ראש מיזם '929 – תנ"ך ביחד", הרב בני לאו, מביע זעזוע נוכח מכתב הרבנים להקלת תנאי כליאתו של עמירם בן אוליאל, והעברתו לאגף התורני.
הרב לאו סיפר כי מעבר למכתב עצמו – שבעבר לא היה לו קשר לציונות הדתית – הוא נדהם לראות כמה שמות שחתומים עליו. עם זאת, הרב לאו סיפר כי חלק מהרבנים עמם הוא דיבר אמרו לו כי החתימה אינה על דעתם.
בפוסט ארוך בעמוד הפייסבוק שלו, כתב הרב לאו: "ג' אלול תשפ"ג – יום הסתלקותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המנהיג הרוחני של הציונות הדתית. מיד בצאת שבת התבשרנו על עוד פיגוע טרור בחווארה. אב ובנו נרצחו במהלך שבת. הלב שותת בכאב על עוד שכול של הרוגים שכל חטאם הוא עצם היותם יהודים בארץ ישראל".
הרב לאו הדגיש כי הדברים שהוא כתב נועדו "להציב תמרור אזהרה בוהק אלינו, בתוך הבית של הציונות הדתית".
תחת הכותרת "זהירות, תהום לפניך", המשיך הרב לאו: "בשישי האחרון התפרסמה מודעת ענק, חתומה על ידי מאות רבנים, אנשי ציבור ואקדמיה, ובה קריאה להעביר את עמירם בן אוליאל לאגף התורני בכלא "עד שחרורו". ראיתי את השמות ולא האמנתי למראה עיניי. ב"כותל המזרח" זה לצד זה מעמידים רבנים שבימיה המבוררים והממלכתיים של הציונות הדתית לא היו מתערבבים".
הוא סיפר: "התקשרתי לכמה מהשמות שהפתיעו אותי. אחד אחד הרחיקו עצמם מהמודעה. הרב מדן, ראש ישיבת הר עציון, הלוחם מתוך אמונה בשיבת העם לנחלתו השלמה בארץ, נאבק בכל כוחו לשמירת השלום בחברה הישראלית. בשיחה אמר לי ששמו נכנס לרשימה "בטעות" והוא דרש להוציא אותו מהמודעה הזו. הוא כן חושב שצריך לשפר את תנאי כליאתו של בן אוליאל, שלא ייגרע דינו מדינם של הרוצחים הארורים של משפחת פוגל".
רב נוסף עמו שוחח הרב לאו הוא הרב עזריאל אריאל, רבה של עטרת, שלדבריו "פועל בכל כוחו לשמירת הממלכתיות ביישובי בנימין ונגד "תג מחיר" של נערי גבעות". הרב לאו הדגיש כי הוא "אמר שאכן חתם אך לא בקי בפרטים והושפע מרשימת השמות שראה לפניו. כעת, לאחר עוד שמיעה ובירור מצטער שחתם על המודעה".
הרב לאו המשיך וכתב: "הרב משה הגר, ראש המכינה ביתיר, לא זכר את פרטי המקרה, לא ידע כלל על המודעה, גם לא על פרטי המשפט של עמירם וגם לא על הרשעתו בכל הערכאות. אחד מהשמות של הרבנים ששמו מתנוסס באותיות גדולות מתמודד כבר זמן רב עם מחלה וסביבתו מבכה על הכנסת שמו לרשימה השחורה הזו. אני משער שיש עוד שמות ברשימה שנבוכים מפרסום שמם על מודעה שלא ראו. כך דרכם של מפיצי רע. האמת אינה נר לרגלם והם מוכנים להשתמש בשמות אנשים ככלי משחק".
ראש מזים 929, המשיך וכתב: "חמורה מכל היא הפגיעה שהמודעה פוגעת במערכת הקשרים והאמון שבין הציבור למערכת המשפט ולכוחות הבטחון. שהרי המטה שנקרא "צדק לעמירם" מערער על כל מערכות החוק בישראל. האינפורמציה שניתנה לרבנים שחתמו על המסמך, גם היא שקרית. את העיקר צריך לומר. הטענה של חותמי המודעה ש"הרשעתו של עמירם אינה מבוססת על ראיות אלא רק על הודאה שהוצאה בעינויים ועמירם כפר בה" היא טענה שקרית. להיפך: הרשעתו של בן אוליאל לא מבוססת על הודאה שהוצאה בעינויים אלא על שיחזור שנעשה עמו ובו התברר שהוא הכיר את האירוע בפרטים שרק מי שהיה שם בשעת מעשה יכול היה לעשותם".
הרב לאו התייחס לגופו של המכתב: "פעם, לפני שנים היה קיר הפרדה עבה וברור בין הציונות הדתית לבין תומכי טרור יהודי מסביבות מפלגות קצה של ימין לא ממלכתי. תלמידי הרב קוק הובילו את הקו הממלכתי לחיזוק המדינה ומוסדותיה. הרבנים הממלכתיים ניסו בכל כוחם לשמור על מסגרת החוק, גם תוך כדי מאמץ ליישב כל פיסה בארץ ישראל השלמה".
לאחר מכן מציין הרב לאו מספר אירועים בהם רבני הציונות הדתית ברחו מכל קשר למפלגות ששמותיהם של אנשיהו נקשרו בפעולות תג מחיר. כך למשל הוא מציין את פרישתו של הרב משה הגר ממפלגת 'יחד' בעקבות צירופו של נציג עוצמה יהודית למפלגה.
דוגמא נוספת שמביא הרב לאו היא הבהרתו של הרב רפי פרץ כי החיבור של הבית היהודי עם עוצמה יהודית הוא טכני בלבד, ואחרי הבחירות המפלגות ייפרדו. עוד תחנה מבחינת הרב לאו היא התנערותם של רבנים סרוגים רבנים ממפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית.
"קיר ההפרדה בין הלאומנות הגזענית לבין הציונות הדתית התמוטט", כתב הרב לאו בהמשך, וכתב כי "אך למרבה החרפה נבנה קיר אחר במקומו, שמפריד בין הציבור הדתי – לאומי לבין מדינת ישראל ומוסדותיה. במסגרת הפוליטיקה של הזהויות מוצאים עצמם אנשים מתונים וממלכתיים תחת ייצוג של שרים וחברי כנסת מהקצה הלאומני הפוגע בממלכתי. שרים וח"כים תוקפים את הרמטכ"ל, את אלופי צה"ל, את ראשי מערכות הביטחון – הכל בשם יישור קו עם הכוחות האנרכיסטים שמערערים את המדינה ואת כל מערכותיה".
"כך קרה בזמן אירועי חווארה, אחרי הרצח של האחים הלל ויגל לבית יניב הי"ד. כך קרה לאחר האירועים בישוב עטרת, כך קרה בבורקא. תחנה ועוד תחנה ועוד תחנה מצטרפות לקו רציף של ציונות דתית שנלקחה בשבי על ידי הכוחות הלאומניים הקיצוניים. לפי מהלך העשור האחרון אפשר רק להתבונן בפחד על פניה של הציונות הדתית בעוד שלוש שנים. אולי עוד יזכרו לציין את ג' אלול ואולי עוד יתלו במשרדים את תמונתו של הרב קוק, איש האורות, אבל התמונה הגדולה תאפיל עליה: תמונות הרב כהנא, ברוך גולדשטיין והמקדש בהר הבית נטול מסגדים".
בסוף דבריו כתב הרב לאו: "אני כותב את הדברים בלב רועד. האם יצליחו חלק מחותמי המודעה הזו למצוא כוח ציבורי ולחזור בהם בפומבי או שאימת הקנאים עליהם? האם יהיה אפשר להחזיר את קיר ההפרדה בין הלאומנות הגזענית לבין תנועת הציונות המחוברת לכל חלקי החברה הממלכתית, דתית וחילונית כאחד? ואם לא? אם גדר ההפרדה במיקומה הנוכחי תלך ותעמיק אחיזה ותגביה קומה? התהום קרובה כל כך ושם, בתחתית, מחכה יגאל עמיר וחיוכו. זה הזמן לעצור. להתאחד בכל הכוחות של האמונה במדינה ובשיבת ציון מבית מדרשו של הרב קוק שלימדנו לא לדחוק קץ ולא לחלום בהקיץ. כי אם לא עכשיו – אימתי?".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
