איבד שני ילדים באסון מירון: "יש שאלות שאסור לשאול"

הרב מאיר נחמן אלחדד שכל את 2 בניו, יוסף דוד ז"ל בן ה-18 ומשה מרדכי בן ה-12 באסון הנורא שהתרחש לפני שנתיים בקבר רבי שמעון בר יוחאי, במירון. לקראת ל"ג בעומר וציון יום האזכרה השני ללכתם, שוחחנו איתו על הרגעים הקשים בזמן האסון, על התפילות המיוחדות באותו לילה, על התהליך הקשה עד למציאתם, ועל האמונה והכוחות שהוא מקבל בשביל להתמודד עם האובדן.

כבר בתחילת הריאיון המיוחד מתוודעים לכוחות האמונה שמלווים את הרב אלחדד כאשר הוא מבהיר לי: "למרות שהעולם נוהג לדבר ככה, לא איבדתי אותם הם עברו מהעולם הזה לעולם הנצח, הם נפטרו לעולם שכולו טוב".

הרגשה כבדה לחזור לשם אבל מאמינים שהכול מאת הקב"ה והכול לטובה"

עברו שנתיים מאז האסון, חזרת לציון הרשב"י בשנה שעברה? אתה מתכנן להגיע לשם בל"ג בעומר השנה?

"ברוך ה' חזרתי למקום מאד מהר לא היה לי תחושות האשמה המקום הוא קדוש מאד, כל עיני עם ישראל נשואות אליו הרשב"י הבטיח שעל ידו התורה לא תישכח מישראל. הוא אמר שעל ידי ספר הזוהר עם ישראל ייצא מהגלות. אז ברור שההרגשה היא כבדה כשנזכרים בטרגדיה שקרתה לנו אבל ברוך ה' אנחנו מאמינים שהכול עושה הקב"ה ומה שהוא עשה זה לטובה. ברוך ה' הוא נתן לנו כוחות לחזור לשם ושלא יהיה לנו הרגשה לא טובה עם רבי שמעון".

"אנחנו מאמינים שהנשמות האלה שנפטרו, באו לזמן קצוב.  כמו שאנחנו אומרים בבוקר אדון כל הנשמות, ה' הוא בעל הבית  ורק הוא יודע כמה זמן כל נשמה צריכה להיות בעולם. זה שהקב"ה החליט שהנשמות האלה ייפטרו ככה ביחד כל ה-45 נשמות במקום אחד באופן כה טרגי זה גם כן  מעשה הקב"ה. כמובן שאנחנו לא פותרים אף אחד מאחריות ומהרשלנות ומי שהיה אחראי צריך לתת את הדין אבל בסופו של דבר אחרי שזה נעשה זה גזירת הבורא וזה אך ורק הוא. הוא חתם על זה. זה אמונה פשוטה הגמרא אומרת ש-"אין אדם, נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן נגזר עליו מלמעלה".

עולות שאלות איך אסון כזה קורה, דווקא בל"ג בעומר, דווקא אצל רבי שמעון שידוע שהציון שלו מסוגל לישועות? איך מסבירים דבר כזה?

"השאלה היא שאלה קשה אבל יש שאלות שעדיף לא לשאול ואם כל זאת מצאנו תירוץ על זה בליקוטי מוהר"ן. שם רבי נחמן כותב שיש- 'צדיקים שמוסרים את נפשם בשמם' שכביכול השם שלהם ייפגם כדי למנוע מעם ישראל, גזירה קשה, כך רבי נחמן כותב. אנחנו לא יודעים כלום ולא יודעים את דרכי ההשגחה אבל בדרך הטבע יכל לקרות אסון יותר כבד. יכול להיות שהיה צריך להיות גזירה מאד קשה על עם ישראל ורבי שמעון ביקש שהנשמות האלה יכפרו על הגזירה הרעה". הרב אלחדד שב ומדגיש שאלו הן דרכי ה' שלא תמיד אנו מבינים.

"במהלך הלילה ביקשתי מהקב"ה שיחזק אותי באמונה"

בקול חנוק מהתרגשות וזיכרון, משחזר הרב אלחדד לפרטי פרטים את השתלשלות האירועים מאותו לילה טראגי, את ההתנהלות הלקויה של האחראים ואת ההתמודדות שלו במשך השעות הקשות עד שנמצאו שני בניו ז"ל:

"אני הייתי שם למטה מאותו שביל שבו קרה האסון, ברחבה של תולדות אברהם יצחק. עמדתי שם עם חלק מהילדים הקטנים ואמרתי תפילה מאד מיוחדת שמבוססת על גילוי תורת רשב"י שאומרים אותה כל שנה בציון, זה מעורר את הלב וכל אחד מבקש מרבי שמעון על הצרה בה הוא נמצא. אז עמדתי ואמרתי את התפילה ואז הבן שלי שאל איפה האש של רבי שמעון? אמרתי לו עוד מעט נראה.

אחרי זה באמת ראינו את הלהבות שבוקעות מהמדורה ברחבה של תולדות אהרון, כמה דקות אחרי זה אנחנו שומעים מחיאות כפיים, שריקות, צעקות ודברים לא שגרתיים. לאחר מכן ראינו אנשי הצלה שרצים, לקח זמן עד שהבינו שזה אסון. תוך כדי הצעקות והאסון, התזמורת המשיכה לנגן. שתבין את האבסורד, לקח כמה זמן עד שקלטו מה קרה".

"בתוך כל זה התחלתי לדאוג ושאלתי את בני הקטן מה אתה אומר מה שלום האחים שלך הם מרגישים טוב? הוא אמר לי לא! האח השני אמר לו, למה אתה אומר לא, תגיד כן, מאז הדאגה גברה. ראיתי מתנדב זק"א עם הניילונים של הגופות התחלתי להבין שקרה דבר נורא אבל לא דמיינתי שיש כמות כזאת של נפטרים ובטח לא שהבנים שלי ביניהם".

"ככה זזתי ממקום למקום, ירדתי להגיד תהילים בהיכל התורה, הסתובבתי ובאמצע קיבלתי טלפון ש-2 ילדים נוספים שהיו ברחבה של תולדות אהרון איפה שקרה האסון, הגיעו בשלום לבית של גיסתי במושב מירון. הודיתי לה' והתפללתי שיהיה לי בשורות טובות גם מהילדים שעדיין לא נמצאו".

"הלילה נמשך והמשכתי להתפלל, ביקשתי מהקב"ה שיחזק אותי באמונה כי כמו ששאלת, היה לי קושי איך אסון כזה קורה אצל הרשב"י? התמודדתי עם חוסר אונים ובתוך כל המחשבות הרגשתי שמה שצריך לבקש מה' זה דווקא אמונה. רבי נחמן אומר 'אצל העולם אמונה זה דבר קטן אצלי זה דבר גדול, מי שיש לו אמונה חייו חיים ומי שאין לו אמונה אין חייו חיים כלל'.

"נזכרתי בדיבור הזה ואמרתי בורא עולם תשאיר לי את האמונה שעם כל הכאב אני יידע שהכול מאיתך ה' יתברך ושאני יידע שכל מה שה' עושה הכול לטובה. ככה עברו עוד כמה שעות, ישבתי עם חבר טוב וחיכיתי בינתיים הגיעה תפילת שחרית, במקביל הבנים שלי עשו טלפונים לבתי חולים לראות אם יש את הילדים ברשימות פצועים".

"אם היו נותנים לי את הגופות בזמן הייתי מניח אותם על הציון של הרשב"י, ואומר לו הבאתי אותם חיים, אני רוצה אותם חיים"

הרב אלחדד ממשיך ומתאר את הרגעים הקשים ואת חוסר האונים במשך שעות ארוכות אחרי האסון בהם הילדים עדיין לא נמצאו. בסיפור הכואב ניתן לשמוע ולהבין את המחדלים הקשים גם בהתנהלות האחראיים, אחרי האסון: "אחרי התפילה, שמעתי שיש 2 ילדים לא מזוהים בחיפה, שלחתי לשם ידיד שלי שגר שם אבל הוא בדק ואמר לי שלא מדובר בהם.  לאט לאט הבנו שצריך להתכונן ולהבין שיכול להיות שהקב"ה החליט שהילדים שלנו יהיו בין קדושי מירון… עליתי עם הילדים הגדולים שלי לבוא ולזהות את הנפטרים שעדיין שכבו מול הציון של רבי שמעון.

"התחלתי משא ומתן ותחנונים עם הקצין האחראי לזיהוי פלילי, שלחתי הקלטות למפכ"ל, ביקשתי עזרה מאנשי זק"א, אבל פשוט נתקלתי בקיר אטום. אמרתי להם צילמתם את הגופות ושלחנו לכם תמונות של הילדים, אז תצליבו מידע אני רוצה לזהות אותם. למרות המאמצים האלה כל הזמן תליתי תקוות שאולי הם לא בין הנפטרים הייתי בספקות".

"ככה זה ארך כשעה של תחנונים וסירובים בלתי מוסברים שלהם, לא הבנתי למה הם לא מרחמים על אבא שנמצא בחוסר אונים כזה. בתוך כל זה נזכרתי במשפחות שעבר עליהם השואה ובמשך 6 שנים ועוד אחרי, חיפשו את המשפחות שלהם, חשבתי מה עבר עליהם ואמרתי הכול מהשמים.

"עמד שם הרב מהמשטרה שאמר קדיש ליד הגופות אז  ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לילדים שלי: 'אני לא יודע אם אתם נמצאים פה, אבל אם אתם נמצאים פה, נפטרתם מהעולם בהילולת רשב"י אל תשכחו את הצער שלנו פה".

"בינתיים כולם שם אמרו לי תיסע לאבו כביר שם תנסה לזהות אותם. אני יש לי מנהג שלפני שאני הולך מההילולא של הצדיק אני הולך ללכת לבקש ממנו רשות לנסוע לדרך, ככה אני עושה כל שנה. אז באותו פעם הלכתי לרבי שמעון ואמרתי; 'בדרך כלל אני מבקש רשות ללכת לבית ועכשיו אני צריך רשות ללכת לאבו כביר לחפש את הבנים שלי'.

"הייתי בצער גדול מאד כי הייתי בטוח שאם היו נותנים לי את הגופות בזמן הייתי מניח אותם על הציון של רבי שמעון בר יוחאי ואומר לו, הבאתי אותם חיים, אני רוצה אותם חיים".

"היו דברים מעולם, לפני יותר מ-100 שנים, אישה הגיעה לעשות חלקה לילד שלה במירון. ופתאום הילד חלה ונפטר, האישה לקחה את הגופה של בנה, שמה על המצבה של רבי שמעון  והחלה להתחנן לרבי שמעון, איך אני חוזרת לבית שלי בידיים ריקות?, לא עברו כמה דקות והילד קם. זה לא דמיון, אני בטוח שאם הייתי עושה את זה, זה היה קורה והיה קידוש ה' גדול מאד. אבל מן השמיים זה נמנע  ושלחו אותם לאבו כביר בלי לשאול אותנו".

התהליך המייגע באבו כביר: "היינו שם 6 שעות עד שזיהינו אותם, אנשים איבדו סבלנות"

הרב אלחדד המשיך וסיפר על התהליך הנוראי והקשה שחווה ביחד עם עוד עשרות משפחות חסרי אונים במציאות הבלתי נתפסת של זיהוי גופות קרוביהם:  "באבו כביר היינו במשך 6 שעות מ-11:15 עד 17:45, לא אלאה אותך בפרטים הקשים בכל מה שעברנו שם. הכניסו את קרובי המשפחה לזהות את הגופות ואותי בטעות הכניסו לזהות גופה לא נכונה, לצערי זיהיתי שזה אח של אמא שלי שלא ידעתי שהוא נהרג בכלל. אמרתי להם אני מזהה אבל זה לא הבן שלי זה האח של אמא שלי,.

"זה היה שעות מאד קשות, אנשים התחילו להתעצבן ולאבד סבלנות, אמרתי להם שלא יעזור לאבד את הסבלנות, הכול מאת ה' יתברך. זה חבילה שלמה שירדה מהשמיים גם שאיבדנו אותם וגם התהליך המייגע וארוך שאנחנו עוברים באבו כביר. הכל מה' וכמה שנאמין בזה באמת, יהיה לנו יותר קל".

"אחר כך באמתי זיהיתי את 2 הגופות של הילדים שלי. אמרתי להם שאני מצטער שלא נביא אותם לקבורה לפני שבת ונצטרך להשאיר אותם שם, וכנראה שגם זה גם רצון ה'. נפרדתי מהם ויצאתי עם הבנים שלי חשבנו שנספיק להגיע למירון לפני שבת  אבל בדרך שהיינו בקריית ביאליק כבר נכנסה השבת, אז הגענו לחבר שגר שם והעברנו אצלו את השבת, ה' נתן לי כוח לא לבכות כל השבת".

"איך שיצאה השבת, קיבלנו החלטה לקבור אותם במירון. הייתה לוויה מאד כואבת ולקראת חצות הלילה הם נקברו בבית העלמין במירון. מעל קברו של רבי יוחנן הסנדלר".

הרב אלחדד שבמשך כל השיחה מבטא תעצומות נפש ואמונה גדולה, מציין: "הקב"ה נותן לנו אמונה להתנחם ולשייך את כל הנחמות שהוא שלח על ידי הנביאים במשך כל הדורות גם אלינו. שהנביא אומר ומנחם זה גם לנו. ברור שאנחנו כואבים אבל מצד שני אנחנו שמחים שהיינו אכסנייה לכאלה נשמות מיוחדות, שהפרק זמן שהקב"ה נתן להם לחיות בעולם הזה הוא בחר בנו שנגדל אותם. כמובן שיש להם שייכות איתנו עד התחיה ואחריה".

"ה' סיבב את זה שנקבור אותם במירון ואחרי זה התברר שיוסף דוד ז"ל רצה את זה"

אתה גר בירושלים, למה החלטת לקבור את הילדים ז"ל דווקא במירון? "היות והזמן האחרון שלהם בחיים היה במירון ליד הרשב"י אז ה' יתברך נתן לי בלב שזה המקום הטוב ביותר לקבור אותם. אחרי שהחלטתי את זה אחד החברים של יוסף חיים ז"ל, התקשר ואמר שהחלטתי שטוב וסיפר שיוסף חיים היה איתו במירון אחרי פסח וקצת לפני האסון ואמר לו שפה זה מקום טוב להיקבר, אז החבר שלו שאל אותו מה אתה מדבר? אתה צעיר?".

"אחרי זה גם אשתי סיפרה שהוא אמר לה שהוא רוצה להיקבר שם והיא גערה בו שהוא מדבר על קבורה בגיל הזה. אומנם לא ידעתי את כל זה לפני ההחלטה אבל ככה החלטנו וה' סיבב את זה ככה".

"כתבתי על המצבות שהם מופקדים על התחייה ובעזרת ה' נראה אותם בקרוב. אנחנו מקווים שבקרוב הקב"ה ישלח  לנו את הגאולה ונזכה לראות את פניהם בקרוב. עד אז נחזיק מעמד באמונה ונגיד 'כי ישר ה' צורי ולא עוולתה בו'. וזה העבודה להגיד בפה למרות שזה מאד קשה הקב"ה אני מאמין שאתה עשית את זה אני משייך את המעשה הזה רק אלייך ועל ידי זה שאדם אומר את זה, כך באה נחמה".

"רבי נחמן אומר על ידי אמונה באה נחמה, אני אומר את זה לכל מי שמתמודד עם שכול רק עם אמונה אפשר להתנחם בלי אמונה אפשר לצאת מדעתך מרוב צער".

אחד הניצולים הגיע מהבית חולים לשבעה וסיפר על הרגעים האחרונים: "אמרנו ביחד מזמור לתודה ושמע ישראל"

בשבעה פגשת את הרב מנחם מנדל שהיה ליד ילדיך ברגעים האחרונים ואמר איתם שמע ישראל, ספר קצת על המפגש, איך זה היה לשמוע ממנו מה הוא סיפר?  "הרב מנדל מוסקוביץ' בא ישר מבית החולים ביום השני של השבעה. הוא הגיע מאוחר בלילה ושאלתי אותו למה באת עכשיו? מה הלחץ?, הוא אמר לי שהוא מוכרח לבוא כי יש לו הכרת הטוב לבן שלי ז"ל".

"הוא סיפר לנו שהוא הוא שכב על יד יוסף דוד ז"ל באותו זמן גורלי ושכבו עליהם אנשים והוא התחיל לרטון ולהגיד מה זה החוסר אחריות הזה. ואז פתאום הוא שומע שהבן שלי מודה לה'. והבן שלי אמר לו בוא נגיד ביחד מזמור לתודה, וכך הם אמרו ביחד את המזמור. לאחר מכן הוא שמע את הבן שלי אומר שהוא לא מצליח לנשום אז הם אמרו ביחד שמע ישראל, לאחר מכן הוא שמע חרחורים אחרונים ואז הוא כנראה נפטר".

"באותו רגע הוא קיבל הבנה שגם במצב הזה הוא צריך להודות לה' ולא לרטון לא לכעוס. הוא הרגיש שבזכות התודה הזאת הוא ניצל. בהתחלה הסתכלו עליו כמת וה' נתן לו כוח להזיז יד, שראו את זה עשו עלייו החייאה והצילו אותו, הוא הרגיש שסיבת ההצלה שלו היא בזכות האמונה שהוא ספג מהבן שלי שאמר ביחד איתו  מזמור לתודה. מאד התרגשנו שהוא סיפר את זה. איך בחור צעיר הגיע לכזאת מדרגה?".

עוד באותו נושא

"הוא גמור, הבא בתור": הנס של ניצול אסון מירון

21:50 | רחלי פלנט רוזן

4

0

😀 👏

"כל יהודי צריך לדעת שיש לו ילדים מיוחדים. לא צריך שמשהו יקרה חס וחלילה בשביל לשחזר כמה טוב היה בהם"

יוסף ז"ל היה נגן כנר מחונן, משה מרדכי היה ילד מתוק שחיכה לבר מצווה, בגעגוע ובהערצה מספר לנו הרב על הילדים: "יוסף דוד היה כולו לב הוא היה רגיש מאד לזולת. מצד אחד הוא היה בוער ונזהר לשמור על הקדושה אבל מצד שני בן אדם לחברו היה נטוע בו".

"הוא היה נוהג לעשות התבודדות אחרי הלימודים בישיבה, בזמן הקורונה שהוא הלך לעשות התבודדות, הוא פגש איזה זוג שביטלו את החתונה בגלל הסגרים. ישר שהוא שמע את זה הוא תפס יוזמה, הביא את הכינור, קרא לחבר עם אורגן, הזמין קיטריינג וארגן בתוך כמה שעות חתונה ביער. אחרי זה הוא אמר לחבר שלו לא הספקתי לעשות התבודדות אבל החתונה הזאת הייתה במקום".

הרב אלחדד ממשיך ומספר גם על בנו הקטן שנספה והגעגוע נשמע מתוך גרונו: "משה מרדכי הייתה לו מידת בין אדם לחברו מאד גדולה. הוא לא נתן שילדים יריבו בחיידר, הוא היה מקשר בין הילדים לבין הצוות החינוכי, היה כמו אבא בשבילם".

"אחד מהמלמדים אמר פעם שהוא ראה איזה ילד בוכה כי הוא איבד 300 גרעיני משמש (גוגואים) שהילדים אוספים ומשחקים איתם. משה מרדכי ז"ל ראה אותו בוכה ואמר לו אל תבכה, אני אדאג לאסוף את כל מה שהיה חסר. בנוסף התפילה שלו הייתה מופלאה הלימוד היה מופלא היה נעים לשבת בחברתו  ישר היו מרגישים את השראת השכינה".

"אני חייב להגיד שכל יהודי צריך לדעת שיש לו ילדים מיוחדים והוא צריך להאיר להם פנים, להנות מכל רגע שהם נמצאים איתנו ולתת להם הרבה מילים טובות. צריך  להכיר את הטוב שלהם ולא לחכות שיקרה משו חס וחלילה בשביל לשחזר כמה טוב היה בהם".

"לכל יהודי יש הרבה חלקים טובים וחלק גדול ממה שההורים לא מוצאים נחת מהילדים זה בגלל שהם לא מודעים כמה זה חשוב להגיד מילים טובת, כמה זה חשוב להעריך ולהוקיר את הטוב שיש בילדים".

"זה מסר שאני אומר לכולם. אל תטפלו במיותר, רק לחזק את הטוב ללכת בדרך של רבי נחמן- להסתכל בטוב של כל אחד להוקיר בלב. נכון ה' סובב שאנחנו זכינו להביא אותם לעולם אבל אנחנו צריכים להוקיר אותם על כל דבר שיעשו. ובעזרת ה על ידי זה הטוב יגבר ונמצא מהם נחת וקדושה וככה גם צריך עם כל יהודי לראות את הטוב בכל אחד".

לסיום מבהיר הרב אלחדד מאיפה הכוחות ותעצומות הנפש להתמודד עם האסון: "אנחנו מתחזקים רק מה' יתברך, אני אין לי אין כוח, אני מאד מאד רגיש יותר מבן אדם רגיל, אין לי כוחות בכלל, אבל הקב"ה שולח גזירה ונותן כוח להתקיים בגזירה, ה' שולח לנו כוחות להחזיק מעמד באמת זה לא הכוחות שלי, זה כוחות על אנושיים".

"אם היית שואל אותי לפני שנים מה התוכנית שלך לא הייתי יודע לענות, לא חלמנו שה' ינסה אותנו בכזה ניסיון אבל הוא בעל הבית של העולם והכל מעשי ידיו הוא עשה עושה וייעשה".

לקראת ל"ג בעומר ויום האזכרה השני לפטירת 2 האחים, יצאה משפחת אלחדד בקמפיין המעודד אחדות וטוב בין עם ישראל, בהסבר הקמפיין נכתב: "הילדים נפטרו כי דרכו עליהם בטעות. אמנם בטעות, אבל דרכו עליהם עד שעלתה נשמתם השמיימה. מאז ועד היום, עם ישראל חווה שכול של צמד אחים אחרי עוד צמד אחים. והמסר הכואב הזה מהדהד וזועק לשמיים: 'אל תדרכו אחד על השני אפילו לא בטעות׳. הרב אלחדד הבהיר לנו את המשמעות והמסר אותו הוא רוצה להנחיל לעם ישראל:

"לאור זה שהקב"ה לא מפסיק לקרוא לנו  ולעורר אותנו בטרגדיות, של פטירה והסתלקות של אחים. כמו 2 הילדים של משפחת פלאי, האחים הקדושים יניב, האמא הקדושה והאחיות של  משפחת די ואחר כך האח והאחות מטבריה. הקב"ה  תוקע בשופרות גדולים לעורר אותנו, הוא מדבר איתנו. אין לנו נביאים שיגידו בדיוק אבל זה ברור שהקב"ה רוצה שנבין שאנחנו צריכים להתחזק באחדות, לראות את הטוב בכל יהודי, לרצות לקרב כל יהודי".

"לא סתם הרי יקרא למשיח שר שלום. למה שר שלום? ולא שר התורה למשל, כי אנחנו צריכים שיהיה שלום בין היהודים. כמו שרבי נחמן אומר למצוא את הטוב בכל יהודי ועל ידי זה נזכה שה' יתברך ישוב אלינו ויגאלנו".

"אנחנו מבקשים שהיות ו-45 קדושים האלה הסתלקו באופן כזה, לכפר על עם ישראל, שנכיר להם טובה, נזכור אותם ונעשה משו לעילוי נשמתם.  שניקח מסר לעצמנו בנושא של נחת, למצוא את הטוב של כל יהודי. רבי נחמן אמר שרק בדרך הזאת אפשר לפעול, למצוא את הטוב בכל יהודי, הוא אמר שאפשר לקרב ככה את כל העולם. אם ניקח עלינו את הקבלה הזאת לעילוי נשמתם זה היה שכרנו אנחנו צועדים לקראת גאולה אמיתית ושלמה בקרוב ממש בעזרת ה".