העיתונאית החרדית טלי פרקש, הודיעה היום כי היא החליטה לעזוב את העיר אלעד אחרי 17 שנה, בעקבות שינויים משמעותיים שעברו על העיר שכבר אינם מאפשרים לה לחיות בה בשלום.

בפוסט ארוך בחשבון הפייסבוק שלה, כתבה פרקש: "אחרי 17 שנים, אנחנו עוזבים את אלעד. הגענו אליה כזוג צעיר עם תינוק, בנינו בה משפחה, התפתחנו כבני אדם, בנינו את עצמנו מקצועית אבל זהו, הפרק הזה יחתם הקיץ".

פרקש שיתפה כי "ההחלטה הזאת לא נפלה אצלי ביום אחד. היא התחילה למעשה כבר בתקופת הקורונה, תחת הסגרים האכזריים שעברנו, בגלל קבוצות מסוימות בעיר. היא נמשכה והתחזקה כשלאט לאט נפל האסימון והבנתי שהדמוגרפיה נצחה. אלעד, שתמיד היתה מאוד שונה וייחודית בנוף הערים החרדיות, עם אוכלוסייה ספרדית גדולה, מכילה ומתונה, שינתה את פניה".

פרקש פירטה: "קבוצות בדלניות יותר באו לעיר. הקהילות השמרניות מאוד שהיו בעבר קטנות, ותחומות גאוגרפית התרחבו והשתלטו על המרחב הציבורי והפכו אותו לשלהם. גם ההזנחה הלכה והתרחבה. בכל פינה, לכלוך, גרוטאות, פסולת בניה, תחזוקה ירודה של מתקני שעשועים. מציאות שלצערי לרבים מהתושבים זה פשוט לא ממש הפריע, לפחות לא מספיק בשביל לחולל שינוי. המלחמה הזאת הפכה לאבודה".

פרקש התייחסה לבחירות לראשות העיר שייערכו בסוף השנה, וכתבה: "אני יודעת שרבים מהתושבים התיקים של העיר תולים תקוות רבות בבחירות הקרובות. הם מקווים שיצליחו לשנות את המשוואה. לצערי אלה תקוות שווא, הם לא יודעים שזה לא הולך להתרחש. ההחלטה מי יהיה ראש העיר באלעד, או בכל עיר חרדית, מתרחשת במסגרת דילים בחדרים ממוזגים וסגורים בין הסיעות החרדיות. הפתקים בקלפי זה עניין טכני. ואם נהיה כנים, ואולי כדאי להיות, כל האפשרויות שעל הפרק הן גרועות".

פרקש שיתפה בתחושות: "זה עצוב והפרידה היא בלב כבד. במהלך השנים עזבו את העיר חברים ומכרים רבים. אבל בעיר נשארו (עדיין) גם הרבה מאוד אנשים טובים. אנשים אכפתיים, חמים, איכותיים. אנשים שאני יודעת שאתגעגע אליהם מאוד. הסיפור של אלעד לצערי הוא סיפור חוזר ונשנה של הרבה ריכוזים חרדים, שלאט לאט הופכים להיות בלתי אפשריים למגורים לא רק עבור מי שמחפש סטנדרטים בסיסיים של מחיה, אלא גם בחוצפה רבה, להרגיש שייכות וחלק מהנוף. כדי לא להרגיש שאתה נקלע לאירוע שבו אתה, הוותיק, הופך לנטע זר".

"אבל כאמור הדמוגרפיה ניצחה. דפוסי ההגירה והכניסה לעיר נהפכו ברורים מאוד. אני משתדלת לאסוף את הזיכרונות הטובים, את רגעי הקסם שהיו (והיו) ולזכור שכל סוף הוא התחלה חדשה. שלום".