בשיחה עם מוטי לביא בתוכנית 'שמונה עד עשר' ברדיו קול ברמה, דיבר ראש ישיבת 'עטרת ירושלים' ורב הישוב בית אל, הרב שלמה אבינר על שלושת הנערים החטופים מאז יום חמישי בלילה.

הרב אבינר עם מוטי לביא (באדיבות רדיו קול ברמה)

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2014/06/הרב_שלמה_אבינר_-_שמונה_עד_עשר.mp3]]]

על השאלה האמונית, מה עשו התלמידים האלה, למה זה מגיע להם? השיב הרב: "קודם כל זה לא מגיע להם, יש רשעים – רוצחים הם האשמים. לצערינו מאז שקין הרג את הבל, שלא היה עוול בכפו, יש צדיק ורע ויש רשע לו, ואנחנו לא יודעים את הסודות של הקב"ה. לצערנו זו לא הפעם הראשונה ולא הפעם האחרונה לצערנו".

כדי להכניס את המצב לפרופורציות סיפר הרב אבינר על ילדותו בזמן השואה, "זה מזכיר לי שכשהייתי תינוק, היו צריכים להחביא אותי כדי שלא אגיע למחנה השמדה, ברוך ה' לא הגעתי, אבל תינוקות אחרים הגיעו, הרבה מאוד, יותר משלושה."

על תחושת העצב והדכאון בתקשורת אמר הרב: "לדבר ככה ברדיו זה לא טוב, לטרור אין כח. כמה הוא יכול להרוג ברשעותו? הכח של הטרור זה מלחמה פסיכולוגית, לייאש אותנו, להעציב אותנו לשבור אותנו, ולכן כשאנחנו אומרים קרעכצען באמצעי התקשורת, זה בדיוק מה שהם רוצים, כמו שנאמר "פן תעלוזנה בנות פלשתים".

אנחנו צריכים להיות עצובים, אבל לא ברשות הרבים. אם אתה מבטא אנחות, זה בדיוק מה שהם רוצים. כל אנחה כזו הם משפשפים את הידיים. אלא צריך לדבר כמו שאומרים כוחות הבטחון: 'אנחנו נאבק, אנחנו נלחם, אנחנו נשחרר אותם' זה לא ענין פרטי של שלושה חבר'ה אלא עניין של כל עם ישראל – צריך להפגין עוז וגבורה. כל מי שמתבכיין באמצעי התקשורת, הוא באופן לא רצוני שותף לטרור. אם נהיה אמצעים ולא נבכה ברבים הטרוריסטים יחדלו.

האם לשחרר מחבלים תמורתם?

על שאלת שחרור מחבלים בתמורה לחטופים, שאל המראיין מוטי לביא, איך מצד אחד הלב אומר "עזוב שכל, יש שם שלושה נערים אי אפשר להשאיר אותם שם", ומצד שני כמו שמובא בחז"ל ששחרור מחבלים מביא לחטיפות נוספות, האם מותר בכלל לשחרר מחבלים?

על כך השיב הרב אבינר: "צריך רגש, אבל לא רק למי שעכשיו במצוקה, אלא לכולם. הסטטיסטיקה מראה שמחצית המחבלים ששוחררו שוב היו מעורבים ברצח, ולכן צריך רגש לכולם. אסור להכנע לטרור, אסור לעשות עסקאות, אלא צריך להלחם.

הרב יעקב קמינצקי, הגאון באמריקה אמר, במלחמה אין דין 'פדיון שבויים' אלא דין מלחמה. לא נכנעים ולא עושים משא ומתן, אלא נלחמים ותוקפים. כיוון שיש שלושה נערים, אפילו נער אחד, כל צה"ל יוצא למלחמה. מיליון אנשים יוצאים להלחם ומסתכנים כדי להציל אדם אחד.

אם הרב יושב עם הרמטכ"ל ושר הבטחון וכולם אומרים לרב, אין סיכוי להחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים, אם נפעל בכח, נחזיר אותם הביתה בארונות, מה אז יגיד הרב?

אתה שואל אם אין ברירה, האם לשחרר מחבלים? זו לא שאלה קשה, ממילא שחררנו ארבע נגלות של רוצחים תמורת גורנישט, תמורת שום דבר. אז אם משחררים תמורת גורנישט, בטח שאפשר לשחרר תמורת נפשות תמימות וצדיקות.

אז הרב אומר שאם אין ברירה, אז צריך לשחרר אסירים תמורת החטופים?

כאן הזכיר הרב אבינר את פרשת שמואל רוזנווסר, שנחטף בשנות השבעים ללבנון, כשתמורתו דרשו המחבלים שחרורם של 3,500 מחבלים שהיו כלואים בישראל. "ממשלת ישראל אמרה לא!, אנחנו משחררים אחד תמורת אחד. ממשלת ישראל לא נכנעה. את כללי המשחק אנחנו קובעים. הם לא מנהלים את המדינה, אנחנו מנהלים אותה.

אשרינו שבדברים האלה לא מקשיבים לרבנים

ההלכה אומרת שאין פודים שבויים יותר מכדי שווים, משם דוחקא דציבורא וכדי שלא יקרה שוב. אבל אני אגיד לך את האמת, עם ישראל לא הקשיב לחכמים בדבר הזה. ותמיד היו פודים שבויים יותר משווים, כמו שאתה אומר 'מה הבן אדם הזה הוא מסכן, הוא סובל'. בזה לא הקשבנו לחכמים, ואני אומר אשרי העם שבדברים האלה הוא לא שומע לחכמים, אשרי העם ואשרינו.

על השאלה איך אפשר בכלל לקחת את האחריות על החלטות כאלה של שחרור מחבלים השיב הרב: "אבל בכל זאת צריכים לעשות חשבונות של חמלה, לא רק מיידיים אלא גם רחוקים. יש לנו אחריות לא רק על הרגע "כאן ועכשיו, אלא גם על העולם. ומי שלוקח את האחריות על העולם אלה תלמידי חכמים הם גדולים עולם והם לוקחים עליו אחריות. אנחנו אנשים קטנים ואנחנו לא לוקחים אחריות."