הדיון בעילת הסבירות הוא דרמטי, לראשונה כל שופטי העליון ישובו וידונו האם נכון להגביל את כוחם, האם הם יצמצו כלי משפטי שהשופטים מרבים להשתמש בו כשהנימוק להחלטתם עמום.
ניגוד העניינים כאן מובנה, זה כמו שהכנסת תדון בהורדת שכר חברי הכנסת באופן משמעותי, הרי ברור לכל בר דעת שיש פה ניגוד רצונות.
במשך השנים, שופטי העליון לקחו כח שהלך ועלה, פסק הדין האחרון של כל נשיא בית המשפט העליון מהדהד עד היום בין כותלי בית המשפט והפך כעין צוואה חיה של דבריו האחרונים של השופט ערב פרישתו מהתפקיד.
סקירה קצרה על פסיקות נשיאי בית המשפט העליון מראה עד כמה מהדהדת האג'נדה שאותה הם רצו להנחיל לדור הבא:
השופט אהרון ברק – הגביל את הסיכולים הממוקדים
פסק דינו האחרון של השופט ברק נסב בעניין "הסיכולים הממוקדים" הוא דחה את הדיון בעתירה במשך חמש שנים עד שדן בנושא ערב פרישתו. ברק קבע כי "אין לקבוע מראש שכל סיכול ממוקד הוא אסור, כשם שאין לקבוע מראש שהוא מותר". והדגיש: "המטרה לא תמיד מקדשת את האמצעים, ויש להציב מגבלות מתאימות על ביצוע הסיכולים".
ברק מסכם את עמדתו המגבילה את המדינה " זה גורלה של דמוקרטיה, שלא כל האמצעים כשרים בעיניה, ולא כל השיטות שנוקטים אוייביה פתוחות לפניה". הסיכולים הממוקדים הוגבלו בכוחן על גבי זכויות אדם. את הנימוק כי אנו לא כמו אוייבנו מסביר ברק כי "מאבקה של המדינה על פי הדין, מחזק את כוחה ואת רוחה".
איך מתחזק רוחה וכוחה של מדינה כשכוח ההרתעה שלה נחלש? שטרוריסטים זוכים להגנה וממשיכים לשלוח זרועות חבלה?
ברק מחייב בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה בעילת המידתיות: מהו הנזק הצפוי, מהן החלופות לחיסול הממוקד והאם הנזק יעלה על התועלת. זהו אקורד הסיום של השופט ברק שבוחר לשים את מצבה הבלתי אפשרי של מדינת ישראל במלחמתה המתמדת בטרור תחת זכויות אדם בהם דגל לכל אורך כהונתו ולתת להם משקל מכריע.
השופטת מרים נאור – פתיחת מרכולים בשבת
נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בחרה בנושא הטעון של "בג"ץ המרכולים" – על פתיחת המרכולים בשבת. השופטים דחו את הבקשה לדיון נוסף במרכולים בשבת ופסק הדין נותר על כנו: כל רשות מקומית תחליט לגבי פתיחת המרכולים בשבת בשכונותיה. השופטים הדתיים היו בדעת מיעוט.
בפסק הדין כתבה נאור: "בצד ההגנה על צביונה הייחודי של השבת יש לאפשר לכל פרט ופרט לעצב את השבת שלו על פי דרכו ועל פי אמונותיו ולצקת בה תוכן כראות עיניו".
נאור מציבה את ערכים הדמוקרטיים מעל הערכים היהודים ובוחרת לחרוט על דגלה את הזכות לעצב את המרחב הציבורי כראות עיניה של כל רשות מקומית ולאפשר לדמוקרטיה לדחוק עוד קצת את היהדות הצידה.
השופטת דורית בייניש – ביטול סעיף בחוק
ביניש בחרה באקטיביזם השיפוטי, בית המשפט מרסן את הרשות המחוקקת ופוסל סעיף בחוק. את פסק הדין האחרון שלה היא הקריאה בעתירה נגד הסעיף בחוק לביטוח לאומי השולל את הזכאות לקצבת הבטחת הכנסה מבעלי מכוניות. החוק לא איפשר לכל מי שבבעלותו רכב משפחתי זכאות לקצבת הכנסה. השופטת בייניש ביטלה את הסעיף ונימקה כי רכב אינו מעיד על הכנסה מכסף שלא דווח לרשויות וכי הוא לא שולל את האפשרות כי האדם נמצא במצוקה.
לא במקרה בחרה בייניש את הנושא החברתי. בפסיקתה היא נתנה תוקף למחאה החברתית ב- 2011 על יוקר המחיה ונגד הממשלה. באותה שנה הוקמה בתל אביב עיר האוהלים במחאה על עליות הדיור שגררה למחאה חברתית מהצד השמאלי של המפה. בפסק דינה האחרון נותנת השופטת את הכיוון החברתי שהרוחות נשבו בו זה מכבר ותומכת במחאה שהתחילה בתרועת חצוצורות אך לא הביאה לתוצאות המיוחלות אלא רק סידרה כמה כיסאות למארגניה.
השופטת אסתר חיות -עילת הסבירות
אין חולק כי פסק הדין הזה הוא השיא, בית המשפט העליון ידון בביטול סעיף בחוק יסוד שעליונותם ונוקשותם ידועה.
בכל שיטת ממשל יש יתרונות וחסרונות. אחת מהעקרונות של השיטה הדמוקרטית היא ש"הרוב קובע" לטוב ולמוטב. כאן יתיישבו השופטים האקטיבים ויחלקו על קביעה זו ויחליטו כי לא סביר לצמצם את עילת הסבירות על פי ראות עיניו של האדם הסביר.
אקורד הסיום של השופטת חיות יהיה רק פתיח למאבק מתמשך שסיומו כבר הוכרע, כפי שרצתה חיות, היא תיכנס לספרי ההיסטוריה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
