לפני כמה ימים שלח לי חבר הודעה המזמינה את חברי יישובו למפגש בזה הלשון "כמיטב המסורת שמחה ומתרגשת לבשר על קיומו של מפגש פסח שני – יום הסובלנות הדתית  גם השנה ב… מוזמנות ומוזמנים להגיע, להכיר הורים לילד להט"ב, להקשיב ולפתוח את הלב".

הדברים של ידידי בוטאו מתוך נימה של תסכול על המתרחש ביישובו מחלוצי ההתיישבות בשומרון, תופעה שמתקיימת לא רק שם אלא אף בקהילות נוספות ברחבי הארץ.

אדגיש כי אין בכוונתי להתייחס לשאלת מקומם של בעלי נטיות תוך מגדריות בקהילה הדתית, זוהי סוגיה רגישה בפני עצמה ואשאיר אותה לפעם אחרת. ברצוני להתייחס לתהליך המחלחל בקהילות רבות שנחשבו לחסינות ערכית וחינוכית וכיום משפחות רבות בתוכן חשות חסרות ישע מול צונאמי של תרבות מערבית השוטף אותם, וזורע בלבול בילדים ומבוגרים כאחד ומייצר תלישות דתית וערכית.

לפני כשבועיים ניגש אליי יהודי, החי חיי תורה ומצוות וערכיות שורשית, וסיפר לי שנכדו שאל אותו בתוככי הפסח: 'סבא, בשביל מה להיות יהודי?' השואל לא יכול היה להסתיר את כאבו העמוק מהמקום בו נמצא נכדו ולהיכן התהייה עשויה להוביל את נכדו.

אמרתי לו כנראה שהכנות של הסבא ניכרת בנכד שאינו מוכן להסתפק ברדידות דתית, ומחפש עומק ומשמעות לחייו ומשם נסובה השיחה לאטמוספרה הדתית והערכית אותה סופגים כיום הצעירים בקהילותיהם, ובפרט לנפש הצעירים המיוסרת שאינה מוצאת מרווה בתכני הרוח המוצעים להם.

ההתמרמרות על מתבגרים צעירים וצעירות המחפשים זהות ומשמעות בהרפתקאות ערכיות וזהותיות שונות אינה בהכרח מוצדקת, רובצת היא לפתחה של ההנהגה הדתית והרוחנית ולאופק שהיא מציבה בפניהם, ובעצם זוהי מראה מלוטשת לעולם התוכן הנוכח בחייהם שהינו דל וחסר חיים כדי לתת מענה לצימאונם.

דברים אלה גרמו לי להרהר על מקומם של רבני הקהילות בחיינו, על תפקידם ומקומם בעיצוב חיי הרוח של הקהילה ואתגריה בפרט בעידן הפוסט מודרני, ששינה את פניה של הקהילה ממה שהכרנו בעבר.

לא ניתן להתעלם משאלת היסוד המנסרת בחלל, עד כמה ראשי העדה מבררים ומלבנים סוגיות חינוכיות וערכיות עם צעירי הקהילה?! האם לקהילה הדתית כיום יש חזון המשרטט איך יראו פני קהילתם בעוד חצי יובל לפחות?! האם התורה רלוונטית לכל רבדי חייהם ומצליחה להאיר אותם, או שמא התורה נתפסת בעיניהם כאסופה של דרישות הלכתיות שצריכים לפתור על מנת שלא יפריעו לשגרת החיים האמיתיים?

בהכללה גסה ניתן לפלח את עולמות התוכן אותם מביאים רבני הקהילות הדתיות הנעים בכמה מישורים כלליים: שיעורי הלכה ובכללם דף יומי; חסידות עם זיקה לנסתר (ומסופקני אם הלהט הראשוני שבלימוד שכזה בונה את עולמם הפנימי של הנוכחים); דרשנות עממית; עיסוק בשאלות תאולוגיות מופשטות שלא בהכרח מתכתבות עם חייהם של השומעים; ולחילופין דרך מפרכת יותר הסוללת דרך רוחנית אמונית שיטתית, עמלה להתמודד עם אתגרי המערב ומכוונת לבנות את עולמם האמוני והפנימי של בני הקהילה, וכמובן מבקש אני להאמין שמרביתם של הרבנים מכוונים לדרך זאת.

התפוררות התא המשפחתי שבה פתחנו, הינה תוצר מובהק של העדר הבנה מהי זהות זוגית ומשפחתית שכפי הנראה לא התבררה כראוי בתוככי הקהילה הדתית, והצעירים חשים תלישות לכדי קושי להתמודד מתוך חוסן עם הטרלול הפרוגרסיבי, בעוד שהנשואים חשים ריקון זוגי ונזרקים לאקספרימנטים המוצעים לרוב ע"י תרבות המערב.

האחריות ליוזמות הצצות חדשים לבקרים המאתגרות את הקהילה הדתית ופעמים שמטלטלות אותה, רובצת לפתחה של ההנהגה התורנית שמשימתה להיענות לווקום ולריק הקיומי והערכי המתחולל אצל בני עדתם. בהעדר הצבת יעדים ואופק ערכי ואמוני שבכוחו להצעיד ולרומם את קהילתם, עלולים להפוך הרבנים לאופוזיציונרים הנאלצים בעיקר להגיב ללא הרף לכל רעה חולה ופחות הרבה ליזום ולאתגר את קהילתם להעפיל אל פסגות של קודש.

על תפקידו של הרב בקהילה נכתב לא מעט, אך מגמה מרכזית ומהותית שלא ניתן לחלוק עליה, מנוסחת היטב בדבריו של הרה"ג מרדכי שטרנברג זצ"ל: "הרואים בתורה אמצעי מוצלח ביותר לפתרון בעיות, סבורים גם שתפקידו של הרב הוא פתרון בעיות, יש לבדוק 'האם הוא רלוונטי', ולבחון האם הוא מתאים לציפיות ולדרישות  של כל קבוצות האוכלוסייה ויודע להתיר סיבוכים שונים בחברה. במבט כזה על תפקידו של הרב ישנה טעות יסודית נוראה, כשם שהתורה לא באה לעולם כדי לפתור בעיות, כך גם ת"ח ורבנים לא באו לעולם כדי לפתור בעיות. כשם שעניינה של התורה הוא להביא את דבר ה' אל העולם, להאיר בו את האמת האלוקית, ולרומם את העולם כולו, כך גם תפקידם של ת"ח ורבנים הוא לעסוק בהבאת דבר ה' החי אל העולם" [תפקיד הרב בישראל].

רבנות שאינה רואה בייעוד זה את תמצית תפקידה, גם אם יהיו הרבנים גדושים בידענות תורנית וכריזמה רהוטה ולבביות נסוכה פניהם ואף נגישים ללא הרף למבקשיהם, הרי שהם חוטאים לבני קהילתם בכך שאינם מקדמים אותם ומותרים אותם חשופים לרוחות פרצים ומעמיקים את חוסר האונים הרוחני שלהם.

בעוד כמה שבועות יצאו אלפי נערות ונערים לחופשת הקיץ הארוכה (מדי), האם לרבנים קיימת תוכנית חומש שמכוונת ונותנת מענה לצעירי הקהילה?! או שמא מפקירה אותם למה שמרחבי החיים הסואנים מציעים?! מחובתה של רבנות אחראית לראות זאת כאתגר שכל כולה מגויסת אליו, וב"ה בקהילות רבות הרבנים מסורים ללא לאות בחודשים אלו אך המציאות מלמדת שעבודה רבה עוד נדרשת.

אפטיר את ששמעתי מאחד מרבותיי, רב קהילה ההולך לשכב על יצועו בנחת, כאשר צעירי קהילתו משוטטים בחופי הארץ או ברחבי המדיה  מידי לילה שנזקם אף רב יותר, כנראה שטרם השכיל להבין את גודל שליחותו, וזהו אחד המבחנים הטריוויאליים לאינדיקציה של רבנות אחראית ומרוממת וכפי שכתב הרב דב יוסף סולובייצ'יק זצ"ל: "הרבנות אישרה שהרב לא היה רק מורה צדק אלא גם רועה נאמן".