אחד מהמשפטים הקנוניים של אברהם לינקולן, הזוכים לרלוונטיות בשיח שלנו כחברה, הנמצאת בתהליך של בירור הייעוד שלה, מתייחס לנכד: "אינני יודע מי היה סבי" אומר לינקולן, ומוסיף: "אבל אני רוצה לדעת מי יהיה נכדי".

הצלע הראשונה של המשפט, מבטאת אנטי-תזה ליהדות, היונקת את זכות הקיום וההגדרה העצמית של האדם, בתלותה בשורשיו היהודיים, דרך בירור זהות הוריו וסביו בעבר.

אף הצלע השנייה, הנושאת פנים אל העתיד, ורואה חשיבות גדולה באחריות החברה לבניית הזהות העצמית והלאומית של בני הדור הבא, אינה עולה בקנה אחד, עם תפיסת היהדות את אחריותנו לבניינם הרוחני והלאומי של בני דור העתיד של עמנו.

מה שנכון ללינקולן לא נכון למדינת ישראל

אמירתו של נשיא ארצות הברית, לינקולן, יפה למדינת המהגרים החדשה שעמד בראשה, המבקשת לבנות חברה חדשה, המעצבת חזון חדש, על בסיס המאחד והמשותף לכלל אזרחיה.

מה שאין כן לגבי מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי.

המדינה לא הוקמה כמדינת מהגרים, כי אם כמדינת קיבוץ גלויות של העם היהודי מכל ארצות תפוצתם. לפיכך, גם עיצוב הזהות של נכדיה בעתיד, מובטח רק בחיבור לזהות הוריו, על פי ההלכה היהודית. עיקרון המופיע גם במגילת העצמאות של מדינת ישראל, לפיו, המדינה הוקמה למימוש שיבת העם לארצו, המובטחת לאור חזונם של נביאי ישראל.

70% מהעולים האחרונים – לא יהודים

חוק השבות, שעסק בשאלת מיהו יהודי, לעניין העלייה לישראל, מעגן תפיסה זו בחקיקה. בגלגוליו השונים בחקיקות בשנת 1950 ו- 1958 קבע המחוקק כי, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, או שנתגייר, ואינו בן לדת אחרת. התיקון לחוק השבות בשנת 1970, הרחיב את החוק בסעיף הנכד וקבע שגם מי שהינו בן או נכד של יהודי, ובן זוגו, זכאי לעלות מכוח חוק השבות.

סעיף זה, אפשר עלייה לישראל של צאצאי יהודים, שבעקבותיה, הייתה עלייה המונית של 300-000 לא יהודים לישראל.

עלייה זו, כמו גם העלייה האחרונה ארצה, בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, של 47,000 עולים, מתוכם 70% לא יהודים, הגדילה את מספר הלא יהודים החיים בישראל, למעלה מ-400,000.  דבר המאתגר את החברה בישראל בהתמודדות עם דילמה העוסקת באופייה הציוני והיהודי של המדינה והברית שלה עם יהודי התפוצות ומעמידה שני ערכים חשובים זה מול זה: הבטחת בית לכל היהודים ומניעת התבוללות ונישואי תערובת מצד אחד ושמירה על צביונה של המדינה כמדינה יהודית, ברוח היהדות האורתודוכסית מן הצד השני.

הבחירה בכל אחד משני הערכים לא פשוטה, משום שיש בה העדפה של ערך אחד על פני האחר, נוכח הרצון של העולים הלא יהודים, לנהל חיים ליברליים, שאינם עולים בקנה אחד עם רוח היהדות השמרנית.

אכן, ההכרעה אינה פשוטה, משום שבבסיסה עומדת שאלת זהותה של המדינה כמדינה יהודית. שאלה, בה מתחבטת החברה בישראל, בצורה מטלטלת כואבת, בעיצומם של ימים אלה.

צריך לתקן את חוק השבות

עם הקמת הממשלה החדשה, דרשה מפלגת יהדות התורה, לצמצם בחקיקה את חוק השבות כחלק מההסכם הקואליציוני, כשהמטרה לכך היא צימצום עליית לא יהודים לארץ. חברי הכנסת של יהדות התורה הציגו מספר סיבות לדרישת תיקון החקיקה:

ראשית, המספר ההולך וגובר של לא יהודים העולים לישראל ממדינות ברית המועצות לשעבר.

שנית, מספרי המבקשים להתגייר במערך הגיור הממלכתי הולכים ויורדים, דבר המעלה חשש מהתבוללות ומנישואי תערובת.

שלישית, מימוש זכויות שהעולים זכאים מהמדינה , כאשר חלק גדול מהם רואה בישראל רק תחנת מעבר ועוזב את הארץ, בשנים הראשונות לעלייה ארצה. כפי שניתן ללמוד מההכפלה של ההגירה מישראל, החל משנת 2017 , בה נחקק חוק הדרכונים. חוק שתוקן שוב בשנת 2023, והמסמיך בחזרה את שר הפנים לסרב להעניק דרכון ישראלי לעולה אשר טרם השתקע בישראל, ולהעניק לו תעודת מעבר תחתיו.

רביעית, החשש מאילוץ הכרה בגיורים פרטיים של קהילות לא קונסרבטיביות כקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות .

נמצא, כי ההתעקשות של נבחרי המגזר החרדי האורתודוכסי בכנסת, לעמוד בשער הכניסה לישראל ולהבטיח בחקיקה את שמירת זהותה היהודית של המדינה, דווקא מתיישבת עם הצלע השנייה במשפטו של לינקולן, לפיה, 'אני רוצה לדעת מי יהיה נכדי'. יהודי, המוגדר אך ורק על פי ההלכה היהודית ומנהל אורחותיו ברוח התורה, נקי מהשפעת רוחות זרות העלולות לפגום בשלמותו כבן לעם ישראל.

על רקע זאת, כמה לא מפתיעה הייתה פנייתו של יו"ר ישראל ביתנו ושר האוצר היוצא אביגדור ליברמן, מיד עם הקמת הממשלה, בפנייה אישית לחברי סיעות הליכוד והציונות הדתית, בדרישה שלא לקדם את ביטול סעיף הנכד בחוק השבות, המאפשר למי שהוא, דור שלישי ליהודי לעלות לישראל על פי החוק הקיים.

לדבריו, הדבר ירוקן את חוק השבות מתוכן ויפגע בערכי הציונות ובעתידו של העם היהודי. בכך, מבקש חבר הכנסת ליברמן, להכשיר עליית צאצאי היהודים העולים לישראל כחלק מן העם היהודי מתוך הגדרת היהדות כעניין סוציולוגי יותר מאשר כעניין הלכתי.

יש שיאמרו כי, הדאגה לקליטת ורווחת הלא יהודים העולים ממדינות ברית המועצות, נעוצה בקידום אינטרס אישי של ליברמן, להמשיך ולקבל את תמיכתם האלקטורלית ההולכת וגדלה של העולים מארצות ברית המועצות לשעבר, כפי שמוכח פעם אחר פעם בבחירות ומתעצמת, בסקרים הנעשים חדשות לבקרים.

במתח שבין הרשות המחוקקת והמבצעת לבין הרשות השופטת, ניתן לחזות, כי גם הפעם, תיקח לעצמה הרשות השופטת, את הסמכות שלא ניתנה לה מתוקף החוק, לעסוק במהות החוק ולא בתקינות אופן חקיקתו, בבחינת 'הכל שפיט'.

=

יהודית אוחנה היא מנחה פדגוגית ומובילה תהליכי פיתוח והעצמה במערכת החינוך.