פוסט מרגש מיוחד הופץ ביממה האחרונה על ידי בעל חנות קרמיקה ברחובות שסיפר על המפגש עם משפחו של הראל מסעוד הי"ד שנרצח בפיגוע הקשה בעלי. את הפוסט כתב אילן לוי בעל חנות  קרמיקה ברחובות שעד לפני כשבועיים כלל לא הכיר את המשפחה, אך בעקבות היכרות עם הוריו שבאו אליו כקליינטים, התחבר לוי למשפחה, הגיע לבקר בשבעה פגש את בני היישוב והגיע למסקנה ברורה- "די לשנאת חינם!".

"משהו גרם לי לחיבור מיידי. ראיתי זוג שהם מלח הארץ"

אילן לוי  פתח וסיפר איך הכיר את משפחת מסעוד:  "לפני כשבועיים בערך, זוג לקוחות מגיעים אלינו לשיפוץ הבית מהישוב יד בנימין.(ישוב שמאוכלס ברובו ממפוני גוש קטיף) נטלי המעצבת שלנו קוראת לי ומבקשת ממני שאדאג להנחה מירבית כי מדובר בזוג שהגיע בעקבות המלצה מחברים שלהם שביצעו אצלנו הזמנה גדולה. ניגשתי אל דלפק המכירה וראיתי זוג דתיים לאומיי, הבעל חובש כיפה סרוגה והאם עם שביס לראשה .איכשהו ניהלנו שיחת חולין  ומשהו בלב גרם לי לחיבור מיידי. ראיתי מולי זוג שהם מלח הארץ, אוהבי ארץ ישראל, ציוניים בנשמה ואוהבים כל יהודי באשר הוא".

לוי המשיך וסיפר: "מאותו רגע גמלה בתוכי ההחלטה אני את הזוג הזה אצ'פר וכמה שיותר. אחרי הכול הורים לשישה ילדים עובדים שכירים שחסכו שקל לשקל על מנת לשפץ את ביתם. גילוי נאות מה שקנה אותי היה החיוך הענק שהיה נסוך על פניהם היפות, האמת והכנות.  לחצנו ידיים, ביצענו עסקה ובירכתי אותם לשלום ולהצלחה. אתמול אחה"צ בשעה חמש בערך, הלקוח התקשר לבצע השלמות לקרמיקה שחסרה לו אבל הלקוח עוד לא ידע שדקות מספר לפני כן בנו נהרג בפיגוע בעלי. כאשר נורה בראשו מטווח אפס ע"י בני עוולה".

על הביקור בשבעה: "ראיתי קהילה שעומדת כמקשה אחת. אצלהם השירות הצבאי הוא חובה מוסרית"

"בהמשך הערב נסעתי לאזכרה ובאמצע התפילה הפקידה שלי התקשרה אליי, סימסתי לה כי איני יכול לענות ואנא שלחי לי הודעה כתובה ואז היא כותבת לי שבנם של הזוג המדהים נרצח בפיגוע. פניי נפלו, ליבי נחרד ואבן כמשקל הסלע הכבידה על נשמתי. היום נסענו  ליישוב לנחם ולחבק את המשפחה".

הלוויתו של הראל מסעוד הי"ד (צילום:Liron Moldovan/Flash90)

בעל החנות מרחובות המשיך וסיפר על הביקור המרגש בשבעה ועל המפגש המיוחד עם בני היישוב: "מכיוון שהבית נמצא כרגע בשיפוצים, היישוב נרתם וסיפק להם את המועדון הקהילתי לטובת השבעה. כשהגעתי ראיתי קהילה דתית ומדהימה, כולם כמקשה אחת עומדים לצידם של המשפחה. קהילה מאוחדת , אוהבת ותומכת. היו שם לא מעט חיילים גם מהיישוב וחיילים ששירתו איתו ועם אחיו. כולם פייטרים עם נעליים אדומות מאובקות, נשקי תבור מקוצרים וכיפה סרוגה לראשם. קבוצה של לוחמים אוהבי ארץ ישראל, לוחמים ללא חת שהשירות הצבאי הוא לא בגדר התנדבות אלה חובה מוסרית".

"מה קורה לעם שלי? השנאה מעוורת אותנו"

"בדרך חזרה תהיתי ביני לבין עצמי. מה קורה לעם שלי? למה חדשות לבקרים אנו רואים יהודים שהדת הפכה למילת גנאי עבורם? למה השנאה היוקדת בין אדם לחברו? למה במדיות החברתיות במקום לגנות ולהוקיע את המחבלים, אנשים רוקדים על הדם ומחפשים מיהו היהודי האשם במצב? למה יהודי חובש כיפה עם פאות שזה הסממן היהודי המובהק, הופך למטרת התקפה באוטובוס והוא בכלל קצין חי"ר? מה עד כדי כך איבדנו את זה? עד כדי כך השנאה מעוורת אותנו?.

הלוויתו של הראל מסעוד הי"ד (צילום: לירון מולדובן, פלאש90)

היי אחים יקרים תעצרו את הסחופת! הלכנו רחוק מדי .טובי בנינו נרצחים מול עיננו ואנו עסוקים בללבות האש. די כבר אני רוצה להשאיר לדורות אחריי אדמה דשנה ומוריקה ולא חרוכה ומדממת. את הפוסט הזה הנני מקדיש לעילוי נשמתו של העלם חמודות. הראל מסעוד השם יקום דמו. שנקטף בדמי ימיו. שאהב אדם ותורה .יהודי גאה וציוני בנשמה מי ייתן והוריו היקרים ינוחמו מן השמיים ולא יידעו עוד צער כאב דאגה ודאבה. הנני מוקיר אתכם ואת פועלכם וכואב את כאבכם!".