האסון בנחל דוד  אמש (חמישי), הותיר את בקעת הירדן ואת היישוב חמדת בתדהמה על מותו של הילד בן ה-8 יהודה לוי ז"ל, בנם של משה ורחלי. החופש הגדול הפך ברגע אחד לצער גדול עבור רבים. אתמול בשעות הערב התקיימה הלוויה, אחד המשתתפים כתב על הקושי בלקבור ילד קטן.

"ראשונה שאני מרים אלונקה עם עוד שבעה גברים והיא כבדהההההההה. לא מהמשקל, אלה מעוצמת הכאב והשבר." כתב בכאב.

"המשתתפים סיפרו איך כמה ימים לפני, יהודה למד עם אביו את סיפור העקידה של יצחק שמופיע בתפילות ראש השנה,העוקד והנעקד והמזבח.האב משה והאם רחלי עומדים מול הקבר הטרי וחסרי מילים מנסים להחזיק באמונה, שהוא דיין האמת צדיק וישר הוא, מעלים את בנם על המזבח."

"משה אומר קדיש, מילה במילה חנוק בדמעות, וחותם – עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ונאמר אמן.המילים מקבלות משמעות כמו צוואה של ילד שזה היה כל רצונו. שנזכה לעצור, להתבונן, ולהתעורר, לחסד לשלום ולאחדות." סיכם בעצבות.

חברת המשפחה כתבה גם היא על הקושי הגדול: "אבל כבד נפל אתמול על משפחת לוי ועל היישוב הקטן חמדת שבבקעת הירדן,יהודה בן השמונה, בנם של משה ורחלי, ואחיהם הקטן של נעה, הדסה, רות ושירה נהרג במפולת הסלעים בעין גדי. ברגע אחד נגדעו תום, חיוך ושובבות ילדית יפהפייה."

"יהודה, בן הזקונים, היה ילד מאיר, את פניו עיטר חיוך תמיד. איזו שמחה פלאית שנדפה ממנו והשפיעה על כל סביבתו. ילד, אדם בראשית דרכו, שהיה חבר טוב לכל חבריו ביישוב, קטנים וגדולים."

"אהב לשחק כדורגל ולבנות "מחנות" עם חבריו בצחוק מתגלגל ברחבי היישוב. בו בזמן התמיד ללמוד עם אביו תורה בקביעות, להגיע לתפילות בבית הכנסת ולשיר בקול זך את זמירות השבת. את תפקיד הלוי נטל על עצמו כבר בגיל צעיר, ושש ליטול את ידי הכוהנים לפני ברכתם את הקהל. יהודה, שגדל בנופי הבקעה הקסומים, הכיל בתוכו איזה חום, קרבה ואהבה שהוטמנו בו וציפו לגדול ולפרוץ אל המעגלים הרחבים של העולם בבגרותו."

"אחיותיו שספדו לו סיפרו על הצחוק המתגלגל שהיה מצחיק אותן עד כאב, על השמחה שהביא בשובבותו ובאהבתו הבלתי אמצעית, המתפרצת. ועל השבר הגדול שנפער בלב המשפחה עם לכתו.יהודה, אור יקרות, הוא אחד מאתנו שהלך מעמנו, ולא יאיר עוד את שבילי היישוב בחיוכו הכובש. אבל את מורשת החיבור, אהבת התורה ואהבת האדם הטהורה שהייתה בו כולנו נזכור ונממש. יהי זכרו הטהור ברוך."