בניגוד לערב מלחמת יום כיפור, הפעם ההתראה מרוחה באותיות ענק על הקיר, והשאלה היא האם בצמרת צה"ל יתקנו את הליקויים לפני שיהיה מאוחר מדי.

מסמך שחיבר לוחם שסיים קו מילואים בחודשים האחרונים בגבול הצפון, וחלק ממנו מתפרסם כאן לראשונה, מצביע על שרשרת הליקויים והתקלות במוצבים צמודי הגדר והמסקנה שלו היא: במקרה של התקפה מצד חיזבאללה, המוצבים לא ערוכים ללחימה ברמה שהולמת את האיום.

המסמך שנושא את השם "החפ"ש האסטרטגי" מספר בגוף ראשון את חווית השירות של לוחם שביצע תעסוקה מבצעית בגבול, ומציין כי בעוד הגזרה ערוכה למקרים של התקפות קטנות מצד חיזבאללה, כולל ניסיונות חטיפה וחדירה, התרחיש האסטרטגי לפיו חיזבאללה ינסה לכבוש בכוח פלוגתי ישוב או מוצב של צה"ל עלול להיגמר באסון כבד.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

סיור של חיזבאללה בגבול הצפון

הפערים שהתגלו ללוחם, הם על סף ההפקרות – מחסור בתחמושת, בציוד בסיסי, הישענות יתר על אמצעים טכנולוגיים, מחדלים בתחזוקת הבסיס ובעיקר בתפיסת ההפעלה של הכוחות.

פתיחת המסמך "החפ"ש האסטרטגי"

האיום – כיבוש מוצב על ידי כוח רדואן

שגרת הפעילות של גדוד מילואים בגבול הצפון מורכבת מפתיחת צירים וסגירת צירים, עיבוי עמדות ובעיקר התייצבות מול הפרובוקציות של כוחות החיזבאללה לאורך הגדר שמגיעים בלבוש אזרחי כרועי צאן, מפגינים או צלמי חדשות.

עיקר הפעילות היא סיכול אירועי חטיפה כפי שהיה בשנת 2000 בהר דוב וב-2006 בגזרה המרכזית, באקט שפתח את מלחמת לבנון השנייה, או באירוע חדירה כפי שהיה בפיגוע במגידו. לפי המסמך, במשימה הזאת הכוחות בשטח אכן יודעים להתמודד כמיטב יכולתם.

תרחיש יום הדין של צה"ל הוא אירוע מסוג שונה לחלוטין – ועליו גם מדברים באימונים ובתדריכים – אירוע של תקיפה ברמת פלוגה או גדוד של חיזבאללה מהיחידה המובחרת שלהם 'כוח רדואן' על מנת לכבוש ישוב או מוצב ולהניף עליו את דגל חיזבאללה.

גם חיזבאללה יודע שהוא לא מסוגל להחזיק במקום למשך זמן רב, והמטרה של המבצע, מעבר למספר ההרוגים הגדול בצד הישראלי, היא להחזיק בהישג אסטרטגי של הנפת דגל חיזבאללה בשטח ריבוני ישראלי. אירוע כזה הפך לאירוע מכונן של חמאס במבצע 'צוק איתן' בפיגוע במוצב בנחל עוז, ועוד לפני כן בהנפת דגל חיזבאללה על מוצב 'דלעת' בזמן השהות של צה"ל בדרום לבנון לפני הנסיגה בשנת 99'.

מסקנת המסמך היא המוצבים במצבם הנוכחי זה לא ערוכים לאירוע אסטרטגי שכזה.

אין תחמושת, אין ציוד בסיסי

במסמך מתאר הלוחם את הפערים ברמת הציוד הבסיסי של המוצבים, מציוד לחימה ועד ציוד רפואה.

בתיאור ארוך וממצה הוא מתאר מציאות בלתי נתפסת לפיה בעמדות לא היו מקלעים כבדים (מק"כים) ומאג"ים. מחסור ברימונים, בטילים, ברימונים למטול, בתחמושת כבדה וקלה, בקושי היו מספיק כדורים לנשק האישי של הלוחמים.

גם ציוד הרפואה היה מביך. מחסור בתחבושות אישיות, חוסמי עורקים, לחובשים לא הייתה כוננות מלאה, וזה במשך חודש של פעילות מבצעית בגבול.

בהמשך הוא מונה כשלים ותקלות ברכבים – שחלקם היו מושבתים, וחלק הגיעו ברמת זיווד נמוכה; בשבשי נ"ט; מערכת הקשר עבדה לפרקים, ובנקודות קריטיות לא הייתה קליטה. בעקבות התקלות בקשר – יכולת שיתוף הפעולה עם יחידות התותחנים שאמורות לגבות את המוצב ואת הלוחמים בשעת פעילות – שובשה.

בשורת התקלות והאדישות למצב נמצאים כולם: מהמח"ט ומטה לתצפיתניות בגבול, דרך לוחמי השיריון ועד לנהגים.

הפער ברמת הציוד האישי בין המילואימניקים לסדירים היה מדהים.

"הלוחם הוא אותו הלוחם, המשימה היא אותה המשימה, האיום הוא אותו האיום כך שהאמצעים צריכים להיות אותם האמצעים. לוחם לא נהנה מתנאי שירות מרחיקי לכת, ככה שתנאי שירות של לוחם הם קסדה נוחה וקלה ולא הג'נטקס ממלחמת יום הכיפורים שעדיין מסופק. ללוחם לא מסופקים חפצים בסיסיים כמו פנס/פנ"צ, תחבושות וציוד רפואי ראשוני, ובכלל הציוד המסופק מיושן מאוד למעט הוסט. לראשונה סופק וסט לוחם של המענה השלם וגם הוא היה וסט משומש".

את כל הדברים האלה ראינו בעיניים היטב, התלוננו עליהם, העלינו אותם בינינו והם היו ברורים לנו מאליהם לאחר תקופה קצרה בקו, אך הם הבעיה הקטנה. אלה בעיות כוננות שמתייחסות באופן ישיר לדפ"א הצפויה – לאירוע חטיפה של סיור או חדירה של מחבל, שבהינתן מצב הכוננות הלקוי אנחנו נתקשה להתמודד כמו שצריך בגלל הפערים שכולנו ראינו"

מימין: אלוף הפיקוד אורי גורדין, שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי ומפקד האוגדה שי קלפר בתצפית לעבר לבנון (דודי כהן/פלאש90)

המוצבים מוזנחים ברמה מסכנת חיים

אם עד כאן המחדלים היו בציוד שאפשר להשלים בתוך כמה שעות או ימים, המצב של המוצבים הוא כבר פצצה מתקתקת. המסקנה של אותו לוחם היא שהמוצבים בגבול לבנון לא כשירים לניהול מלחמה משמעותית כלשהי.

במקרה שהיה באחד ממוצבי הגבול, הושבתו כל המערכות בגלל הפסקת חשמל. המצלמות כבו, הגדר הפסיקה להתריע ואפילו תאורת החירום בתוך הבסיס לא הופעלה. מוצב שלם הפך לעיוור למשך כמה שעות. מפחיד לחשוב על תרחיש כזה במקרה בו הלוחמים יצטרכו לנוע בחשיכה מוחלטת מול פלוגת מחבלים שמגיעים בציוד מלא ובאמצעי ראיית לילה.

לפי המסמך, המוצבים כשלעצמם בנויים טוב. ברור שהם עמידים להפגזה משמעותית של תמ"ס. יש בהם עמדות מבוצרות ותעלות לחימה מכובדות. זה לא שצריך לבנות אותם מאפס, אלא שהמשאבים הקיימים לא מנוצלים בעליל.

עמדות הירי ותעלות הלחימה היו נסתרות. כלומר, רשתות ההסוואה נפרסו שם בכזאת אדיקות, שבתור לוחמים בקו נמנענו מתנועה בתעלות האלה כמעט בכל מחיר, והיינו הולכים מעל התעלות כשאנחנו מדלגים ומגיעים לעמדות מלמעלה. בגדול, ברור שהן לא היו ערוכות לניהול לחימה סביר. לעבור בהן עם ווסט, נשק, קסדה ומצנפת – הייתה משימה קשה מאוד כשלעצמה. כל שכן לנהל לחימה ולעבור ביעילות בין העמדות.

וזה בלי לדבר על אפשרות סבירה של התקפה מהעורף באמצעות מנהרת תת קרקעית של חיזבאללה והגעה מעורף המוצב. בגבול לבנון נחשפו מספר מנהרות שהושמדו במבצע 'מגן צפוני' אבל מי יכול להבטיח שכל המנהרות באמת נחשפו?

המסקנה העגומה בסיום המסמך היא שאין באמת אופציה אמיתית ללחימה במקרה של התקפה מצד 50 לוחמי חיזבאללה בחיפוי ירי נ"ט ואש מרגמות – התרחיש הממשי עליו מתריעים בצה"ל כבר שנים וגם מדברים עליו עם הלוחמים עצמם.

מוכנים למלחמה הקודמת

את המסמך מסכם הלוחם במילים קשות:

"על פניו הסיטואציה הזאת מזכירה את הבעיות הקלאסיות של המלחמות הקודמות. באינתיפאדה השנייה, כשצה"ל היה כל כך מרוצה מעצמו שהוא יודע לבצע מעצרים בקאסבות של שכם, הוא שכח שהוא כבר מזמן לא יודע לבצע תנועה גדודית לשום מקום. גילינו את זה למרבה האימה במלחמת לבנון השנייה. ככה גם הגזרה שלנו מרוצה מעצמה יותר מדי מזה שהיא יודעת להביא תוך כמה דקות סיור לכל איש חיזבאללה עם מצלמה, וגם יודעת לבנות גדר גבוהה לאורך הגבול. מרוב ביטחון עצמי כתוצאה מהיכולות האלה, שכחנו שאם מתישהו באמת יתקפו את המוצבים – הם בעצם בכלל לא מוכנים ברמה אלמנטרית של תשתיות לחימה.

צה"ל אומר בפה מלא לחיילים שמגיעים לתעסוקה מבצעית, שמעל ראשם של המוצבים ניצב איום ממשי של התקפה רגלית בידי עשרות לוחמי חיזבאללה, כאשר היעד האסטרטגי של החיזבאללה הוא כיבוש מוצב צה"ל למראה עיני העולם הנדהם. ועם זאת, צה"ל לא עושה את המינימום האלמנטרי על מנת לסכל את האפשרות הזאת: לחמש ולהכין את המוצבים הקיימים על הגבול לתרחיש הזה בדיוק.

במידה מסוימת כל זה מזכיר את הסיפורים שלפני מלחמת יום כיפור. אנשי מילואים מגיעים לקווים, ומבינים שיחס הכוחות במקרה של מלחמה הוא עשרה לאחד נגדנו. האיום ידוע, והפער ידוע, ויהיה בסדר. בניגוד למלחמת יום כיפור, הסיכוי שמדינת ישראל תיכבש על ידי החיזבאללה לא גבוה במיוחד, אבל הסיכוי שבמצבם הנוכחי מוצבי הקו לא יעמדו בהתקפה רצינית של החיזבאללה הוא… בגדול מונח על השולחן".

צה"ל: המסמך נקרא והטענות העולות ממנו נבדקו בעיון רב

את המסמך כתב הלוחם לפני מספר שבועות והעביר אותו לתיקונים לחבריו לגדוד ולקצינים. לוחמים וקצינים רבים בגדוד ובשרשרת הפיקוד קראו את המסמך, העירו וערכו אותו, והסכימו בהחלט עם התמונה העולה ממנו. המסמך הועבר למח"ט, למפקד האוגדה ולמפקד פיקוד צפון, במקביל הועבר המסמך לחברי כנסת כדי שאלה יעבירו אותו לחברים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

המסמך הועבר למבקר המדינה, למבקר מערכת הביטחון ולפורום המכללות של צה"ל – שם עורר מהומה רבתי. ככל הנראה בעקבות כך, מבקר המדינה מתניהו אנגלמן קיים לפני שלושה שבועות ביקורת פתע במוצבים בהר דוב ובעוצבת הגליל – את הממצאים הוא יפרסם בדו"ח שיפורסם בחודשים הקרובים.

עד כה לא ידוע, האם נערכו דיונים בהשתתפות הרמטכ"ל בנושאים שעלו במסמך ועד כמה הליקויים שהוצגו בו תוקנו.

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בביקור במוצב בגבול לבנון (דוברות)

מדובר צה״ל נמסר בתגובה: "הטענות המוזכרות במסמך מוכרות. המסמך נקרא על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים והטענות העולות ממנו נבדקו בעיון רב.

באוגדה נעשות ביקורות מספר פעמים לאורך השנה בנושאים הרלוונטיים והלקחים נלמדים ומוטמעים.

באשר לתוכניות המבצעיות, מטבע הדברים לא נתייחס".