילו ביהודים האחרים, פנו כולם לירמיהו הנביא שנשאר איתם כל העת, ושאלו את פי ה': האם להישאר בארץ או לרדת למצרים, שם ימצאו מחסה מפניו של מלך בבל.

כשחזר אליהם ירמיהו כעבור עשרה ימים עם נבואת נחמה מאת ה', שהורה להם להישאר בארץ ישראל עם הגנה אלוקית מובטחת, האשימו אותו היהודים בבגידה:

וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים אֹמְרִים אֶל יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר לֹא שְׁלָחֲךָ יי אֱ-לֹהֵינוּ לֵאמֹר לֹא תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם. כִּי בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד הַכַּשְׂדִּים לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ בָּבֶל ((ירמיהו מ"ג: ב-ג)

היהודים המעטים שנותרו בארץ לא היו מסוגלים לחשוב מעבר לתמונה שציירו לעצמם. כל מי שאמר אחרת, כולל נביא ה' בכבודו ובעצמו, היה שקרן ונוכל, "נביא מטעם" ועוד ייחוס כהנה וכהנה כוונות רעות. הם לקחו את ירמיהו איתם וירדו למצרים, ובכך נסתם הגולל על ימי בית ראשון.

מלחמות היהודים שהביאו את הבבלים לארץ מלכתחילה, המשיכו גם אחרי החורבן, עד פיזור מוחלט של היישוב היהודי – וכמובן גם במהלך ימי בית שני עד סופו. לא בכדי נקבעו הצומות על החורבן, ובכללם גם צום גדליה, עוד במהלך הגלות ואף המשיכו במהלך ימי בית שני.

הבדיחה המפורסמת "שני יהודים שלושה מניינים" היא בעצם היסטוריה עתיקה ועצובה מאוד.

ביום כזה, ובמיוחד בשנה סוערת כל כך, נראה שלא למדנו דבר. הכותרות מהבוקר מדברות על יהודים שתולים שלטי חוצות ענקיים בחו"ל הקוראים למנהיגי ארה"ב "להציל את ישראל", חברי כנסת שמתייחסים בבוז ובביטול למחאה, וראש ממשלה שמפזר פילוג במקום מסרים מאחדים.

איש לא שואל 'מי צדק', אלא 'למה לא עצרו בזמן'?

האם אנחנו מבינים את פוטנציאל הנזק של המלחמות הפנימיות שלנו? האם אנחנו מפנימים את גודל החורבן שעלול להגיע אם לא נפסיק לריב, להאשים, ולגייס כוחות חיצוניים נגד "הצד השני"? האם אנחנו מוכנים לספוג את ההשלכות הנוראיות שהנביאים ביקשו שנזכור 2609 שנים אחרי?

לא משנה באיזו מפלגה או מגזר הם היו, כל יהודי בית ראשון ושני גלו מהארץ וסבלו מהחורבן. איש לא שואל היום "מי צדק" אלא רק "למה לא עצרו לפני שהיה מאוחר?" האם אנחנו מוכנים, כל מחנה ומחנה באשר הוא, לשים רגע בצד את המחלוקות, ולהציב גבולות ברורים? האם אנחנו מוכנים לחשבון הנפש הלאומי שדורש מאיתנו צום גדליה?

==

נתנאל אפק הוא מנכ"ל חברת IZRAEX, פעיל בתנועת הרבעון הרביעי וקואליציית העמיות, בוגר מכון מנדל למנהיגות וחבר בגרעין תורני אורות יהודה.