בשבוע שעבר זכינו למפגן אנטי דמוקרטי מבית היוצר של האליטה הכלכלית במשק הישראלי, הכרזת חרם כלכלי של תאגידים גדולים על ערוץ 14 בטענה לשיח והתבטאויות קיצוניות וחד ממדיות.

דומה שקמנו מחלום בלהות. בעוד התקשורת לערוציה השונים מתנהלת לאורך שנים בשיסוי תעמולתי גס רוח ומוטה, ותמיד כנגד צד אחד של המפה הפוליטית והחברתית, המורגל ביחס נלעג ומקראטיזם שיטתי, פתאום נפשם העדינה מתעוררת לשמע חוסר ההגינות ואי הצדק שבערוץ 14, ממש דמעות הקוזק הנגזל.

איננו נאיביים. זהו המשך ניסיון ההשתקה לאוונגרד התקשורתי החלוץ שמעז לערער על האוליגרכיה התקשורתית, שהשליטה כשבעה עשורים את עמדותיה על החברה הישראלית והפכה אותה שבויה למסכיה. עמדות אלו אינן חדשות, תמיד ידענו שהתקשורת הינה ידה הארוכה של המילייה של העשירון (שסבור שהוא) העליון, אך עתה זה גלש מהם לעין כל.

הרי ברור להם שהם אדוני הארץ ואיך יתכן שתקום חלופה שתערער את שלטונם חסר המצרים? כל בר דעת מבחין, כי אנו רחוקים מתקשורת מאוזנת ומקצועית. התפתחה בישראל מערכת משומנת לעיצוב והנדוס דעת קהל בסיסתמטיות אגרסיבית עם קול אחיד שמבקש להנחיל תודעה פרוגרסיבית שאף אינה מנסה להסתיר את העדפותיה.

מציאות זאת אינה חדשה לנו, לצערנו התרגלנו, אך כאשר קמים להם אבירי המוסר והצדק מקרב הציבור הדתי וחוברים לביקורת הטהרנית והמלאכותית של צעקני התקשורת, כבר לא ניתן להחריש מהעיוות המוסרי – שאם אומר מוסר נוצרי יתקוממו נגדי – אך איני מוצא הגדרה מדויקת יותר.

אנו נמצאים בסכנה קיומית ובמלחמת תרבות שמבקשת לפורר את אושיות המוסר האנושי הבסיסי ביותר, ובמלחמת קיום אין מקום לרכרוכיות ולהססנות. נדרשת נחרצות בלתי מתפשרת.

למדנו ממרן הראיה קוק זצ"ל שלמרות "שבחיים התדיריים, שכולם היו תורה, הלא היה הרב ממש שפל ודכא לפני כל אדם, בלא כל הרגשת איזה ערך ומעמד מיוחד אבל בהגיע לעניינים כלליים, של שמירה מחילול השם בהפקרות. אז הופיעה אותה תקיפות הגבורה..".(נפש הראיה עמ כב').

נעם ודרך ארץ נכונים וראויים למציאות חיים שגרתית ביחס לשונות ולמחלוקת ולאי הסכמות ציבוריות, אך כאשר האומה נמצאת בסכנת מחיקת הזהות היהודית ואף האנושית שלה, תגובה עדינה היא ביטוי לחוסר הבנה מה מתחולל כאן, ותוצר לגזליטיינג וקנוניה שחוללו מובילי המהפכה התרבותית שמבקשים להמיט אסון על החברה הישראלית, וכאשר הם חשים שהציבור הלאומי הנאמן למסורת היהודית זוקף את קומתו הם ינסו בכל אמצעי לנטרל אותו, פעם כלכלית ופעם תודעתית ופעם במרי אזרחי אנרכיסטי.

נדמה לי, שהזרמים הליברליים בציבור הדתי, בעלי הנפש העדינה חשים הזדהות יתר עם 'הנאורות' החילונית מאשר עם הציבור שגדלו והתחנכו בתוכו. יתכן שהראשונים ממתנים את המוחלטות הערכית והדתית המאפשרת להם אתמוספירה דתית רכה יותר ובעיקר פלורליסטית, צורך פסיכולוגי ידוע לפתרון הדיסוננס הערכי, לחיות בלי אך להרגיש עם.

הבהלה מערוץ 14 מלמדת שמתרחש כאן משהו משמעותי והיסטורי, כשנלחמים בך – מפחדים ממך, ופחד הוא ביטוי לחוסר אונים של הצד שכנגד שחש שהארסנל שלו הולך ומתרוקן.

זה הזמן להכיר טובה לעובדי הערוץ הנפלאים שמגויסים ללא חת להשבת הקול היהודי הצלול המאוזן והזקוף, ובעצם הד קולה של האומה. יהא חלקנו עמהם.