הרב ראובן עוזיאל, רב הישוב 'טל מנשה' וצפון השומרון, מתייחס לפרשת הרב טאו, ואומר כי לא משנה כיצד הפרשה תסתיים לא יהיה זה דין צדק: "דין" כזה שאינו אלא השערות והערכות של שופטים שדנים על פי משפט עקום, אין לנו צורך בו".

הפוסט המלא של הרב ראובן עוזיאל

אני לא עוקב אחרי פרשת הרב צבי טאו והאשמות נגדו. פה, שם, אני נתקל בכתבה שמשמיצה אותו, או את המאשימים אותו. פוסט כזה של התומכים. בו. או במאשימים. אין לי מושג אם קרה משהו אז, האם יש בו אשמה כלשהי. אולי הכל השמצות ושקר. אני מקווה. ואולי הכל אמת. או חלקית. או אף גרוע. לך תדע.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נחמה תאנה על הרב טאו (מתוך שידור לייב בפייסבוק)

אז מה? להצטרף למקהלת המשמיצים? או להתעטף בטלית שכולה לתכלת ולצעוק "תתביישו!"?. אני באמת מבולבל. לא בגלל הספק. בגלל הצעקות וההשמצות. את הרב טאו אני זוכר מימי מרכז הרב לפני ארבעים וחמש שנה. לא הייתי מתלמידיו אף פעם, לא הסתדרתי עם הסגנון. ואולי שמעתי שיעור אחד, לא יותר, ממנו. את הספרים שלו, למדתי מהם. ויש בהם תובנות עמוקות וחשובות. אבל קשה לומר שהייתי תלמידו בשום צורה. כמובן שאין לזה כל קשר עם הפרשה. בין אם למדתי ממנו והוא הרב שלי, ובין אם לא אהבתי את דרכו הרוחנית, אין מזה כל משמעות כאשר מתעוררות האשמות כאלו. הוא יכול להיות מורה גרוע ומשעמם, ולהיות חף מפשע, ולהיות מורה נערץ ומלהיב ופושע גדול.

אבל איך הגענו למצב המוזר והקשה הזה שכל הפרשה מתנהלת ברשתות החברתיות, בגרפיטי, ובהפגנות?!. "להוציא את האמת לאור"? די ברור שזה לא יקרה. כי כל העדויות והאשמות נגועות כל כך שהסיכוי לברר את האמת – קטן ביותר.

לא לעשות כלום? לתת לפושע להימלט מהדין? אולי עדיף. לא בשבילו, כי אם הוא עשה את מה שמאשימים אותו, הוא לא יצא נקי מזה לפני בית דין של מעלה. אבל כאן, עם המשטרה והפרקליטות שאנחנו מכירים, אני חושב שצדק לא יצא לאור. ואכן, אולי עדיף כך.

תנו לו לסיים את חייו. ותנסו לשוב לשפיותכם. עזבו את כל הדיונים האינסופיים שאינם מובילים לכלום. עזבו את "אני מאמין/נה לך". אין לאמונה כל קשר לנידון. עשיתם עצמכם שופטים, לקחתם צד, בעד או נגד, ואין לכם מושג אם זה נכון באמת. וכל העדויות, השמועות, והאשמות, לא יובילו אתכם לכלום.

אז מה? ניתן להם להשמיץ את מורנו ורבנו? שישמיצו, שיתרחקו ממנו. שיפסיד אלפי תלמידים. אני בטוח שלא אכפת לו. כי לעולם הוא לא עשה לא בשביל הכבוד ולא בשביל תועלת אישית או אף תורנית כלשהי. "כבוד התורה"? תפסיקו עם השטויות הללו. אין פה שום כבוד ולא תורה. רק רוגז, פנאטיות וקורטוב של טיפשות. לא יותר.

ומנגד: אז מה? הוא יימלט מהדין?! אמרתי כבר שלא. אבל "דין" כזה שאינו אלא השערות והערכות של שופטים שדנים על פי משפט עקום, אין לנו צורך בו. מה שכן יש לומר – לצערנו – ולהכריז בקול גדול: "אין אפוטרופוס לעריות" ואסור לסמוך על אף אחד, אפילו הוא צדיק הדור. אסור לתת לגדול ביותר לשלוט על חיינו, על מחשבותינו ועל גופנו. שום חכמה, גדלות, צִדקות או חסידות, אינה ערובה לכך שאינו מסוגל לעשות מעשי זוועה. אין דבר כזה "חזקת חפות" בענייני ערווה, לאף אדם, איש או אשה. גם אני, גם אתה, גם את.

עצוב וכואב לכתוב כך, אך זו האמת המציאותית של ימינו. יש לחשוד בכולם. כולם ממש. גם אישה בת שמונים, גם איש מורם מעם בין תשעים וחמש. להקפיד הקפדה יתירה בדיני ייחוד ובדיני הרחקות מערווה. ולהתפלל לה' שיציל אותנו ואת היקרים לנו מכל נפילה כזו. שנזכה לדין בכל הפושעים הנוראיים הללו. ושנזכה לטהרה במחננו, מחנה ישראל, מחנה אלוקים.