אחרי חצי שנה של איומי סרבנות, הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי מפרסם היום (א') איגרת מיוחדת בה הוא מגנה את הסרבנות של אנשי השמאל במחאה על חקיקת הרפורמה המשפטית.

ביום שישי חתמו כאלף טייסים ואנשי צוות אוויר על מכתב בו הם מודיעים על הפסקת התנדבותם במקרה שחוק ביטול עילת הסבירות יעבור בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. עד עכשיו בצה"ל גמגמו עם התגובות, אולם המכתב של הרמטכ"ל היום מבהיר אפס סובלנות כלפי התופעה.

בין השאר כותב הלוי: "בפתחו של שבוע מורכב, הייתי רוצה לכתוב על הצורך במוכנות גבוהה בשל הערכת המצב; הייתי רוצה לכתוב על בטיחות בעקבות מקרים קשים שהיו לנו לאחרונה, אבל הדחוף גובר על החשוב.

אני נדרש לדבר איתכם על החשיבות של הכשירות והלכידות בזמן מחלוקת. פעלנו כדי להישאר מחוץ למחלוקת, אך נוכח עצימותה בחברה הישראלית, נקלענו לתוכה והלכידות נפגעת. חובתנו למנוע מהסדקים להתרחב.".

הסרבנות – סדקים מסוכנים

לא אתייחס למהות המחלוקת בחברה הישראלית – היא לגיטימית. תפקידו של צה"ל להגן על המדינה, בין היתר, כדי שתתאפשר מחלוקת בתנאים בטוחים. כשהמחלוקת גולשת לשורות צה"ל ופוערת בו סדקים, לוחם ביבשה עלול לטעות ולחשוב שטייס בחיל האוויר לא יסייע לו בגלל אותה מחלוקת; טייס בחיל האוויר עלול לטעות ולחשוב שניתן לא להתכונן ולשמור על כשירות למלחמה, בשעה שבפועל, אנו עשויים להזדקק לו בקרוב; אלה סדקים מסוכנים.

גדלנו על אחוות לוחמים, גדלנו על רעים לנשק – ביבשה, באוויר ובים. זכרו את טייסי הקרב במלחמת יום הכיפורים, לפני 50 שנה, שהנמיכו טוס לסייע לכוחות הלוחמים – חלקם לא הגביהו עוד לאחר שנפגעו. זכרו היום את טייסי המסוקים שנכנסו לפני 17 שנה לפנות פצועים במלחמת לבנון השנייה, תוך סיכון חיים. חשבו על כל כוח יבשה שיראה טייס נוטש בשטח אויב – הוא יעשה הכֹל כדי לנוע, להגיע ולהציל אותו בטרם יגיע האויב.

רק לפני שלושה שבועות, טייסי מסק"ר שלנו הנמיכו לגובה נמוך מאוד, כדי לסייע לכוח עם פצועים במחנה הפליטים ג'נין. כל כך רצו לסייע לכוח, עד כי הנמיכו אל מעבר למגבלות הבטיחות והביטחון כדי שיוכלו לזהות את האויב. אנחנו תמיד נילחם ביחד, נסייע זה לזה ובעיקר נגן על אזרחי ישראל. כל אלה היו ברורים תמיד וכך נשאיר אותם. גם אם יש מחלוקת – הלכידות היא ערך מקודש.

אין לנו זכות לא להתייצב או לסרב לפקודה

השירות בצה"ל הוא חובה שהיא זכות גדולה, גם בסדיר וגם במילואים. אם לא נהיה צבא חזק ומלוכד, אם לא ישרתו בצה"ל הטובים ביותר – לא נוכל להתקיים עוד כמדינה באזור.

לכן אין לאף אחד מהמשרתים זכות לומר שאינו משרת יותר ואין לנו זכות לא להתייצב או לסרב לפקודה או לקריאה. אני קורא לכל אנשי המילואים, גם בימים מורכבים אלה, להפריד בין מחאה אזרחית לשירות ביטחוני ולהתייצב. הקריאות לאי־התייצבות פוגעות בצה"ל.

אנשי המילואים שלנו יקרים לנו מאוד ותרומתם לביטחון המדינה רבה. אני מעריך את כולם, גם את מי שקיבלו בלב כואב החלטה קשה וחתמו ביד רועדת שלא יתייצבו; אני קורא להם לחזור לשירות. הביקורת כלפי החלטה זו של חלק מאנשי המילואים, צריכה להיאמר בכבוד, מבלי לשכוח את כל מה שעשו אלה בעבור המדינה, בעבורנו ואיתנו.

אין זה מאוחר לתקן. חייבים לתקן, כי אין דרך אחרת ללא הלכידות הפנימית והחיצונית. זו האחריות של כולנו; ובראש ובראשונה האחריות האישית שלי כרמטכ"ל. זו הדרך היחידה בה נוכל לשמור על ייעודו של צה״ל: בהגנה על המדינה ובהבטחת קיומה".