כתב דוד המלך עליו השלום "לך דומיה תהילה" והוסיף עמיר בניון "אך בכל זאת ברשותך אוסיף מילה". ואני, שמלים הן שפת הגוף שלי, יצאתי למסע של שתיקה – "קול דממה דקה".
"קול דממה דקה" היא סדנה בת חמישה ימים (ראשון בצהריים עד שישי בבוקר) המתקיימת במכללת "אילמה" ביישוב האור הגנוז. מטרתה, כפי שמופיעה באתר, "גילוי נקודת השקט באדם". במהלך הסדנא נלמדות מספר טכניקות התבוננות ("מדיטציה") הנשענות על מקורות חסידיים בעיקר.
עם הגעתם מצהירים המשתתפים כי הם נכונים לוותר בימים הקרובים על קריאה, כתיבה, שמיעת מוסיקה ועריכת טקסים כלשהם וגם… לשמור על שתיקה מוחלטת. הפלאפונים נמסרים מרצונם החופשי ואם חסר משהו?- אפשר לפנות בפתק קצר אל הצוות.
סדר היום ברור: ההשכמה, באמצעות צלצול פעמון, כבר בארבע בבוקר. לאחר מכן שיעור יוגה ובהמשך היום שלוש תפילות במניין ושלוש ארוחות. שאר היום מוקדש כמעט כולו ל"התבוננות", בעיקר על המחשבות שלנו, אך גם על אופני האכילה, השינה והתפילה שאנו מורגלים בהם. בסוף היום יוצאים החוצה להסתכל על הכוכבים, כיבוי אורות בשעה 22:00.
הטכניקה העיקרית שנלמדה נקראת "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". תמצית השיטה, אם הבנתי נכון, היא עצירת המרוץ הבלתי פוסק של מחשבותינו לזמן מה, תוך התבוננות בשם השם בעיניים עצומות. החוויה האישית שלי החלה בהתנגדות פנימית- "אין לי משהו טוב יותר לעשות מאשר לשבת ולנסות להשקיט את המחשבות שלי?", "איך אפשר בכלל להשקיט מחשבות?". מסתבר שאני לא היחידה – בשיעור בבוקר היום השני המדריך הסביר שזה ככה תמיד.
בימים הבאים יש שינוי באווירה: השקט מסביב, כמו גם הישיבה הממושכת והיקיצה המוקדמת הופכים להיות יותר מובנים מאליהם ומטרידים הרבה פחות. גם מגוונים קצת בשיטות המדיטציה. אחת מהן, למשל, מלמדת להתבונן על המחשבות שלנו תוך הבנה שהכל בר חלוף. את זה לומד המרצה, מר אסף בילר, מהפסוק "בבוקר, יציץ וחלף; לערב, ימולל ויבש". "מעניין", חשבתי, והאמת היא שהיו רגעים שאכן שרתה עליי מעין שלווה.
גיוון נוסף היה הפעילות בחיק הטבע. יציאה אל הנופים המדהימים של היישוב להתבוננות מודרכת בסגנון "תחשבו על…", "תזכרו ב…", "תדמיינו ש…". מסתבר שכאשר אנחנו מפסיקים לרגע את הדיבור הבלתי פוסק שבחיינו, יש הרבה על מה להתבונן – העצים, האגם, הסייחים שמטיילים וכל מיני תהליכים שקורים או שקרו בתוכנו בלי ששמנו לב, מקבלים פתאום תשומת לב מחודשת.
ביום חמישי בערב "שוברים" את השתיקה ומקבלים חזרה את הפלאפון. מה אומר?- מין הסתם החוויה משתנה בין אדם לאדם, אך אין ספק שלאחר הסרת מעטה הציניות והספקות מתרגלים לעולם אחר, של קיום בָּשקט.
שלושה ימים לאחר מכן כבר דיברתי כמו קודם… ובכל זאת נראה לי שלקחתי איתי משהו, היכרות עם איזה מקום בתוכי, שיכול ורוצה להתקיים בדומיה. מקום בגוף שלי, שלא מצא לו טוב יותר מין השתיקה.
לפרטים על הסדנא ועל מכללת "אילמה" בכלל לחצו כאן
צפו בסרטון על סדנת "קול דממה דקה"
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
